הפרת חוזה

ישנם מקרים בהם לאחר חתימת חוזה, מפר אחד הצדדים את החוזה, תוך שהוא מחליט שלא לקיים את חלקו בהסכם. סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 קובע :"חוזה שהופר, זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה, וזכאי הוא לפיצויים, בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן, והכל לפי הוראת חוק זה".

הסעיף מעניק לנפגע מהפרת החוזה מספר סעדים:

1.       אכיפה-  מטרת סעד זה הינה להביא לקיום התחייבויות החוזה. סעד זה ינתן במסגרת צו בית משפט אשר יורה על אכיפת החוזה וביצועו.

ככלל, הנפגע יהא זכאי לסעד האכיפה כסעד עיקרי, בהתקיים שלושה תנאים:

•  החוזה ודאי;
• החוזה ברור;
• החוזה מסויים;

סעיף 3 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 מגדיר מספר מקרים בהם הנפגע לא יהא זכאי לסעד האכיפה, נטל ההוכחה כי אחד מן התנאים השוללים את הענקת סעד האכיפה לנפגע מתקיים במקרה, רובץ על המפר. להלן המקרים המנויים בסעיף 3:

• החוזה אינו בר ביצוע;
• אכיפת החוזה היא כפייה לעשות, או לקבל, עבודה אישית או שירות אישי;
• ביצוע צו האכיפה דורש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית המשפט או לשכת ההוצאה לפועל;
• אכיפת החוזה היא בלתי צודקת בנסיבות העניין.

קיומו של אחד מהתנאים המנויים לעיל שולל מן הנפגע את האפשרות לקבלת סעד האכיפה, אך אינו מונע ממנו קבלת יתר הסעדים הקבועים בחוק, אשר יפורטו להלן.

2.    ביטול  והשבה- הזכות לביטול החוזה העומדת לנפגע מהפרת החוזה, תלויה בסוג ההפרה קרי, יש לבחון האם ההפרה הינה יסודית או שמא מדובר בהפרה לא יסודית. סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 מגדיר את המושג 'הפרה יסודית' באופן הבא: "הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית; תניה גורפת בחוזה העושה הפרות להפרות יסודיות ללא הבחנה ביניהן, אין לה תוקף אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה".

סעיף 7(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 מעניק לנפגע במצב מהפרה יסודית של החוזה, זכות בלתי מסויגת לבטל את החוזה.

סעיף 7(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 מאפשר לנפגע מהפרה לא-יסודית של החוזה, לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו של החוזה.

סעד הביטול הינו סעד עצמי, כלומר, הנפגע לא צריך לפנות לבית המשפט על מנת לבטל את החוזה, ביטול החוזה יעשה על ידי הנפגע על ידי מתן הודעת ביטול לצד המפר תוך זמן סביר מרגע שנודע לנפגע על ההפרה.

סעיף 21 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 מונה את הדרכים האפשריות למסירת ההודעה על ביטול החוזה:

• בדרך שקבעו הצדדים;
• בדואר רשום;
• דרך מקובלת אחרת;

סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 קובע כי לאחר ביטול החוזה, יהא כל צד חייב להשיב לצד השני את מה שקיבל, וככל שלא ניתן להשיב את מה שכבר קיבל, יהא על אותו הצד לשלם את שוויין הכספי של התמורות אותן קיבל, בין אם החוזה בוטל כולו ובין אם בוטל בחלקו.

3.      פיצויים- ככל שהופר החוזה, יהא זכאי הנפגע לתבוע את אכיפת החוזה או לבטל את החוזה, וזכאי הוא לפיצויים על פי סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, בנוסף על התרופות האמרות או במקומן. הפיצויים יינתנו לנפגע בעד נזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה.

שיעור הפיצויים יקבע פי בהתאם לנזק שנגרם לנפגע. לעיתים הצדדים מבקשים להכניס לחוזה סעיף אשר דן בשיעור הפיצויים שישולמו בגין הפרת החוזה- פיצויים מוסכמים.

דברי ההסבר פורטו במאמר זה בצורה חלקית, תמציתית וכללית. בשום מקרה אין לראות בהם את נוסח החוק. המאמר לא מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי, ובכל מקרה מומלץ לפנות לעורך דין המתמחה בדיני חוזים לצורך קבלת ייעוץ בדבר זכויותיכם ע"פ הדין.