המונח aggression -אגרסיה- הינו מונח קשה להגדרה, למרות שהוצעו הגדרות רבות. בבני אדם, התנהגות תוקפנית מתייחסת למעשים אלימים כלפי אחרים, אשר יכולים להתעלם מהתנהגות זו, או להילחם חזרה. תוקפנות רומזת על הכוונה להזיק או לפגוע בבן אדם אחר, דבר הנגזר ממאורעות שקודמים למעשה התוקפנות או באים אחריו.
המונח aggression לא מקבל הגדרה ספציפית בספר ההגדרות של הפסיכיאטר המומחה -DSM-IV . ההגדרה בה משתמשים בספר הלימוד פרק בו מתייחסים להתנהגות שנועדה לפגוע פגיעה פיזית באחרים, מתוארת על ידי תוצאותיה לזמן קצר והנזק שנגרם לאחר. עם זאת, התנהגויות רבות הינן אגרסיביות, אפילו אם אינן גורמות לפגיעה פיזית. תוקפנות מילולית הינה דוגמא אחת לכך. כמו כן, קיימות דוגמאות נוספות, כמו כפייה, הפחדה, סגנונות ניהוליים / שתלטניים שגורמים נזק פסיכולוגי לאחר, ופגיעה חברתית באחר. לא צריך להמעיט מחשיבותן של התנהגויות אלו בחיי היומיום, ולא צריך לזלזל בהשפעתן על ההערכה העצמית, המעמד החברתי ואושרו של האדם שסופג אותם.
מחשבה לעומת מעשה
לאנשים יכולות לחשוב מחשבות או פנטזיות אלימות, אולם כל עוד הם אינם מאבדים שליטה, מחשבות אלו לא הופכות למעשים. עם זאת, כל מערך של תנאים שיוצר דחף תוקפני מוגבר ושליטה ירודה, יכול לגרום למעשים אלימים. מצבים בהם יש שילוב של גורמים כאלו, כוללים מצבים ביולוגיים, הפרעות התפתחותיות, פסיכוזה , הפרעות התנהגות וחרדה או סטרס פסיכולוגי וסביבתי שלא ניתן לעמוד בו.
האבחנה בין פנטזיות לבין איום במעשה אמיתי חשובה במיוחד, מכיוון שקיימים חוקים שדורשים מפסיכיאטרים להזהיר הן רשויות משפטיות והן קורבנות פוטנציאלים, כאשר הם חושדים שאחד ממטופליהם יבצע מעשה פלילי, או שהדבר משמעותי בעת עריכת חוות דעת פסיכיאטרית. מבחינה חוקית, פנטזיות - אפילו אלימות ביותר, רצחניות או סדיסטיות - לא דורשות דיווח כזה.