מה יש בו באוכל האיטלקי שהוא כל כך טעים?

הטעמים של איטליה מוכרים בעולם כולו ואהובים על ידי כולם. בין אם זאת פיצה איטלקית קלאסית ובין אם מדובר בספגטי בולונז, אלפרדו, אל פונגי, קלצונה, רביולי או מאכלים אחרים – כולם פופולאריים וכולם מוכרים. מעט על המטבח האיטלקי וההצלחה שלו.

ישנם הרבה דברים שניתן לומר על מאכלים שונים ובהחלט נראה כי על טעם וריח אין על מה (ואיך) להתווכח. כל אחד רואה בדברים אחרים טעימים יותר או פחות, וספק אם אי פעם נצליח למצוא נוסחה ודאית, שתדע לאמת לנו עד כמה מאכל מסוים יהיה טעים או לא. סביר להניח כי גם לו הייתה נוסחה כזאת אפשרית בכלל, תמיד היו מי שהיה צריך להחריג מהנוסחה הזאת. ובכל זאת, במה שנוגע אל האוכל האיטלקי נראה כי האיטלקים עלו על משהו, וכי האוכל האיטלקי הוא כזה האהוב על ידי כולם. קשה לפגוש אדם שאיננו אוהב פאסטה ועוד פחות מכך קשה לפגוש אדם שאיננו אוהב פיצה. עם ההצלחה של המטבח האיטלקי בעולם כולו, קשה להתווכח.

לא רק זה שהמטבח הוא פופולארי, אלא שאם נסתכל על האוכל האיטלקי, נראה שלכל איזור באיטליה יש את המאכלים האופייניים לו ואשר מוכרים בעולם כולו. בין אם אלה הגבינות האיטלקיות הקשות, כמו הפרמזן המפורסמת בעולם כולו, רוטב בסגנון בולוניה (בולונז) המוכר אף הוא, יינות קיאנטי מחבל קיאנטי ועוד.

אחד המאפיינים של המטבח האיטלקי הוא בגמישות של המטבח האיטלקי. מרקו פולו שנסע בעולם ייבא מסין, כך על פי הסברה הרווחת, את האטריות הראשונות. לאחר מכן שיכללו את יצירת האטריות באיטליה והמציאו את הפאסטה האיטלקית המוכרת כל כך. הפיתה העיראקית, הובאה לאיטליה אי שם במהלך הדורות ושם שוכללה לכדי פיצה רמת גן שיש בה לא מעט עיראקים לא המציאה מאכלים מיוחדים עם פיתות עיראקיות או בכלל, לשם השוואה.

השילוב של מטבחים שונים – המטבח הים-תיכוני מחד, המושפע מאוד מהמטבח היווני מחד, היבוא של מאכלים ממקומות שונים בעולם מאידך, המטבח המושפע מהמטבח האירופאי שבצפון איטליה יחד עם אהבת החיים הטובים של האיטלקים – ייתכן כי כל אלה חברו יחד כדי ליצור את המאכלים הטעימים כל כך שאנחנו אוהבים לאכול.

לעתים נראה כי לא ניתן יהיה לפצח את הנוסחה ליצירת המאכלים הטעימים. לא רק האיטלקים המציאו מאכלים טעימים המוכרים בעולם כולו (כאמור בפתיחה), אולם מי אמר שצריך בכלל לפצח את השיטה? כמו עוד הרבה דברים בחיים, השאלה היא לא איך, אלא מה. העניין איננו התשובה לשאלה מה הופך את האוכל האיטלקי לטעים כל כך, אלא הדרך בניסיון למצוא תשובה, העוצר בתחנות רבות וטעימות של מאכלים איטלקיים ואחרים. במובן הזה האוכל הוא מטאפורה לחיים. החיים אינם יעד או מטרה בפני עצמם, אלא דרך שכולנו עוברים. המשמעות שהחיים מקבלים איננה קשורה בתוצאה כזאת או אחרת, אלא בחוויות שאנחנו צוברים בדרך לכל מקום שלא נגיע אליו.