בפסק הדין אשר ניתן בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, ע"י כב' השופטת קציר בתיק בל 3142/09 לבנה חג'ג' נגד המוסד לביטוח לאומי (מיום 08.07.10), דן בית הדין בשאלת התיישנותו של חוב כספי של התובעת למוסד לביטוח לאומי, אשר נוצר בגין אי תשלום דמי ביטוח בשנים 2000-2002.
התובעת טענה כי חלה התיישנות על גביית דמי הביטוח וכי יש לקבוע כי על כל החובות שנוצרו בתקופה הקודמת לשבע השנים שלפני המועד שבו נקט המוסד לביטוח לאומי בהליכי גביה, חלה התיישנות. המוסד לביטוח לאומי טען מאידך כי חוק ההתיישנות אינו חל על תביעות של המוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי ביטוח, וסמך טיעוניו על "הלכת כרמלי" אשר נקבעה בשנות השבעים, בדב"ע לה/0-22 המוסד לביטוח לאומי נגד דבורה כרמלי (פד"ע ו' 371).
בית הדין ציין כי הטעמים אשר עמדו ביסודה של הלכת כרמלי נעוצים בעובדה שהליך גביית חוב דמי ביטוח, נעשה על פי פקודת המיסים (גביה), כגביית מס, ולא כתובענה רגילה, כהגדרתה בחוק ההתיישנות.בית הדין אף ציין כי הלכת כרמלי אושררה ע"י בית הדין הארצי בפסקי דין מאוחרים יותר, לרבות בעב"ל 233/99 רגבי מאג'ד נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לח 385, (מיום 17.10.02) וכן בעב"ל 90/99 שלומית מוסקוביץ נגד המוסד לביטוח לאומי, (מיום 17.1.10).
על אף האמור לעיל קבע בית הדין האזורי כי על חוב דמי ביטוח חלה התיישנות לפי חוק ההתיישנות, וזאת בהתאם להחלטה שנקבעה ימים ספורים קודם למתן פסק הדין בתיק זה, ע"י בית המשפט העליון בתיק רע"א 187/05 נעמה נסייר - עיריית נצרת עילית (מיום 20.6.10), אשר דן בזכותו של חייב להעלות טענת התיישנות כנגד חוב שנוצר לו כלפיי רשות מקומית,ואשר נגבה על פי פקודת המיסים (גבייה).
בית המשפט העליון קיבל את טענת המערער לפיה ההליך המנהלי מאפשר לו להעלות טענת התיישנות, ועל הרשות המנהלית לעמוד במסגרת ההתיישנות הקבועה בחוק, כדי לשרת אותה תכלית שלשמו נחקק החוק.
בית הדין האזורי קבע כי יש ליישם את ההלכה אשר נקבעה בבית המשפט העליון אף על חובות למוסד לביטוח לאומי וכי למבוטח קיימת הזכות לטעון טענת התיישנות כנגד חוב שנגבה על ידי המוסד לביטוח לאומי מכוח פקודת המיסים (גבייה).בהשוואתה בין שתי הרשויות קבעה השופטת קציר כי לדידה אין הבדל של ממש בין העירייה לבין המוסד לביטוח לאומי במובן של תכלית גביית החוב שכן, הן העירייה והן המוסד לביטוח לאומי גובים כספים שמהותם לאפשר להם לפעול באמצעותם לטובת האזרחים / המבוטחים, המחוייבים בתשלומם.
בית המשפט העליון ובעקבותיו בית הדין האזורי קבעו כי כי על אף שמדובר בחובת תשלום על פי חוק, ובהעלאת טענת התיישנות יש בכדי לפגוע באינטרס הציבורי,כוחו ותכליתו של מוסד ההתיישנות, בין היתר, בהענקת יציבות וודאות לחייבים, חשובה מזו המושגת במניעתו.
האם יערער המוסד לביטוח לאומי על פסק הדין ?ימים יגידו.