פרשת שופטים: תמימות אינה נאיביות

פרשת שופטים: תמימות אינה נאיביות / מוטי לקסמן, תשס"ט

האם ידעת מיהו האדם הרצוי? האם קימת דמות כזו? קשה להאמין, נכון? בכל-זאת, המלצה לכך מצויה באופן מפורש, נא לקרוא היטב: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ" [1]. ואל יהיה הדבר קל בעיניך הבוחנות בספקנות, גם במקרא רק דמויות בודדות זכו לתיאור כזה. הראשון ששמו קושר לאפיון זה הוא בונה התיבה הצפה על מי המבול: "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה' [...] נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" [2]. גם אברהם בורך בכך מפי האלוהים: "וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים. וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד" [3]. יעקב ואיוב כונו באופן דומה [4] וגם סופר תהלים רואה בכך דמות אידיאלית: "הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ" [5].

אם-כן, "תָּמִים" או "תָּם" מציינים אישיות חיובית, אדם שמאמין, גם נוהג, בערכיות מוסרית.

למה נדרשנו לדיון זה?

הפסוק שהיווה את עילת הדיון מופיע בפרשת השבוע, פרשת "שֹׁפְטִים", אלא שבפרשה הוא מופיע רק פעם אחת וההקשר הוא נקודתי ומסוים מאוד: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ. כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" [6].  הכתוב מזהיר את עם-ישראל מפני פנייה אל קוסמים וידעונים ובהקשר לכך מאופיין האדם הרצוי כ"תָּמִים".

הפרשנות נוטה להבין את הפסוק בהתאם לכך: "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו" [7]; "וממנו תדרוש [מן האלוהים] ולא מן המתים" [8]. גם הרמב"ן מקשר את התמימות הנדונה להימנעות מפנייה אל קוסמים שונים, אבל הוא מרחיב את הדרישה לאמונה מלאה ושלמה באלהים [9]. יש המדגישים בעיקר את שלמות האדם "תהיה ככלי מלא תם ושלם [...]  כלומר שלם תהיה עמו בכל מעשיך ובכל מחשבותיך" [10]; "כי בחסרון מצוה אחת אינו נקרא תמים, [...] תמים תהיה עם ה' אלהיך שיקרא שמו עליך אז תהיה תמים [...] שהוא מסלק מן האדם הקנאה והתאוה והכבוד" [11].

אחרים מבינים בכך גם ערובה לחיים טובים: "אם תהיה עם ה' תמים תהיה לא יחסר לך דבר ואין מה שיגיד המזל עליך תתקיים לרעה" [12].

פתחנו את הדיון בהתייחסות לדמותו הרצויה של אדם והנה דנו בהקשר נקודתי ומסוים מאוד. האמנם האמירה הנדונה "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ" נושאת עמה משמעות גם לימינו אלה, בראשית המאה ה-21? האמנם קיימים עדיין "מְעֹנְנִים" גם "קֹסְמִים"?

אכן ישנם. ואין כוונת החיוב למופעי קסמים, שוודאי ידוע לכל שהם מבוססים על אחיזת עיניים מאוד משוכללת משעשעת, גם מהנה.

אבל, גם בתקופתנו, גם בתרבותנו, יש "מְעֹנְנִים", יש גם "קֹסְמִים".

אנו מוצפים בבני אדם לא מעטים, אנשים ונשים שמתיימרים לנהל ערוצי תקשורת עם כל מיני ישויות וחוצנים שאף אחד אינו מסוגל להוכיח את קיומם. אבל אותם "מתיימרים" בשילוב של ארוגנטיות, כושר רטורי גבוה וכוח שכנוע רב מצליחים להטות ואפילו ללכוד נפשות רכות ורגישות לתלוּת בהם במידה זו או אחרת.

אותם "מקושרים" משתלטים על "חסידיהם" עד שהם ממש מנהלים את אורח חייהם. במקרים קיצוניים ההשפעה מתדרדרת להצדקת אלימות כלפי ילדים ונשים. ה"חסידים" האלה מאבדים כושר שיפוט עצמי ויכולת בקרה אישית להתנהגותם.

ואז האורב היושב מעבר לדלת מחייך ומלהג: האם לאמונה באלוהים אין התוצאה דומה? הלא גם אלהים דורש ציות מוחלט: "לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר" [13].

נרגיע את האורב, ואולי הוא יחדל מחיוכו המלהג.

לא, אין דמיון.

כאשר נאמר "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ" אין הכוונה לישות אלא  לדרך חיים: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי ה'" [14]. והדרך הרצויה היא: "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ: כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ" [15]. "עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת" הם המשמעות של "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ" כמו שהציג הפרשן: "שהוא מסלק מן האדם הקנאה והתאוה" [11].

אכן, האדם הרצוי אינו איזו דמות בלתי מושגת במציאות. האדם הרצוי הוא זה שאינו שוכח שלהיות אדם זה  להיות בן-אדם, פשוט להיות "אמענטש" [16].

הארות ומראה מקום

[1] דברים יח, יג.

[2] בראשית ו, ח–ט. אמנם פרשנים חלוקים לגבי חלות האפיון על נח, מחלוקת שאין זה המקום לדון בה: "תמים היה. שנולד מהול, [..] אמר הקב"ה בשביל לפייס לכל באי העולם שלא יהרהרו לומר שלא היה צדיק אלא בדורו, אמר הקב"ה שקול הוא לפני כאברהם" (מדרש תנחומא, נח, ו); "יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום" (רש"י על אתר); "איש צדיק במעשיו. תמים בלבו" (ראב"ע על אתר); "תמים - שלם בלי שום דופי" (רד"ק על אתר).

[3] בראשית יז, א–ב. מעניין שדווקא לגבי אברהם יש פרשנים לא מעטים שמייחסים את התואר "תמים" לברית המילה, נתון שבהחלט ראוי לבדיקה, אבל לא כעת: "היה שלם בכל נסיונותי. ולפי מדרשו התהלך לפני במצות מילה, ובדבר הזה תהיה תמים, שכל זמן שהערלה בך אתה בעל מום לפני" (רש"י על אתר); "שלא תשאל למה המילה" (ראב"ע על אתר); "ובזה תהיה שלם שתהיה אות בבשרך לשמי ויהיה גם כן כריתת ברית ביני ובינך" (רד"ק על אתר).

פרשנים אחרים מבינים בכך תיאור ערכי-אמוני: "שיאמין בלבו כי הקב"ה לבדו הוא בעל היכולת בתחילה ובסוף, הוא היכול לעשות ולבטל" (רמב"ן על אתר); "מי שתוכו כברו, ופיו ולבו שוים, ומפני שאברהם אבינו ע"ה היה שרש האמונה [...] הוא הדין בכל שאר עבודות הש"י יצטרך האדם שיהיו פיו ולבו שוים, שיצדיק כל אחד לחברו ויעיד עליו ולא יחלוק עליו בשום ענין, כי כל מי שהוא אחד בפה ואחד בלב והנה הוא חולק קצתו על קצתו ומכזב קצתו את קצתו, הוא מן הכת" (רבינו בחיי על אתר); פרשנות דומה גם  אצל ספורנו ובית הלוי.

[4] אם-כי במינוח קצר יותר: "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כה, כז); איוב פרק א: (ח) "וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע" (איוב א, ח).

[5] תהלים טו, ב.

[6] דברים יח, יג–יד.

[7] רש"י על אתר.

[8] רשב"ם על אתר.

[9] שנייחד לבבנו אליו לבדו, ונאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמיתת כל עתיד, וממנו לבדו נדרוש העתידות, מנביאיו או מאנשי חסידיו רצוני לומר אורים ותומים. ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם, ולא נבטח שיבואו דבריהם על כל פנים. אבל אם נשמע דבר מהם נאמר הכל בידי שמים, כי הוא אלהי האלהים עליון על הכל היכול בכל משנה מערכות הכוכבים והמזלות כרצונו מפר אותות בדים וקוסמים יהולל. ונאמין שכל הבאות תהיינה כפי התקרב האדם לעבודתו. ולפיכך [...] לא תירא ממגיד עתיד אבל מנביאו תדרוש ואליו תשמע (רמב"ן על אתר).

[10] חזקוני על אתר.

[11] פנים יפות על אתר.

[12] אור החיים על אתר.

[13] תהלים פא, י.

[14] ויקרא יט, לז.

[15] מיכה ו, ח. אין זה מקרה

[16] האם זה רק מקרה שהמצווה שחוזרת על עצמה מספר הפעמים הרב ביותר בתורה, בנוסח זה או אחר היא מצוות אהבת הגר, 36 פעמים, יותר משבת, יותר מכשרות יותר ממצות אחרות (יעקוב (ג'קי) לוי, מדרש ביתי: הכדור הוא עגול, פרשת וזאת הברכה. ידיעות אחרונות 1/10/99)?