קצת היסטוריה...
קשה מאוד לשים את האצבע ולהגיד "זה הדבר שהביא את המהפכה הדיגיטאלית". ההיסטוריה כבר הוכיחה כי ויכוחים כאלה בין ממציאים למדענים תמיד שפרו את רמת ההישגים והתחרות הייתה בסך הכול לטובה.
פיזיקאים וכימאים הבינו שהאיחוד הוא הפתרון וכפי שקרה בהתפתחות הצילום האנלוגי, הטכנולוגיה עשתה את שלה בעידן הדיגיטאלי בין אלקטרוניקה להנדסה.
מאז הגילוי של רוברט בוייל (Robert Boyle) ב-1663 כאשר גילה שהלוגי כסף מתכהים כאשר נחשפים לאור (אפילו אם הוא בעצמו האשים בכך לגורם החלודה על הנוסחה ע"י האוויר ולאו דווקא בגלל השפעת האור) עד היום, הרבה מים זרמו בנחל, אבל בכל זאת ניתן להצביע על מספר ציוני דרך שהובילו לצילום הדיגיטאלי בימינו:
- 1947 - חברת Bell ממציאה הטרנזיסטור הראשון וכך נוסד הבסיס למחשב הראשון עוד לפני האיחוד עם ענק האלקטרוניקה Packard
- 1976 - חברתCanon מכניסה לראשונה מיקרופרוססור (chip) בדגם A-1
- 1977 -חברת Apple מוציאה לשוק המחשב הביתי הראשון (PC)
- 1987 - חברת Kodak ממציאה ה-CCD הראשון, למצלמות וידאו ולצילומי סטילס ברזולוציה של מגה וחצי. ובאותה שנה הוציאה אותה Kodak עוד שלושה דגמים משוכללים יותר ובעלי נפח גדול יותר.
הצלמים הראשונים שניסו המצלמות הדיגיטאליות הראשונות (2000) היו אותם צלמים שדרישת הזמן והתחרות לא יכלה לחכות. אותם צלמים שתמיד ניסו את הציוד בכל תנאיי מזג האוויר ובכל תנאיי שטח. צלמי העיתונות, כמובן. הרבה יתרונות וחסרונות באותה מידה יש לציוד הדיגיטאלי. אבל בגורם הזמן אין תחרות שעולה על שיקול האיכות. היום, במצלמות המתוחכמות והמשוללות יותר, טיב התמונה והביצועים הולכים במשתפרים ככל שהדרישה לאיכות עולה בין הלקוחות בכל רחבי תבל, מקצוענים וחובבים כאחד. כפי שהטרנזיסטור החליף את השסתום, החיישן עשה דבר דומה בסרט הצילום.
החיישן הדיגיטאלי
אמרנו קודם שהסנסור הוא האלמנט שקולט את קרני האור באמצעות הפיקסלים שפזורים על המשטח. הסנסור הדיגיטאלי למעשה מהווה לב המצלמה ורצוי שהנגיעה או הגישה אליו תהיה אפסית . הסנסור או לא רק רגיש לאור, יותר מזה הוא רגיש לאבק, נוזלים, לחות ושכבה שומנית של אצבעות. הסנסור עשוי מסיליקון, החומר היחיד שעליו ניתן לפזר תאי קליטת האור. לא פלא שהחיישנים מיוצרים כפי שאנו רגילים לראות בסרטים דוקומנטאריים, כאשר הטכנאים בפס הייצור לא נוגעים בהם אלה בכפפות לבנות, סרבלים לבנים, ומעבדת בית החרושת בעמק הסיליקון נראית תוך כדי חיטוי חדר ניתוח או יותר אפילו מזה. אז נשמור את ניקיון הסנסור למומחים, ובטח לא נפתח את המצלמה ברחוב, בים או ביום סוער.
למעשה הרבה דגמים במצלמות דיגיטאליות לא מאפשרות גישה לחיישן כי אלה מצלמות בהן העדשה היא מובנית ולכן כל היחידה היא יחידה אחת. אך בדגמים המקצועיים של החלפת העדשות החיישן שנמצא מייד מאחורי המראה (ראה יחידה א') כמעט חשוף, כאשר רק התריס הדק הוא המחסום היחידי. בודאי שחיישן המצלמה חייב להיות נקי כל הזמן כי כתם שמצא עליו כגון רסיס מטלית הוא חסימה לפיקסלים שלהם לא תגיע מידע כלשהי לכן בתצלום הכתם ייראה בדיוק כזה.
עדיין לכלוך ניתן להסיר, אך שריטה או ניקוב כבר לא.
תפקיד הסנסור הוא לקלוט את קרני האור באמצעות הפיקסלים. כאשר האור מגיע לחיישן, הפיקסל קולט כל חלקיק אור (פוטון-photon) והחיישן מתרגם או מבצע המרה לחלקיק מטען חשמלי (אלקטרון-electron). כך, המידע החשמלי עוברת לקוד בינארי (0/1) ומאוחר יותר למידע אופטית הנראית לעין.
בהמשך, נראה איך המידע עובר לסנסור.
אם תחום הצילום מעניין אתכם ואתם מעוניינים להתקדם שלב בנושא צילום, כדאי לבחון אפשרות להצטרף אל קורס צילום למתחילים. במסגרת קורס צילום למתחילים תוכלו ללמוד במגוון שיעורים עיוניים ותאורתיים אודות צילום מקצועיושיפור טכניקות הצילום. גוסטבו הוכמן מנהל בית הספר המרכז לצילום אומנותימקיים בכל שנה מחזורי לימודי צילום עבור מתחילים ומתקדמים.