עוד תעלומה שפוצחה ע"י חוקר פרטי אמיר אברמסון. הפעם אלו משחקי המזל שלא הביאו מזל.
הפנייה אליי הייתה נואשת. "פנינו כבר לכמה וכמה משרדי חקירות בנוגע לחייל שעבר תאונת דרכים קשה, ועדיין אין בידינו שום נתון המתייחס למצבו האמיתי", אמר לי מנהל חברת הביטוח בשעה שנכנסתי למשרדו המרווח במרכז הארץ.
כתב התביעה שהועבר אליי על ידי שליח היה מפורט ומנומק. מדובר באורן, חייל אשר עבר תאונה קשה מאוד ועבר תהליך שיקום ארוך, שכלל אשפוז של כשנה באחד מהמרכזים הרפואיים הגדולים. הפגיעה הייתה שברים ומכה בראש. אולם הטענה המרכזית שהועלתה הייתה שעקב הפגיעה בראש, איבד החייל את כושר העבודה שלו, הוא אינו מסוגל לתפקד, הזיכרון שלו נפגע והוא עובד בשיטת הפתקים. בנוסף, טענו בכתב התביעה שמאז התאונה, איבד החייל את יכולת הקואורדינציה שלו והוא אינו יכול לבצע שתי פעולות בעת ובעונה אחת.
מעיון בתיעוד הרפואי ובהתייעצות עם מומחים נוירולוגיים, נמסר לי כי ישנה סתירה בין סוג הפגיעה בראש לבין מהות התביעה. החלטתי לשלוח את אחד החוקרים שלי לביתו של התובע, אשר מתגורר בעיירה קטנה באזור הדרום, שבה כולם מכירים את כולם. מהר מאוד התברר לחוקר שלי שכל השכנים מתודרכים לא לשתף פעולה, וכאשר מגיע נציג מטעם חברת הביטוח אזי משפחתו של החייל מסלקת אותו בטענה שהוא מהווה מטרד.
רצה הגורל ולשמחתי באותו רחוב של החייל גר לקוח שלי שהיה חייב לי סכום כסף גדול. הוא רמז לי כי התובע אינו פגוע כפי שהוא מציג את עצמו, וכי מי שהנחה אותו, יעץ לו לא לדבר עם אף אחד. לאחר ביצוע מעקבים של מספר ימים שבהם נראה כי התובע אינו יוצא מביתו, החלטתי לפעול בשיטה אחרת. שיטה שבדרך כלל אינה מאכזבת.
שלחתי אליו בחורה צעירה, יפה, חושנית ומושכת בשם אילנה (שם בדוי). הבחורה קיבלה הנחייה לבצע סקר באותה עיירה, ולעבור מבית לבית כולל אצל אורן. דאגתי כי המראה והמנטאליות יתאימו לתנאי הסביבה ומוצאו של התובע. לאחר סקירת מספר בתים, נפגשה אילנה עם התובע שהיה לבדו בבית וצפה בטלוויזיה. אילנה כבשה את אורן מייד, ולאחר שיחה קצרה הוא סיפר לה שהוריו אוסרים עליו לצאת מהבית, מאחר שהוא נמצא במעקב. "אם אני כבר יוצא מהבית, זה קורה רק בשעות הלילה", אמר לה. אורן סיפר לה שהוא תובע מחברת הביטוח סכום כסף גדול מאוד עקב תאונה שעבר, ובדעתו לקנות בכסף שיקבל רכב חדיש. במהלך השיחה התרשמה אילנה כי אורן אינו סובל מבעיה של חוסר ריכוז ואין לו כל בעיה של קואורדינציה.
אילנה השלימה את הסקר שהתייחס, לכאורה, לרמת החיים בישראל, ואורן שיתף עמה פעולה ואף ביקש את מספר הטלפון שלה. כאשר ראתה אילנה כי בני משפחתו מגיעים לבית, נפרדה מאורן בתואנה כי עליה לסקור עוד כמה בתים, ואכן כך עשתה. מספר ימים לאחר מכן יזם אורן קשר עם אילנה, ושאל מתי יוכל לראות אותה. אילנה ספרה לו כי היא תהיה עוד פעם באזור בעוד יומיים עם אחיה, שיסיע אותה למקומות שבהם היא צריכה לבקר.
לפני הפגישה שכרתי מכונית, התקנתי בה ציוד הקלטה, ושלחתי את אילנה יחד עם חוקר ממשרדי. כשהגיעו לאורן, הוא שמח מאוד לראות את אילנה, הזמין גם את "אחיה" להיכנס וכיבד אותם בחטיפים ובשתייה קלה. במהלך הפגישה הציעה אילנה לאורן לבוא איתם לבאר שבע, "נסתובב בקניון, נאכל גלידה", ומאוחר יותר אחי יחזיר אותנו חזרה. אורן נאות לנסוע, והסכים להמתין עד שאילנה תסיים את הסקרים בשכונה.
בדרך לבאר שבע אמר אורן לאילנה ולחוקר שהוא חושש שבחברת הביטוח יעלו עליו, "רק חסר לי שהם ידעו שאני יוצא מהבית. הזהירו אותי לא לצאת החוצה, אבל נשבר לי להיות כלוא בתוך הבית. אני סומך עליכם שיהיה בסדר". בקניון נכנסו אילנה ואורן לשחק במשחקי וידאו. מקום שנבחר על ידי בקפידה, כי המשחקים הללו דורשים המון קואורדינציה, שיתוף של ראייה, יכולת לבצע פעולות מורכבות, זיכרון וזריזות. אורן שיחק במשחקים באופן רצוף במשך כשעה וחצי. לבסוף, מרוב התלהבות, קרא קריאות שמחה.
אילנה עודדה אותו והביאה לשניהם לשתות ולאכול. כמובן שכל הפעילות תועדה היטב על ידי מצלמה שהוצבה מבעוד מועד במקום. לאחר סיום המשחק הגיע "אחיה" של אילנה לאסוף את השניים, ואורן סיפר לו בהתלהבות על הצלחותיו. כעבור שלושה חודשים הגיע דיון ראשוני לצורך הוכחות בבית משפט מחוזי. אורן, מלווה בהוריו ובפרקליטו, הציג חוות דעת על מגבלותיו, אולם כאשר ראה את אילנה והנהג, הבין כי יש משהו שהסתיר ועליו לספר עתה לעורך דינו.
סוף דבר, חברת הביטוח חסכה תשלום גדול מאוד, אשר אלמלא ההוכחות שסיפקתי הייתה צריכה לשלמו. אורן לא ויתר על אילנה וניסה להשיגה, אולם היא לא הייתה זמינה יותר בטלפון שהושאר לו.