סיפור מפי חוקר פרטי:
באחד הימים בדרכי למשרדי, פגש אותי מנהל סניף של חברת ביטוח גדולה בעיר וביקש שאכנס למשרדו. המנהל הציג בפניי טופס תביעה של בחור בשם מוטי, שתבע את חברת הביטוח בגין תאונה שארעה לו זה מכבר. עיינתי בטופס ומייד שמתי לב שפוליסת הביטוח שנרכשה על ידו הייתה גבוהה בהרבה מהפוליסה המקובלת. בטופס התביעה ציין הבחור שהוא נפגע כתוצאה מהחלקה על פרי שהיה מונח על הכביש, ובשל כך שבר את ידו הימנית. בנוסף הבחנתי שהביטוח היה יחסית טרי.
קבלתי את המשימה והתבקשתי לסיימה מהר ככל הניתן. כששבתי למשרדי, הודיעה לי מזכירתי כי מנהל מחלקת תביעות בחברת ביטוח נוספת ביקש שאפגוש אותו בדחיפות. דפקתי על הדלת ונכנסתי למשרדו. המנהל התנצל על ההתראה הקצרה והציג בפניי טופס תביעה שמולא על ידי מבוטח. בטופס טען המבוטח כי במהלך משחק כדורגל בחצר השכונתית הוא נפל ושבר את ידו הימנית.
שם המבוטח, מוטי, היה מוכר לי, הרי רק לפני שעה קלה ראיתי תביעה אחרת שלו. כאן נדלקה לי נורה אדומה. מיד יזמתי קשר עם עוד מספר חברות ביטוח שאתן עבדתי והבדיקה העלתה כי חושיי עדיין חדים. התברר אפוא שמוטי ביטח את עצמו ב-7 חברות ביטוח שונות, בפוליסות אשר אמורות לזכות אותו בפיצוי נכבד במידה שהוא נחבל גופנית.
לאחר מספר בירורים קיבלתי טופס ויתור סודיות רפואית, שהקנה לי גישה לכל הנתונים הרפואיים של התובע. פניתי לאורתופד המומחה שטיפל בו, והוא אמר לי שמוטי הופנה אליו על ידי רופא המשפחה לאחר שהתלונן כי החליק בבית ומעד ונפל על ידו.
למרבה ההפתעה, תאריך החבלה שצוין בטופס הרפואי קדם לתאריכים שבהם הוא ביטח את עצמו בחברות הביטוח, דהיינו, בעת החתימה על פוליסת הביטוח, ידו של מוטי כבר הייתה שבורה. החלטתי לנסוע למוטי הביתה. מצאתי אותו יושב בחזית הבית ואוכל אבטיח. הוא הבחין בי ואמר: "אני יודע מהיכן אתה, אתה חוקר של ביטוח לאומי. שאלתי אותו איך הגיע למסקנה הנחרצת הזו, והוא השיב: "אמרו לי שיגיע חוקר לבדוק את הפרטים על תאונה שקרתה לי במקום העבודה".
מכאן הסקתי שמוטי לא הסתפק בחברות הביטוח והוא ביקש להערים גם על המוסד לביטוח לאומי. הצגתי את עצמי כחוקר של אחת מחברות הביטוח ששכרו את שירותיי וגביתי ממנו עדות על נסיבות האירוע.
תוך כדי שיחה שאלתי אותו, אם ביטח את עצמו גם בחברה אחרת. כאשר מוטי השיב בשלילה הזכרתי לו שהוגשה תביעה בשמו גם בחברה נוספת, וכאשר הוא נזכר שאכן עשה שם ביטוח הזכרתי לו עוד מספר חברות שבהן הוא בוטח. מוטי החוויר כמו סיד והחל לרעוד. הוא הבין כי מדובר בעבירה פלילית והוא צפוי להיחקר בנושא בידי המשטרה.
מוטי התוודה וסיפר לי כי בכוונתו להינשא בקרוב, וקיווה כי בעזרת התביעות יוכל לכסות את הוצאות האולם וירח הדבש. מוטי ביקש והתחנן בפניי שלא אפנה למשטרה. הוא הבטיח כי לא יעשה לעולם מעשה כזה ועל המקום חתם בפניי על כתב ויתור לתביעה נגד חברות הביטוח והמוסד לביטוח לאומי.
כל חברות הביטוח שקיבלו את דוח החקירה החליטו לבטל מייד את הפוליסה, אך לפנים משורת הדין נאותו שלא להגיש נגדו תלונה. כעבור מספר חודשים פגשתי את מוטי, שעבד באותה עת במשרד הביטחון. הוא סיפר לי כי ביטל את שכירת האולם ועשה חתונה צנועה. "אני חייב לך תודה", הוא אמר, "אם היה נפתח נגדי תיק פלילי לא הייתי מתקבל לעבודה והחיים שלי היו נהרסים". הנהנתי בסיפוק והמשכי בדרכי.