חפש מאמרים:
שלום אורח
17.04.2021
 
   
מאמרים בקטגוריות של:

   
 

אדם מתפלל לאלוהים, איך?

מאת: מוטי לקסמןיהדות31/08/2010977 צפיות שתף בטוויטר |   שתף בפייסבוק

אדם – אלוהים – אדם / מוטי לקסמן, ערב ראש השנה, תשע"א.

"גם לתפילת יחיד צריכים שנים: / תמיד אחד שמתנועע / והשני שלא נע הוא האלוהים. /

אבל כשאבי התפלל הוא עמד במקומו / זקוף ובלי נוע והכריח את האלוהים לנוע

כמו סוּף ולהתפלל אל אבי" [1].

כשהינך פונה לאלוהים בתפילה עם המחזור ביד, בבית הכנסת ב"ימים הנוראים" הנך בתנועה?

שליח הציבור זועק בלחש: "הנני העני ממעש נרעש ונפחד [...] כי חוטא ופושע אני" [2].

מול האדם נתפס ה"ברוך, שכוחו וגבורתו מלא עולם" [3], שהוא: "אל רחום וחנון, אלוהי ישראל" גם "שדי איום ונורא" [4] ."

האדם זעיר מול האין-סופי, האל שישותו חובקת עולם ומלואו לעד, מאז ומעולם. ולכן, אין זה מפליא שנאמר: "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו?" [5], בבחינת המתפלל נע, ואלוהים לא.

ובכל-זאת, שליח הציבור ממשיך ומבקש: " פשעינו תכסה באהבה. וכל צרות ורעות הפוך נא לנו ולכל ישראל לששון ולשמחה, לחיים ולשלום" [6].

בקשה זו מבוססת, כנראה, על האמונה הבסיסית שאלוהים "הוא צורי וישועתי, משגבי, לא אמוט. על אלוהים ישעי וכבודי צור עוזי מחסי באלוהים" לכן, באה הדרישה או הציפייה: "בטחו בו בכל עת" [7]. וזו הדרך הראויה: "ה' צבאות, אשיר אדם בוטח בך" [8].

אכן, דרישה מובנת ודרך ראויה.

אבל הדרישה אינה פשוטה כלל.

בחוסר הפשטות אין כוונת הכותב לפער העצום, שכמעט אינו ניתן לגישור, בין בורא הכל שישותו אין-סופית והוא קיים לנצח-נצחים לבין האדם: "אנוש כחציר ימיו, כציץ השדה כן יציץ. כי רוח עברה ולא יכירנו עוד מקומו" [9]. פער כזה מעורר ספק אם אפשרית בכלל תקשורת בין הנצח לארעי. אילו היה פער פעור זה רק בבחינת תיאור היחסים בין בורא נצחי לנבראים חולפים, היינו אומרים שזה נתון שמשקף את תפיסת האדם את עצמו ותפיסת האדם את האלוהים [10].

אבל, יש לזכור, שבמקביל לאמונה ביוצר הכל מובעות גם אמירות אחרות שלא רק מתארות פער ישותי אלא גם שוללות ערך מהאדם: "טוב לחסות בה' מבטוח באדם, טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים" [11]. יתר על כן, "אל תבטחו בנדיבים, בבן אדם שאין לו תשועה. תצא רוחו ישוב לאדמתו, ביום ההוא אבדו עשתונותיו" [12]. מומלץ לבטוח באל ולא באדם. אין לבטוח באדם אפילו הוא נדיב "כי אדם, אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" [13].

ציפייה זו מובנת לאור הפער בין תפיסת האלוהים הנצחי לתפיסת האדם הזמנית. אכן, זו מטרה אמונית מובנת במערכת דתית זו או אחרת: יש לבטוח באלוהים מקור האמונה והעולם כולו, ולא לבטוח באדם.

אכן, האדם נע, ואלוהים לא.

אבל, גישה כזו טומנת בתוכה סכנה מרובה:"השמדות העמים התרחשו תמיד בשם "אלוהים" - אם היה זה אלוהים של דת, או אלוהים בשילוב עם המדינה - או בשם אינטרסים כלכליים-פיננסיים. הכנסייה הקתולית וסיירת המיסיונרים שלה מחקו את התרבות האינדיאנית, את הזהות האינדיאנית, באמריקה הדרומית. הם איינו את האינדיאני ברמה הרוחנית והנפשית, ומי שהתנגד - הושמד פיסית" [14].
דוגמאות אינן חסרות: בשם אלוהים רצחו הצלבנים בני אדם רבים, בשם אלוהים פעלה אינקביזיציה בספרד. בשם "האלהת" אידיאולוגיות שונות כ"נובעות" מ"אלוהים הגדול" או "מצוות" שמקורן ב"אללה אכבר" נרצחו מיליונים, במאה העשרים, ונרצחים רבבות גם במאה העשרים ואחת.

בכל המקרים האלה, נטען על ידי "החזקים", שהם יודעים בדיוק מה אלוהים מעדיף ומה אלוהים מצווה: במערכות "אמונה" אלה יש משמעות ומקום לאלוהים בלבד, אין מקום ואין חשיבות לאדם, לכן מותר לפגוע בו.

ואלוהים לא נע.

זו אחת האפשרויות הקשות לתיאור יחסי אדם – אלוהים.

האם זו האפשרות היחידה?

לא. מן הצד השני אנו מוצאים שקיום האדם הוא תנאי להכרה באלוהים: "לא המתים יהללו יה, ולא כל יורדי דומה" [15]. באמירה זו אין התייחסות ל"חזק" בלבד, אלא לכל אדם, באשר הוא אדם.

כלומר, רק  האדם יכול לבטא הכרה באלוהים. אם-כך, האין לזכות את האדם בערך בהיותו אדם?

אז, אולי, למרות הכל, האדם עומד, והאלוהים נע ופונה אליו?

לנביא ירמיהו יש פתרון מסוים לקושי: "כה אמר ה': ארור הגבר אשר יבטח באדם [...] ומן ה' יסור ליבו" [16].

ירמיהו אכן מבקר באופן חמור את האפשרות לבטוח באדם, "ארור הגבר אשר יבטח באדם", כמעט כמו "החזקים" שהזכרנו לעיל.

האמנם בזה תם טעונו של ירמיהו?

לא, קריאה זהירה מעלה שבביקורת שלו אין שלילה עקרונית מראש של האפשרות  לבטוח באדם. השלילה היא מותנית, השלילה היא רק אם אין אלוהים בליבו של האדם.

זה כבר משהו אחר, כאן אין קריאה לא לבטוח באדם באופן עקרוני. ירמיהו שולל את האפשרות לבטוח באדם רק אם הוא חסר אמונה: " ומן ה' יסור ליבו".

ממה סר ליבו של אדם, שבשל כך אין לבטוח בו? האם רק את האמירה "אני מאמין" בבית הכנסת או בבית?

לא, הסרת ה' מלב אדם אינה מתמצית באמירה אלא בפעולה ממשית, בחיי יום-יום. מיכה הנביא מציע את הנוסח הבא: "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך" [17]. יתר על כן, המקור לביטוי האמונה הוא באדם: " הגיד לך אדם", האדם הוא המקור ל"מה ה' דורש ממך".

זו תפיסה אחרת לגמרי של מערכת היחסים אדם – אלוהים.

צירוף האמירות של הנביאים ירמיהו ומיכה מציג תפיסה  של אדם, שלמרות ארעיותו הוא גדול ברוחו, אדם במלוא האנושיות המפעמת בו.

אז, אולי האדם נע אל אלוהים, והאלוהים נע אל האדם, אל האדם הראוי?

האדם אינו זעום וזעיר, רוח האדם בונה עולמות ומציאות. אבל, האדם אינו לבד בחלד,יש בו אלוהים, הכרחי שיהיה בו אלוהים.

אדם ללא אלוהים בליבו הוא אדם ללא ערכים, אדם ללא מוסר.

מצד שני אלוהים שאין בו מקום וערך לכל אדם באשר הוא אדם, הוא מסוכן ואבי כל חטאת.

ב"ימים הנוראים" אלוהים הוא מוקד תחינות, הוא היעד לתפילות האדם.

מהו מקום אלוהים? איפה הוא שומע את תפילתנו? לימדנו, באהבה רבה, רבי נחמן מברסלב: "דע כי כל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד, לפי העשבים [...] כל עשב ועשב יש לו שירה, [...] וטוב מאוד ביניהם לעבוד את האלוהים ביראה" [18].

בבית הכנסת, אבל גם בשדה, בין העשבים, אם העיניים פקוחות והלב פתוח אפשר "לעבוד את האלוהים ביראה".

לא מקום התפילה אל אלוהים הוא חשוב, אלא אופן תפיסת היחס אדם – אלוהים.

כך שאם צפוף מידי בבית הכנסת, מותר לצאת לרחוב גם לשדה ושם לפנות לאלוהים שמאמיניו לעולם לא יפגעו באדם אחר.

ואז, האדם והאלוהים ינועו ויקבלו זה את זה.

אשרי האדם המאמין באלוהים ואינו נוטש את האמונה באדם, כי כל אדם נברא בצלם אלוהים.

היש בסיס ראוי יותר לתפילה לשנה טובה?

הבהרות ומראה מקום

[1] יהודה עמיחי, פתוח סגור פתוח, ירושלים-ת"א 1998, עמ' 10.

[2] בקשת שליח הציבור לפני תפילת מוסף בראש השנה וביום הכיפורים.

[3] בבלי, ברכות נד, א.

[4] מקור 2, לעיל.

[5] תהלים ח, ה.

[6] מקור 2, לעיל.

[7] תהלים סב, ז–ט.

[8] תהלים פד, יג.

[9] תהלים קג, טו–טז.

[10] למרות האמור, אין זה כל כך פשוט, ויש לדון בכך בכובד ראש, אבל מוקד הדיון הפעם הוא שונה.

[11] תהלים קיח, ח–ט.

[12] תהלים קמו, ג–ד.

[13] קהלת ז, כ.

[14] ראובן מידן, "כשהפשעים נעשים שקופים" הארץ ספרים 30/06/10, עמ' 12.

[15] תהלים קטו, יז.

[16] ירמיהו פרק יז, ה.

[17] מיכה ו, ח.

[18] ליקו"מ תניינא, סג.

 



תגיות המאמר: אלוהים, תפילה, אדם


 
     
     
     
   
 
אודות כותב המאמר:
 
     
   
 

מאמרים נוספים מאת מוטי לקסמן

מאת: מוטי לקסמןיהדות01/12/13721 צפיות
מאוד נוח הי לנח, איש צדיק תמים

מאת: מוטי לקסמןפרשת השבוע03/10/13932 צפיות
"בְּיָמִים קְדוּמִים קְדוּמִים/ הַכֹּל הָיָה שֶׁמֶשׁ // וְהַכּל הָיָה הָר / וְהַבִּקְעָה בַּחֲלַל הָהָר / וְהַכֹּל הָיָה בִּקְעָה / וְהָהָר בְּחֵיקָהּ. // וְכַאֲשֶׁר אֱלֹהִים גְּדוֹלִים וּרְחוֹקִים / הִזְרִיעוּ תֵּבֵל לָלֶדֶת / רָאוּ כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם רְחוֹקִים / אַגָּדָה אֶל עֶצֶב נוֹלֶדֶת / וְהֶחְשִׁיכוּ פְּנֵיהֶם הָלוֹךְ וְחָשׁוֹךְ / וְעֵינָם הָיְתָה דִמְעָה // וְהַגְּשָׁמִים הֵחֵלּוּ לָרֶדֶת." [א] המבול.

מאת: מוטי לקסמןפרשת השבוע07/02/13817 צפיות
פרשת יִתְרוֹ נסתיימה, ונפתחת פרשת השבוע, "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים". עיקר פרשה זו מפרט את היישומים של עשרת הדברות שביטוין כוללני או מקיף. מסביר רש"י: "וְאֵלֶּה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני. אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם". [ג] במלים אחרות, כללים יישומיים לביצוע. זה נראה, אולי סביר. אבל, נא לשים לב. לאחר שמשה קורא בפני העם את כל המשפטים המפורטים בשלושה פרקים על מאה הפסוקים, הוא עורך טכס ברית בין אלוהים לעם-ישראל, "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית

מאת: מוטי לקסמןפרשת השבוע29/02/12980 צפיות
בני ישראל, היהודים מצווים למלא אחר תרי"ג מצוות [א]. שלוש מהן קובעות לזכור, לא לשכוח ולהכרית את זכר עמלק [ב]. "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" [ג].

מאת: מוטי לקסמןפרשת השבוע04/01/121008 צפיות
"למרות דמותו המושלמת של דוד במסורת ובתרבות, הרי במסופר במקרא וגם בדברי פרשנים, בכל הדורות, יש זיהוי של אלימות בהתנהגויות שונות של דוד המלך" [1]. מה עניין דמותו של דוד המלך לפרשת "וַיְחִי"? שלב, שלב. הדיון יפתח בפרשת השבוע, פרשת "וַיְחִי". זוהי הפרשה החותמת את חומש בראשית גם את סיפור מסכת חייו של יעקב. לקראת פרידתו מן החיים אומר יעקב האב לבניו דברים אחדים.

מאת: מוטי לקסמןחברה ומדינה - כללי19/12/111040 צפיות
חג חנוכה. על החנוכיה מוצבים הנרות, נרות זעירים בגוונים שונים. מברכים: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציונו להדליק נר חנוכה". "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, שעשה נסים לאבותינו, בימים ההם בזמן הזה" [א]. והנרות דולקים, ומאירים בגווני-גוונים. עוד הם מפיצים אור וצבע, ממשיכים לברך ובין השאר נשמע: "וכל שמונת ימי חנוכה הנרות הללו קודש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהן, אלא לראותן בלבד" [ב]. אמירה מיוחדת לאותם נרות חנוכה, שמידתם, בדרך כלל קטנה מנרות רגילים.

מאת: מוטי לקסמןפרשת השבוע01/12/111025 צפיות
הברכה הראשונה בתפילת העמידה נפתחת במלים: "בָ‏רוּ‏ךְ אַ‏תָ‏ה ה', אֱלוֹ‏הֵינוּ‏ וֵאלֹ‏הֵי אֲבוֹ‏תֵינוּ‏, אֱלֹ‏הֱי אַ‏בְרָ‏הָ‏ם, אֱלֹ‏הֵי יִצְחָ‏ק, וְאֱלֹ‏הֵי יַ‏עֲקֹ‏ב". שלושת האבות מוזכרים כאן זה אחר זה לפי סדר הדורות, מהסב המייסד אַ‏בְרָ‏הָ‏ם לנכד יַ‏עֲקֹ‏ב, אבי שנים עשר- השבטים. האם תפקוד הנכד משקף את תכונות הסב? פרשת השבוע מזמנת לנו לבחון את דמות הנכד יַ‏עֲקֹ‏ב מיציאתו מביתו בכנען מפחד עשיו [א] ועד להתנהלותו חזרה לכנען כבעל משפחה ורכוש רב.

מאמרים נוספים בנושא יהדות

מאת: בתיה כץיהדות01/12/1943936 צפיות
האם יש פסוקים בתורה שבכתב המדברים על תורה שבעל פה?

מאת: בתיה כץיהדות01/12/191752 צפיות
טענות של דתות אחרות. ומאין לנו שהיה זה באמת אלוקים שנתן את התורה לישראל?

מאת: בתיה כץיהדות01/12/191748 צפיות
בתורת ישראל. בכל דת תמיד היתה שגורה האמונה במנהיג אחד שרק אליו התגלה האל וכל מי ששכל בראשו יבין מיד שקל לשקר ולהמציא תורה באופן כזה. לעומת זאת, בתורת ישראל אנו רואים התגלות לאומית לעם שלם, מעמד הר סיני.

מאת: בתיה כץיהדות01/12/191742 צפיות
מאין לנו שיש תכלית לחיים שלנו ולא באנו הנה רק כדי ליהנות.

מאת: בתיה כץיהדות01/12/191759 צפיות
לאלוקים אין בורא. משום שאלוקים הוא היוצר את התהליך של "בורא ונברא"/"נולד ומוליד", הוא עצמו אינו שייך לתהליך אותו יצר. עצם זה שאלוקים יצר את כח המשיכה לא אומר שאלוקים עצמו כפוף אליו. האם יש הסבר "מדעי" יותר מדוע לאלוקים אין אלוקים?

מאת: בתיה כץיהדות01/12/191763 צפיות
אם לא ניתן לדמיין את האלוקים אז איך ניתן להאמין בו? מהו בעצם אלוקים אם כך?

מאת: בתיה כץיהדות01/12/191748 צפיות
המדע כידוע לכל, משרת אותנו בטכנולוגיה, מציאת תרופות למחלות, וביחוד נוחות. זאת הסיבה שרוב האנשים החליטו לבחור ולדבוק במדע ובממסד המדעי, כי הם ראו בו את המייצג הבלעדי של הידע והקידמה המשרתים אותנו בחיינו.

 
 
 

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש  ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported

christian louboutin replica