"אני מקווה שיש משלוחים בהרצליה".
"מה? למה שלא יהיו? זה לא כפר נידח בערבות הסהרה, את יודעת."
"אוי נו, ברור לי שקיימים משלוחים בהרצליה באופן כללי, פשוט התכוונתי ספציפית למשלוחים שווים, של אוכל שאני ממש אוהבת.
"רק מחילופי המשפטים הקצרים הללו, נשמע כאילו עמדנו להיות אסירות במקום כלשהו בהרצליה ושבקרוב מאוד תמנע מאתנו האפשרות לנהל באופן חופשי את מאורעות ארוחת הערב שלנו או לפחות לצאת אל הרחוב ולתור אחר אחת כזאת. למעשה, זה לא היה מאוד רחוק מן האמת משום שבמסגרת היותנו סטודנטיות שהגיעו להרצליה על מנת לקיים את הטקס המפרך והאינסופי שנקרא "קבוצת לימוד", התקבצנו אצל חבר מהלימודים המתגורר בהרצליה והפעם הגיע תורו לארח.
יש כמה דרכים שבהן חברי קבוצת הלימוד דואגים להזין את עצמם; דרך אחת היא שיטת הגזברות - המארח (או כל אחד אחר מחברי הקבוצה שלהוט ליטול עליו את התפקיד, לצורך העניין) אוסף מכל אחד סכום כסף מסוים, בדרך כלל סמלי, על מנת לרכוש נשנושים ושתיה שמטרתם להזין אך בעיקר להציל את נשמות הסטודנטים מן השממון, העייפות והמצוקה.
מה שקורה ברוב המקרים, זה שעל אף העובדה שנשנושים רבים נרכשים, הם אוזלים במהירות יחסית ואט אט עולות בחדר תהיות לגבי אוכל "אמיתי". לרוב זהו השלב שבמקום להתרכז בלימודים, מבזבזים בין חצי שעה לשעה וחצי על החלטה פה אחד באשר למקום ממנו מזמינים את המשלוח והאם זה יהיה איטלקי, בשרי, חלבי, בריאותי או המבורגר וצ'יפס, מי ישלם כמה ואיך מתחלקים הכי טוב ומי יהיה זה שיוציא לפועל את השיחה. רבים לא יודו בכך בקול רם, אבל אחרי הזמן המבוזבז הזה, כולם ממשיכים רק להראות מרוכזים עד שהאוכל לבסוף מגיע, כשכל תהליך האכילה וההתאוששות שלאחריו גוזלות עוד כשעה לכל הפחות.
דרך שנייה היא שיטת "האירוח קומפלט" - המארח מפגין נדיבות ונכונות עילאית לארח כיד המלך ממצרכי ביתו ומטעמיו האישיים, מבלי להטריח אף אחד (לרוב זה מסתכם ב"מוזמנים להביא שתיה או קינוח"). מאחר ומדובר בסטודנטים, בל נשכח שהאמצעים דלים מלכתחילה, ברוב המקרים, וכשקבוצת הלימוד סיימה לנשנש את כל הבמבות, פלטת הירקות החתוכים, פיצה מקפיצה שחולקה לשש חתיכות והפריכיות ששומשו לניגוב חומוס שנשאר בקופסה משלשום, שבות ועולות אותן תהיות מוכרות לגבי משלוחים אופציונליים וכל הסיפור חוזר על עצמו.
דרך שלישית אגב, והיא אולי היחידה שיש לה סיכוי שלא להסתיים כמו קודמותיה, היא השיטה בה כל אחד מהחברים מביא איתו מנה שהכין או קנה. אפשר אפילו להעז ולומר שבשיטה הזו בדרך כלל נשארות אפילו שאריות! אבל זה כמובן תלוי ברמות השעמום של החומר הנלמד.
הפעם, בקבוצת הלימוד הנוכחית שעינינו בה נפשותינו, הסתמן כי המצב צועד (על קיבה ריקה) בצעדי ענק אל כיוון השיטות הראשונות שהוזכרו לעיל, שכן ההזנה שלנו הסתכמה בנאצ'וס ומטבלי סלסה, קערת פירות ובפלות והמצוקה עמדה באוויר. שלוש שעות אל תוך בליסה סתמית, שמעתי קול מוכר מפינת החדר
"אז תגידו... יש פה משלוחים בהרצליה? כלומר, משלוחים שווים?"