הסיפור הינו סיפור אמיתי אשר נכתב ע"י חוקר פרטי אמיר אברמסון, מנהל משרד חקירות אברמסון.
בישראל כולם עובדים על כולם? אין לכם מושג כמה. אבל הפעם, בקשות ההנחה הסתיימו דווקא באנחה.
בשנות ה-80 ביצעתי עבודות חקירה בעבור משרדי ממשלה שונים. העבודה כללה בדיקות מעמיקות בעבור משרד הבינוי, משרד החינוך ומשרדים נוספים.
באחת החקירות קיבלתי לידיי רשימה ארוכה מאוד של פונים מאזור הדרום, שפנו למשרד החינוך וביקשו לקבל הנחות או פטור מתשלום השהיה של ילדיהם בגן. בטופסי ההרשמה ציינו המבקשים את מצבם הכלכלי, ומה הסיבה לבקשה. חלק גדול מהבקשות נבעו מסיבות של מחסור כלכלי, חלק ממצוקה, חלק עקב היות המבקשת אם חד הורית שאינה עובדת ועוד. כל המבקשים הצהירו כי אין להם מקורות הכנסה נוספים וכי אין להם תמיכה מבן זוג. כמו כן, הצהירו הפונים כי אין להם רכב בשימוש, וכי כולם אינם עובדים.
הדבר עורר את חשדי. חילקתי את הבדיקה לאזורים: אזור יוקרתי, אזור בעייתי וכו'. בשעות הבוקר ביקרו מספר חוקרים פרטיים מטעמי בכמה מהבתים שבהם היה ספק לגבי נכונות הפרטים. הבדיקה העלתה כי בחלק מהמקומות שנבדקו היה הבית נעול ואיש לא פתח את הדלת. בבדיקה עם השכנים נמסר לנו בכמה מהבתים, כי השכנים הם עובדי משק בית, שיווק ועוד. אחד הילדים שהיה בחצר אחד הבתים, מסר כי השכנה יצאה לפני מספר דקות במכונית שלה. שכן נוסף מסר כי הדיירים מגיעים מאוחר הביתה כי הם עובדים. אצל אחת המשפחות החד הוריות נמצא גבר שפתח את הדלת בחלוק רחצה, ובמקום אחר נודע כי הדייר עובד כשומר בשעות הלילה.
חשוב לזכור כי אם הפניות של אותם אנשים לבקשת הנחה הייתה מתקבלת, המדינה הייתה צריכה לסבסד את ההנחה לאותם פונים. מהכיס שלי ושלכם.
ביקשתי מעובדי המשרד שלי לבצע בדיקה מדגמית של בקשות ההנחה. הבדיקה כללה רישום כלי הרכב שחנו סמוך לבתים שבהם גרו הפונים, הגעה בשעות הערב המאוחרות לבתים ובחינה של פירוט חשבונות הבנק של הפונים, שהועברו לידינו על פי הבקשה. חייבים לציין שהפונים התחייבו כי ישתפו פעולה עם המשרד בכל בקשה לסיוע. אי שיתוף פעולה איתנו היה שולל אוטומטית את הסיוע.
תוצאות החקירות היו כפי שחשבתי .כ-85 אחוזים מהפניות היו שקריות. נמצא כי מרבית הפונים עבדו. חלקם עבדו עבודות שחורות, כגון טיפול במשק בית ועבודות במכירת תוצרת חקלאית. חלק מהפונות חיו עם בן זוג אף על פי שכביכול היו חד הוריות. בני הזוג שנמצאו בעת הביקור, ניסו לטעון כי לכאורה רק באו לראות את ילדיהם, אולם לא יכלו להסביר מדוע בבית היו מכשירי גילוח, בגדים של גבר וסימנים נוספים שמסיבת צנעת הפרט לא אפרטם.
בבדיקת תדפיסי בנקים שהועברו לי על ידי הנבדקים, נמצא כי הם משלמים בהוראת קבע לביטוח רכב, לביטוחי חיים, לקופות גמל. החיובים היו בסכומים גבוהים בהרבה מהדיווח על ההכנסות. אחד התדפיסים שבו צוין על ביטוח דירה אף העלה כי לפונים יש דירה בעיר אחרת והם משכירים אותה. במקרה נוסף הוצגה בפניי פוליסת ביטוח בית, ורק הביטוח על הזהב הצביע על יכולת כלכלית גבוהה. בחלק מהבתים הילדים סתרו מידע שמסרו הוריהם, בחלק מהבתים נמצאו מכשירי חשמל יוקרתיים, שחלקם עדיין לא הגיע לבתים רבים. המקרה המעניין ביותר היה של אישה אחת אשר ביקשה סיוע והנחה לחמישה ילדיה, והוברר כי היא עצמה בעלת גן פרטי שאותו היא גם מנהלת בפועל.
כמובן שהממצאים חסכו כסף רב למדינה. אולם, צחוק הגורל היה שחודשיים אחרי הבדיקה הנ"ל קיבלתי לידי רשימה לבדיקה ממשרד השיכון, מעיריות ומבנקים למשכנתאות. נחשו מי הופיע ברשימה? נכון, אותם השמות. כמובן שהבדיקה הראשונית שעשינו בעבור משרד החינוך שימשה כאינדיקטור לגבי שאר הפונים. לחלקם נפתחו תיקים פליליים, ואלה שכבר קיבלו במרמה כסף מהמוסד לביטוח לאומי נדרשו להחזיר אותו. חלק מהאנשים גם נדרש לחקירה עקב ניסיון הונאת אוצר המדינה, כך שאין ספק כי השיעור של חלק מהמבקשים היה שיעור מאלף. במקום הנחות הם יצאו עם אנחות.