התלמיד מאמין שיש קשר בין הציונים שלו לבין מי שהוא כאדם: כלומר, שאם יש לו ציונים בינוניים הוא אדם בינוני. כך האמנתי אני עד גיל 40. לעומתם, יש ילדים שחיים באשליה שאם יש להם ציונים מצוינים הם אנשים כאלה ודרכם בחיים סלולה. זו אשליה שלא מחזיקה מים ונגוזה במפגש של האדם עם החיים האמיתיים.
הילד עושה קשר בין דבר חסר משמעות, כמו ציונים, למי שהוא כאדם. הוא עושה זאת כי אף אחד מעולם לא הסביר לו אחרת ומפני שזה מה שהוא לומד גם מההורים וגם מהמורים.
החינוך הפורמלי לא מכין כלל את הילד לעבור את המבחן היחיד שיש בחיים, מבחן התוצאה: בחיים האמיתיים אין בחינות ואין מבחנים. בחיים האמיתיים יש רק מבחן אחד, מבחן התוצאה. באופן אבסורדי ממש, כל ההשכלה הפורמלית, לרבות "הגבוהה", לא מכינה ילד לעבור את מבחן החיים, כלומר מבחן התוצאה. בשום שלב הוא לא נדרש להפיק תוצאות, אלא רק למלא ניירות. התוצאה היא שילד מגיע אל החיים האמיתיים ללא שום הכנה למבחן האמיתי.
הילד לומד שללמוד זה משעמם: הילד מאבד ענין בלימודים ובצדק. במקום שתהיה שם חוויה שמעוררת את כל החושים, מסקרנת, מאתגרת ובעיקר מהנה, הוא מקבל את מה שהוא מקבל.
החוויה הבית ספרית מחבלת במיומנויות החשובות באמת להצלחה בחיים:
אלו הן המיומנויות החשובות באמת להצלחה בחיים:
אמונה ביכולת - ההכרה הבלתי מסויגת של ילד שהוא יכול להתמודד עם כל אתגר ושזה תלוי רק בו.
יצירתיות ודמיון - היכולת לתת מענה למציאות שמשתנה מהר.
עבודה בצוות - אנחנו חיים בעולם של התמחויות, שבו יותר אנשים יודעים יותר על פחות. כלומר, אין דרך להצליח בשום דבר לבד. נדרשת עבודת צוות.
מוטיבציה יזמית - יזמות היא למעשה ביטוי ליכולתו של אדם לקחת אחריות על חייו. היכולת לקחת משהו משלב הרעיון לשלב המימוש.
לימוד עצמי - רק בבית הספר המורים מלמדים תלמידים. בחיים האמיתיים אף אחד לא לימד אתכם כלום. כל מה שאתם יודעים למדתם לבד, כי היה חשוב לכם. אין שום לימוד מלבד לימוד עצמי.
עכשיו, שאלו עצמכם האם החוויה הבית ספרית משרתת, לדעתכם, את המיומנויות החשובות באמת כדי להצליח בחיים? לדעתי, לא! מחבלת בהן!
ילדים חכמים ומבריקים לא שורדים את המסגרת המשעממת של בית ספר: הם נתפסים כ"בעייתיים". המסר שמגיע אליהם מהמורים וההורים הוא ש:"ילד יש לך בעיה". לוקחים אותו לאבחון שאכן מאשר לילד שהבעיה היא שלו, והילד מאמין, כי מה הוא מבין. זה דופק לילד את הדימוי העצמי ואת החיים! יש הורים שמגדילים לעשות ומסממים את הילדים עם ריטלין. כדי שלא יפריעו למורים להעביר ת'חומר.
לשבת על התחת במשך 5-6-7 שעות זה בניגוד לטבע האנושי: בכל מקום אחר, כאשר יש מרצה משעמם, לקהל יש זכות בחירה לקום וללכת. אף אחד לא מעלה על דעתו לתת לקהל ריטלין כדי שלא יפריע למרצה להעביר ת'חומר, נכון? בבית ספר הקהל שבוי, פשוטו כמשמעו. אין להם שום אפשרות לבחור. ואם התלמיד לא מרוכז, אז לתלמיד יש "בעיית קשב וריכוז".
ועוד משהו בנימה אישית. אני רואה את שילוט החוצות ברשות המקומית בה אני מתגורר החוגג את הישגי הבגרות, ואת מסיבות העיתונאים שמשרד החינוך מכנס על גידול של אחוז או חצי אחוז בנתוני הבגרויות, ואני שואל עצמי: על מה? הלו, מה אין שם אף אחד שרואה את מה שאני רואה, שמבין את מה שכתוב כאן?! האם מה שכתוב כאן הוא שפה זרה, פיזיקה גרעינית?!
הדרכת הורים "איך תלמדו את ילדכם להצליח" מאפשרת להורים לשנות גישה לחלוטין לנושא הצלחה, מה חשוב כדי שהילד יהיה שם, ואיך נותנים מענה חדש, אחר לאתגרים שמציב בית הספר בכל הנוגע לבעיות קשב וריכוז, אי ביצוע מטלות וכישלון בבחינות.
הנחיית הורים חוויתית שיש בה אפשרות להיות אירוע המציל איכות חיים של הורים וילדים.