הקדמה -
מאמר זה הינו אחד מסדרה של עשרות מאמרים שכתבתי, שמטרתם לתת מידע מקצועי לחולים ונפגעים, כיצד לממש את המגיע להם, כצעד חשוב בשיקום ובחזרה לחיים. חלק מהמאמרים דן בפרוצדורות השונות, כיצד לגשת לוועדות רפואיות בביטוח הלאומי, מס הכנסה, משרד הביטחון, קרן הפנסיה, חברת הביטוח. מאמרים אחרים, חשובים אף יותר, מתארים את התהליך האפשרי של חזרה לחיים, מתוך כוחות פנימיים. כיצד להפוך את המצוקה הבריאותית, לנקודת הזדמנות?
הנני רופא ומשפטן. לאחר שחליתי מאד בעצמי; ולאחר שאחד מילדי נפגע קשה בפיגוע התאבדות, כחייל - הבנתי מקרוב את עולמם של החולים והנפגעים. הבנתי עד כמה יש צורך בהקטנת הנזק הכלכלי, שמתלווה תמיד לנזק הבריאותי. עד כמה קשה לחולה להשתקם, כאשר יש לו אי נוחות, או אפילו מצוקה כספית. הבנתי גם עד כמה קשה להתמודד מול הוועדות הרפואיות השונות, המנוכרות ולעיתים אף מזלזלות. נרתמתי לעניין, שכן כרופא ומשפטן יש לי את כל הכלים הדרושים על מנת להצליח לקבל את מה שמגיע בוועדות הרפואיות. לקבל את מה שמגיע לפי החוק והדין. מה שמגיע כדי לסייע לו להשתקם, או לפחות לא להידרדר. לאחרונה התחלתי לכתוב את הידע שלי ולפרסמו באינטרנט, כשירות עבורך. בנוסף הנני פועל בחברת בר מדיקס - למימוש זכויות רפואיות http://www.barmedics.co.il , הפועלת מתוך הבנת החולה והנפגע, בצורה מקצועית ובגישה מאד אכפתית.
על מנת שמבוטח יהיה זכאי לגמלאות נפגעי עבודה, עליו להוכיח כי אירעה לו פגיעה בעבודה.
על פי ההגדרה הקבועה בחוק הביטוח הלאומי, פגיעה בעבודה הינה נזק רפואי שנגרם כתוצאה מ"תאונה" או "מחלת מקצוע" ונובע מהעבודה לרבות תאונה בדרך אל העבודה וממנה וכן תאונה בנסיבות המפורטות בחוק הביטוח הלאומי.
כאשר אנו מדברים על מחלות, יש להבחין בין פגיעה שתוצאתה נובעת מתהליך תחלואתי רגיל או לכל היותר מתהליך תחלואתי עם קשר מזערי של העבודה על הופעת המחלה לבין תהליך תחלואתי שבו תרומת העבודה לא הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמי הסיכון הקיימים במבוטח.
ניתן לקשור סיבתית את הופעת המחלה לתנאי העבודה באחת משלוש הדרכים המפורטות להלן:
מדובר במחלה שמופיעה ברשימת מחלות המקצוע, המקימה חזקה בדבר ההשפעה של העבודה על אופי הפגיעה, מיום שהוכרה כמחלת מקצוע.
- מדובר במחלה שניתן להכיר בה כתאונה מכוח תורת המיקרוטראומה,
- מדובר במחלה קונסיטוטציונלית (מחלה "רדומה" בגוף החולה) שקדם לה אירוע חריג בסמוך להתפרצותה.
מחלות מקצוע
הכוונה היא לשורה של מחלות, שנקבעו ככאלה, שבהן חלה המבוטח עקב תנאי עבודתו. המחלה תוכר כמחלת מקצוע (מהתאריך שבו נקבעה ככזו) אך ורק אם היא מופיעה ברשימת המחלות שנקבעה בחוק.
רשימת מחלות המקצוע הותקנה מכוח סעיף 85 לחוק הביטוח הלאומי ומפורטת בתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד- 1954.
חלק א' לתוספת השניה כולל רשימת חומרים רעילים אשר העבודה עימם או בקרבתם יכולה לגרום להרעלה וכן כל מחלה או סיבוך שנגרמו כתוצאה מחשיפה לחומר המפורט.
חלק ב' לתוספת מפרט מחלות שייחשבו כמחלות מקצוע לגבי כלל המבוטחים או לגבי סוג עובדים בלבד.
תאונת עבודה
החוק דורש התרחשותה של "תאונה" על מנת שתבוא בגדרה של "תאונת עבודה".
על מנת שאירוע יוכר כתאונת עבודה, יש להוכיח קשר סיבתי בין האירוע לבין העבודה וכי הנזק נגרם "תוך כדי" ו"עקב" העבודה ולא בעטיים של גורמים אחרים שאינם קשורים לעבודה.
תאונת עבודה במובנה הקלאסי, משמעותה, אירוע פתאומי וחד פעמי הנראה לעין. באירוע כזה, הסיבה לתאונה היא בלתי צפויה וניתן לתחום אותה בזמן ובמקום. כאשר קורית ה"תאונה" תוך כדי העבודה, קם הקשר בין הפגיעה לבין העבודה.
לא בכל פגיעה בעבודה ניתן לאתר אירוע פתאומי ונזק בעקבותיו. פגיעות רבות בעבודה, אינן מאופיינות בקווים ברורים של פתאומיות התרחשותו של האירוע הגורם לנזק, או פתאומיותו של קרות הנזק עצמו, ולא ניתן לזהות בבירור את הגורם לנזק ואת מיקומו בנקודה מסוימת, על ציר הזמן והמקום. כמו כן, לעיתים ניתן לאתר אירוע פתאומי, אך כיון שהוא בא על רקע חולני, הקשר הסיבתי בינו לבין העבודה אינו ברור וקיימת אפשרות שהנזק אירע ללא קשר לעבודה (כגון: אוטם שריר הלב). מצבים אלה דורשים התייחסות מיוחדת.
במקרים של תאונות שאינם תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, יש להוכיח כי השפעת העבודה אינה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים תחלואתיים טבעיים.
מיקרו טראומה
בית הדין לעבודה אימץ את תורת ה"פגיעות הזעירות"- Micro-Trauma , בעיקר באותם המקרים שבהם המחוקק לא כלל ברשימת "מחלות המקצוע", מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן "עקב" תנאי העבודה.
יחד עם זאת, ראוי להדגיש כי אין בכוחה של תורה זו להביא לכך, שכל מחלה שנגרמה בשל העבודה אך אינה מופיעה ברשימת "מחלות המקצוע", תוכל לזכות את העובד בהכרה כנפגע "תאונת עבודה"
על מנת להוכיח כי מדובר במיקרוטראומה הבאה בגדרה של "תאונת עבודה" צריכים להתמלא מספר תנאים:
א. קביעה עובדתית שהיו תנועות זעירות, חוזרות ומצטברות בעבודתו של המבוטח, שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הפיך עד שהצטברות הנזקים הזעירים זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא דומות אחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר.
ב. חוות דעת רפואית המעידה על קיומו של קשר סיבתי בין התנועות הזעירות המצטברות לבין הופעת המחלה.
תורת המיקרוטראומה הינה פרי פיתוח הפסיקה והיא מיושמת ביחס לחוק הביטוח הלאומי בלבד. סוגיית המיקרוטראומה אינה מוכרת בחוקים נוספים מכוחם ניתנות זכויות כגון חוק הנכים.
סוגיית המיקרוטראומה נועדה לאפשר לבתי הדין לפצות מבוטחים בעיקר באותם המקרים שבהם המחוקק לא כלל ברשימת "מחלות המקצוע", מחלות שונות שהתפתחותן או הופעתן קשורות או נגרמות באופן משמעותי על ידי עבודתם, אולם הן טרם הוכרו כמחלות מקצוע
הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה של טיפות מים המחוררות חור באבן עליה הן נושרות
בעב"ל 1012/00 אלי שבח נ' המוסד לביטוח לאומי ערך בית הדין הארצי אבחנה בין פעילות החוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה. באותו מקרה היה מדובר בתביעה שהגיש מכונאי רכב ובה נטען כי עקב תנאי עבודתו נגרמה לו פגיעת c.t.s בדרך של מיקרוטראומה. בית הדין קבע כי אין לראות בפעולות חוזרות ונשנות של החלפה ותיקון של חלקי רכב משום תנועה חוזרת ונשנית, בהינתן כי פעילות זו הייתה מורכבת מתנועות מגוונות שכללו: הליכה, עמידה, ישיבה, התכופפות, הרמת משאות, הברגה וכדו' כאשר כלל תנועות אלה בוצעו על פי סדר משתנה בהתאם לצרכי עבודה.
ברוח דומה נפסק גם בתביעתה של גננת לילדים שלקתה בתסמונת התעלה הקרפלית בשתי ידיה. התובעת פירטה בעדותה את הפעולות הרבות שהיא מבצעת במסגרת עבודתה: גזירה, הידוק, כתיבה, קיפולים, סחיבת דברים, הרמה והזזת חפצים בגן, ניקיונו וכדו'. בית הדין קבע כי מן התיאור הנ"ל עולה בבירור כי היא מבצעת פעולות רבות, שונות ומגוונות במסגרת עבודתה כאשר בכל אחת מהן מופעלים איברי בגוף, ובכלל זה הידיים, באופן שונה אך, היא איננה עונה על הדרישה של ביצוע פעולות חד גוניות,חוזרות ונשנות במשך זמן ממושך.
ב"ל 1877/01 זהבה כהן נ' המוסד לביטוח לאומי ניתן ביום 7/8/03 מפי השופטת ד. פרוז'ינין.
בב"ל 1388/03 נואטחה כרים נ' המוסד לביטוח לאומי, היה מדובר בשכיר שעבד כשלושים שנה בעבודת רתכות ומסגרות משך 6 ימים בשבוע, 8 שעות ליום לפחות, כשבמהלך העבודה ובמשך השנים עשה לטענתו, אין ספור פעולות סיבוב של הגב, כיפופו, הרמתו ותוך כדי הרמת חפצים וכלים כבדים ו/או תוך כדי הורדתם ו/או הזזתם וכיוצ"ב.
התביעה נדחתה. בית הדין פסק כי התובע לא הצליח להביא לפחות ראשית ראיה שהתקיימו סדרות של תנועות חוזרות ונשנות, על פני רצף זמן, הניתנות- באופן רעיוני- לזיהוי ובידוד ועל כן, אין מקום להעביר את התיק למומחה רפואי.