לא קיים בעל העסק שלא חשב כיצד הוא יכול להימנע מהתשלומים לרשויות המס או להקטין אותם באופן משמעותי. הגבול שבין תכנון מס פלילי, שנחשב להונאה של רשויות המס, לבין תכנון לגיטימי, דק ביותר, ולא אחת קורה שבעלי עסקים חוצים אותו, בכוונה או בשגגה.
חשבונית פיקטיבית פוגעת בשיטה עליה מבוססת קביעתו של המס וגבייתו. השיטה מבוססת על הקבלה בין תשלום מס עסקות לבין ניכוי מס תשומות.
החשבונית הפיקטיבית מאפשרת לקונה אותה במטרה לנכות מס התשומות הכלול בה ללא זכות חוקית ומבלי שמנפיק החשבונית ישלם במקביל את מס העסקות העולה ממנה, גם אם רוכש החשבונית שילם למוכר את המס במלואו.
חשבונית פיקטיבית היא מסמך כוזב, המתיימר להיות ביטוי לעסקה חייבת במס של מכירת טובין או מתן שירות, בעוד שאיננה ממשית, אלא זיוף.
סוגיית החשבוניות הפיקטיביות פוגעת בשיטת קביעת מס ערך מוסף על עסקות מבוססת על ההקבלה בין תשלום מס העסקאות לבין ניכוי מס התשומות.
בדרך כלל, רוכש החשבונית בודק כי מוכר החשבונית הוא עוסק רשום ובעל אישור ניהול ספרים מרשויות המס, בכדי להפחית את הסיכוי לגילוי הפיקטיביות.
פעמים רבותמוכר החשבונית עושה זאת תמורת עמלה מסוימת, כאשר ברור שאינו מעביר את מס העסקות המתחייב ממנו למע"מ בגין העסקה ואינו מדווח על הוצאת חשבונית זו.
רשויות המס עורכות ביקורות צולבות, בהן לעתים מתגלה כי החשבונית שרכש עוסק, הרשומה בספרי חשבונותיו ונכללה בדו"ח התקופתי לשם ניכוי מס התשומות, איננה חשבונית אמיתית, כי מי שהוציא אותה לא דיווח עליה ולא שילם בגינה את מס העסקות.
סעיף 38(א) לחוק מס ערך מוסף , תשל"ו- 1975 (להלן: " החוק") קובע כי "עוסק זכאי לנכות מהמס שהוא חייב בו את מס תשומות הכלול בחשבונית מס אשר הוצאה לו כדין" וסעיף 41 לחוק קובע כי "אין לנכות מס על תשומות אלא אם כן הן בשימוש בעסקה החייבת במס".
הכללתה של החשבונית הפיקטיבית ב של העסק יוצר בהם פגם מהותי והכללת התשומות שבה בדו"ח תקופתי הופך את הדו"ח לכוזב. גילוי כזה עשוי לפגוע במהימנות הספרים ולהפוך אותם ל"בלתי קבילים", עם כל הכרוך בכך.
בתי משפט רבים הגדירו את שיטת הפצת החשבוניות הפיקטיביות כ"אבי אבות הטומאה" בעבירות מס, מצד המשתמש כמו גם מצד המייצר. פעמים לא מועטות נפסק בבית המשפט כי השימוש בחשבוניות פיקטיביות מחייב ענישה כואבת ומרתיעה. עם זאת, עיון בתוצאה הסופית של פסיקת בתי המשפט, מספר כי לא תמיד מיישמים בתי המשפט בפועל את העיקרון שאותו הם מיטיבים לתאר בפסיקתם.