אם נשווה אותנו לעמים אחרים ברחבי העולם אנחנו הישראלים אנשים חמים ואוהבים באופיינו וזה יכול להתבטא במספר דרכים (אם זה בחיבוקים חמים כאשר אנחנו פוגשים חבר קרוב או בשיחה קצרה עם נהג המכונית שעומד לידנו ברמזור). כאשר מסתכלים על התכונות הטובות כדאי תמיד גם לקחת בחשבון את אלה הרעות (וזה תקף לכל דבר בחיים), כך שבמסגרת האופי של רובנו יש לנו גם נטייה מסויימת להתייחס לעיתים בזלזול לנושאים שהם חשובים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים.
במקרה שלנו מדובר על נושא של עבודה בגובה, אמנם לרוב המעסיקים זה יישמע נושא שאינו בעל חשיבות גבוהה במיוחד, ומשהו שאפשר עוד "למשוך" במסגרת ההתייחסות של הארגון אליו. העניין הזה לא נעלם גם מעינייהם של משרדי הממשלה השונים מה שהוביל לכך שלפני מספר שנים הופיעו להן תקנות אשר יגנו על העובדים מהסכנות הכרוכות בעבודה שכזו.
כל אחד מאיתנו מכיר את הרגעים האלה בחיים בהם אנו רוצים לחסוך כסף, זה יכול להיות על דברים חשובים יותר ועל כאלו פחות. דווקא בנושא של בטיחות בעבודה החיסכון הכספי אינו שווה את הסיכון הגדול שאנחנו לוקחים, כי הרי במידה ותקרה תאונת עבודה לא צפויה במסגרת העבודה אנחנו כמעסיקים ניהיה במצב לא נעים הן מבחינה מוסרית והן מבחינה חוקית במיוחד במידה ויהיה מדובר בתאונת עבודה שלא תאפשר לעובד החלמה מלאה ממנה. יש דברים בחיים אותם אי אפשר לקנות בכסף ואחד מהם הוא נזקים גופניים שילוו את העובד לאורך כל החיים.
זה נכון לומר שבמשך הזמן מה שמעניין אותנו בתור בעלי המפעל היא העבודה עצמה ולא הנושא של בטיחות בעבודה. צריך להבין שאין זה משנה מי גרם לתאונת העבודה הספציפית אלא מה היו תוצאותיה בסוף ומדוע הם לא נמנעו לפני כן על ידי קורס עבודה בגובה נניח. מעסיק שהעובדים במפעל חשובים לו דואג לקיים ימי עיון, הרצאות או קורסים על בסיס קבוע כדי לרענן את חשיבות הנושא בעיניי העובדים. יגדיל ויעשה אם ימנה עובד שיוכשר בתחום וזה יהיה האדם אשר יפקח בכל מקום במפעל או בארגון על הבטיחות הכללית בעבודה אם זה באמצעי הבטיחות השונים, שילוט נכון המזהיר מפני סכנות ובכלל תדרוך על עבודה בטיחותית ונכונה.