החלטה חשובה ומשמעותית - התחלת הלימודים האקדמיים.
עד כחצי שנה לפני תחילת שנת הלימודים הראשונה לא היה לי שום כיוון או רצון להתחיל ללמוד. בתקופה של כ 3 חודשים בערך לפני תחילת הלימודים גיליתי שרוב חברי וחברותי נרשמו ללימודים או חושבים על להתחיל ללמוד השנה.
באותה תקופה התחיל להתעורר בי הרצון להתחיל ללמוד, גם מכיוון שרציתי לשנות קצת את מסגרת החיים שלי וגם מכיוון שהתחלתי להרגיש, ששנה שלמה להמשיך לעבוד ולא ללמוד, היא בזבוז זמן מבחינתי, מכיוון שהייתי כבר בת 23, הספקתי לטייל בחו"ל והייתי במצב כלכלי טוב.
מכיוון שאימי עובדת באוניברסיטת תל אביב ביחידה לייעוץ לימודי, החלטתי ללכת לעשות יעוץ ומבחנים שם. הפסיכולוגית במקום היא אחת החברות הטובות של אימי ואותי היא מכירה מילדות, לכן ידעתי שאיתה יש לי את הסיכוי הטוב ביותר למצוא את התחום שמעניין ומתאים לי ביותר. אולם מכיוון שהתחלתי את המבחנים מאוחר מידי, לקחתי בחשבון, שאת שנת הלימודים הנוכחית אני אפספס, אך לפחות יהיה לי כיוון לשנה הבאה.
כאמור, את ההחלטה על לימודי מדעי ההתנהגות קיבלתי כשבועיים לפני תחילת הלימודים בידיעה שלא אוכל להתחיל ללמוד באותה שנה.
ידעתי מראש, שאני רוצה ללמוד במכללה למנהל, גם מכיוון שלא רציתי ללמוד באוניברסיטה וגם מכיוון ששמעתי הרבה דברים טובים על המכללה מחברים שלמדו שם.
באותו סוף שבוע אימי דיברה עם חברה טובה אחרת שלה, אשר עובדת בבית ספר למשפטים במכללה למנהל, וסיפרה לה על המבחנים שלי ועל רצוני ללמוד מדעי ההתנהגות. החברה הפנתה את תשומת ליבה של אימי לכך שבמקרים מסוימים, ניתן להירשם ללימודים באיחור, על בסיס מקום פנוי ושכדאי לי לבדוק את הנושא.
באותו סוף שבוע חשבתי הרבה על הנושא האם כדאי לי ללכת לבדוק ולהירשם מאוחר, או שפשוט אחכה לשנה הבאה והגעתי להחלטה סופית, שאני רוצה להירשם ללימודים אם באמת יינתן לי.
ביום ראשון נסעתי למכללה ונפגשתי עם היועצת, שאמרה לי שאני יכולה להירשם באיחור אבל התנאי הוא שבסימסטר הראשון אני צריכה להוציא 80 בשלושת קורסי החובה. כמובן שהסכמתי לתנאי ונרשמתי ללימודים באותה שנה.
את המערכת קיבלתי רק יום לפני תחילת הלימודים והתחלתי ללמוד קצת באפלה וחוסר ארגון אבל בסופו של דבר הכל הסתדר ואני שמחה על החלטתי.
את החלטה זו הגדרתי כחשובה מכמה סיבות:
הראשונה היא, שעצם החלטה זו היא התחייבות לשלוש שנים ללימודים. בתקופה זו צריך להוריד בכמות העבודה והבילויים וסדר העדיפויות משתנה לחלוטין.
הסיבה השניה היא, שהחלטה מסוג זה מערבת סכומים גדולים של כסף.
הסיבה השלישית היא שהחלטה מסוג זה היום תשפיע על העתיד שלנו באופן מוחלט.
החלטה לא חשובה ושולית- בחירת שם לחתולה שלי.
לפני כתשע שנים מצאתי ברחוב חתולה קטנה ויפיפייה וכמובן, כמו שתמיד הייתי עושה, הבאתי אותה הביתה, בערב ראש השנה, יום שישי, בעשר בלילה.
למזלנו, חבר של המשפחה הוא וטרינר והוא הסכים שנבוא אליו באותו רגע.
מכיוון שהיה לי חתול שמת בנסיבות טראגיות ורצינו מאוד חיה חדשה בבית, החלטנו להשאיר את החתולה.
מכיוון שאנחנו ארבעה נפשות במשפחה, תהליך בחירת השם היה ארוך ומלווה בריבים.
אני רציתי את השם "יוניק" - "מיוחדת" באנגלית, אבי רצה את השם "מוניקה" ואחותי רצתה את השם "ניקי".
למזלנו, שלושת השמות מאוד דומים, לכן החלטנו ללכת על משהו באמצע, וסיכמנו על השם "ניק".
למרות כל זאת, בתעודת החיסונים שלה, מופיע השם יוניק, לכן שמה הרשמי הוא זה, מכיוון, שאני מצאתי אותה ואני אימצתי אותה ראשונה.
ניק חיה עד היום באושר בביתנו, יש לה הרבה ילדים, אך רק שניים עדיין חיים איתה באותו בית, "נולי" ו"שוקי השני" (סיפור בפני עצמו).
את החלטה זו הגדרתי כלא חשובה מכיוון, שסביר להניח, ששום דבר שונה לא היה קורה אילו בחרנו לה שם אחר. היא הייתה נשארת אותה חתולה, גדלה באותו בית ומתנהגת באותו אופן. בנוסף, לחתולים ניתן לתת 9 שמות שונים ולכולם הם יגיבו, כך שמבחינתה זה לא משנה איזה שם יש לה.