שאלה: אני נשואה כשנה. עברה עלינו שנה מאד לא קלה, (בלשוןהמעטה). שאלתי היא: איך מתייחסים לשונות שבינינו? (שמהר מאוד גילינו שהיא קיימת כמעט בכל התחומים) איך חיים את חיי היום יום ללא ויכוחים וסכסוכים? האם זה אפשרי להגיע להרמוניה בין בני זוג? למערכות יחסים אוהבות, תומכות , מעניקות, מחזקות? או שזה רק בסיפורי אגדות?
תשובה: בתורה נאמר:"כי ייקח איש אישה חדשה, לא יצא בצבא, ולא יעבור עליו לכל דבר, נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח". (דברים, כד, ה'). רש"י ועוד מפרשים, לומדים מפסוק זה שהחתן הטרי פטור מכל דבר שקשור לצבא, ולא יהיה עליו עול מלכות,ולא יצא במלחמה, ולא יתקן להם דרכים ולא יספיק להם מים ומזון. וכל זאת למה? התשובה: "ושמח את אשתו אשר לקח". מפסוק זה למדו חז"ל על חשיבותה המרובה והמכרעת של שנת הנישואין הראשונה בבנין עד עד. למעשה זו שנת "ההרצה" של הנישואין. במידה ובני הזוג ישכילו לעשות את "ההרצה" כפי שמורים לנו רבותינו (הראשונים והאחרונים), יהיה הבניין איתן ויציב ולהפך.
קיימים מספר גורמים שעל בני הזוג לדעת ולהכיר כדי למלא משימה זו: א)אהבת עצמי ב) הכרת השונות בין האיש והאישה על כל היבטיה,פיזי נפשי ורוחני. ג)הכרת השוני בין משפחות המוצא והצבת גבולות ברורים בין הזוגיות לבין משפחות המוצא. ד) לימוד מעמיק של דרכי תקשורת והתחברות.
א) אהבת עצמי- "הכמוך"
התורה מצווה אותנו "ואהבת לרעך כמוך". המקום הראשון למילוי ציווי זה הוא בן הזוג. שיטת המודעות "אהוב את עצמך רפא את חייך מלמדת איך ליישם הלכה למעשה את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" שרבי עקיבא היה דורש עליו " זה כלל גדול בתורה". רבי עקיבא מלמד כי רק מאהבת ה"כמוך" אפשר להגיע ל"אהבת הרע.
כשאדם אוהב את עצמו ומקבל את עצמו כמו שהוא, הוא יעשה זאת לזולתו. וכשהוא אינו אוהב את עצמו: והוא שופט, מבקר, מאשים, כועס ואינו מעריך את עצמו, הוא ישפוט, יבקר, יאשים ויכעס גם על חברו.
הבה ונתבונן בחלק מן הדרכים שבהם איננו אוהבים את עצמנו:
אנו מבקרים את מעשינו ללא הרף.
אנחנו בוחרים להאמין כי אהבתנו תלויה. תלויה בדבר.
אנו יוצרים מחלות וכאב בגופנו.
אנו חיים באי סדר ובתוהו ובוהו.
אנחנו בוחרים מקום עבודה שמקשה עלינו.מערכות היחסים שבו משובשות פוגעות לוחצות. אנחנו בוחרים להישאר בו ולהישחק.
כאשר אנחנו לא אסרטיביים ולא יודעים להגיד: כאן הגבול.
אנו חוששים לבקש העלאת שכר.
איננו יכולים לבצע החלטות מפני שאיננו בטוחים כי החלטותינו נכונות, או כי אנו חוששים מה יגידו או איך נראה לפני ....
אנו מלאי פחדים ודאגות.
אנו כועסים על עצמנו ועל אחרים בשל טעויות.
פן אחר להעדר אהבה עצמית הוא: העדר הערכה עצמית – דימוי עצמי נמוך - אנחנו לא מספיק מעריכים את עצמנו. את הכוחות שלנו, את העוצמות שבנו, היכולות הנפלאות שנחנו בהם, האינטליגנציות המרובות,החכמה והבינה שניתנו לנו מבורא עולם, כישרונותינו, והיצירתיות שבנו.
יש לנו פחד לבטא אותם במלואם ולהוציא אותם מן הכוח אל הפועל. לממש את מה שבאמת אנחנו. דימוי עצמי נמוך גורר בעקבותיו מערכות יחסים משובשות, מלחיצות , פוגעות והורסות.
כאשר אנו מתכחשים לטובתנו בדרך כלשהיא, זהו מעשה של העדר אהבה עצמית.
אנו יכולים להגיע לאהבת עצמנו, ולאהבת הרע, כאשר אנחנו אוהבים ומקבלים את עצמנו בדיוק כפי שהננו. כי אז הכול בחיינו מתפקד כהלכה. נדמה כי ניסים קטנים מתרחשים בכל מקום: בריאותנו משתפרת, אנו מושכים יותר כסף, יחסינו הופכים מספקים, תומכים, אוהבים ובונים. הזוגיות שלנו פורחת, אנו מתחילים להביע את עצמנו בדרכים יצירתיות. נראה כי כל זה מתרחש מבלי שננסה כלל להתאמץ עבור הדברים.
יוצרת השיטה אומרת: יחס של אהבה ואישור כלפי עצמנו, יצירת מרחב של בטחון, רכישת אמון ואמונה בהיותנו ראויים, וקבלה עצמית, ייצרו סדר חדש בנפשנו, ייצרו מערכות יחסים אוהבות בחיינו, זוגיות נפלאה רוגע והרמוניה בחיינו.
התחלת האהבה העצמית היא: בהימנעות מוחלטת מהעברת ביקורת על עצמנו.כי ביקורת פרושה אני או אתה לא בסדר. כתוצאה מכך נפסיק לבקר את בן זוגנו, וממילא יפסק מעגל הקסמים של וויכוחים ומתחים בינינו.
כדי להגיע לכך נשתמש בביטוי: "עשיתי כמיטב יכולתי".שפירושו:קבלת עצמנו ללא ביקורת ושיפוטיות . הביטוי איננו הסרת האחריות שלנו לגבי התנהגותנו. אלא, הוא מאפשר לנו לנתק את הקשר ההרסני של - האשמה – הענשה- כאב - התנהגות של תקפן קרבן – שאינם מקדמים אותנו, כדי להגיע למקום של בחינה, מודעות , הבנה של מעשינו - שגורמים לנו לצמוח ולהתפתח.
ביקורת נועלת אותנו אל תוך אותו דפוס שאותו אנו מנסים לשנות ללא הצלחה. וכשנצליח להימנע ממנה ישתנו חיינו.
באהבתנו את עצמנו אנו מרפאים את חיינו ואיתנו נרפאת גם סביבתנו.
במידה ואני אוהב את עצמי מעריך מכבד ומקבל את עצמי כמו שאני אני יכול לעשות זאת לבן זוגי ולהפך.
ב) הכרת השונות בין בני הזוג על כל היבטיה.
גבר ואישה הם למעשה שני קוים מקבילים, ובנישואין הם נדרשים לעשות את הגשר והחיבור. הם קוים מקבילים מכמה היבטים: א) השוני בין גבר ואישה באופן כללי. ב) השוני הקיים בין משפחות המוצא.
א) השוני הקיים בין גבר ואישה הוא פועל יוצא מהתפקיד שהוטל על כל אחד ואחת ע"י בורא עולם.
תפקיד הגבר ללמוד תורה ולפרנס. הכוח המניע באישיותו הוא השכלתנות. צורת החשיבה שלו היא אנליטית, מנתחת, שוקלת, לוקחת בחשבון את האפשרויות הרבות וגם את העתיד. צורת הדיבור שלו קצרה, עניינית,והוא ממעט בהבעת רגש. מבנה גופו מוצק ואינו נתון לתנודות הורמונאליות.
תפקיד האישה: לכונן את הבית, ללדת ילדים ולגדל אותם. הכוח המניע המרכזי באישיותה הוא הרגישות. צורת החשיבה שלה דמיונית, אסטטית, צורנית, קושי בדחיית סיפוקים. דיבורה מהיר, שפתה עשירה, מתארת, מרחיבה. מביעה רגשות בחופשיות, מבנה גופה מתאים פונקציונאלית לתפקידה כאם ומושפע מאד מתנודות הורמונאליות.
הבדלים מהותיים אלה, יוצרים פעמים רבות מתחים, כעסים ורגשות שליליים (שמתעצמים ע"י גורמים מבחוץ כגון: קשיי פרנסה, בריאות, הריון, לידה, גידול ילדים, התערבות משפחות המוצא ועוד) דברים הגורמים להפסקת ההרמוניה.
ג) הכרת השונות בין משפחות המוצא
בני הזוג שונים בין משפחות המוצא: בסדר העדיפויות שהם נותנים לכל מיני עניינים, בנורמות התנהגות, במערכת הענישה, בהתייחסות לכסף, בהתייחסות למשפחות המוצא המורחבות, בהתמודדות עם מצבי לחץ ומשבר, בפתרון קונפליקטים, בצורת התקשורת ועוד.
שוני זה מביא גם הוא למתחים, כעסים ולהפרת ההרמוניה. וכיצד נצפה שבין שני בני זוג ששונים במהותם, באישיותם, בתכונותיהם, שבאים מ"אטמוספרות" כה שונות ומבתים בעלי מנטאליות כה שונה תשרור הרמוניה מושלמת?
וכתשובה לחלק השני כיצד אם כן ניתן לשמור מראש על הרמוניה זו?
נקודת ההנחה הבסיסית שלי היא: החיים אינם קו רציף של עליה, בכל דרך (ובפרט בדרך הארוכה של הנישואין) יש עליות וירידות והדבר נורמאלי ביותר. "משברים צומחים" אומר הפתגם, בתנאי שנשכיל להפיק מהם ללמידה ולא האשמה.
נקודות המוצא בשמירה על ההרמוניה הזוגית הן:
1. הכרת ההבדלים בין גבר ואישה בצורה מעמיקה. ניתן להיעזר בחומר רב שכתוב על הנושא בקלטות של הרב שמחה כהן (הבית היהודי) וכד'
2. נישואין לא באים לשנות או לחנך את בן זוגנו!!! אלא באים ליצור מקום של אהבה, אחווה, שלום ורעות.
3. הבית הוא המקום הראשון לעבודת המידות שלנו ולמילוי יעודנו בעולם. בני הזוג יעשו את עבודת המידות והשינוי אך ורק על עצמם ולא יצפו שבן זוגם ישתנה (כל אחד אחראי על 50% מהמגרש – ובחלק שלו הוא אחראי על 100%).
4. נתינה אין סופית בלי חשבון,לפי צרכי המקבל ולא לפי צורכי הנותן.
5. תקשורת פתוחה, זורמת ובונה.
6. רכישת כלים יעילים להתמודדות במצבי לחץ וקונפליקט.
ניתן להצטרף לסדנאות למודעות עצמית בשיטת "אהוב את עצמך רפא את חייך" – בדרך התורה , כדי להגיע להרמוניה רגע, זוגיות נפלאה, בריאות טובה, מימוש עצמי ולחיים נפלאים בכל התחומים. הסדנאות מיועדות הן לזוגות (סדנאות מיוחדות של חמישה מפגשים ) והן ליחידים (סדנאות של עשרה מפגשים), בכל הארץ.
לפרטים: ניתן להתקשר לטלפון: 03-6196312. פלאפון: 0546-887120.