רבים הם בני האדם שאינם מצליחים להגשים את עצמם. בהגשמה הכוונה הינה להעברת רעיון, רצון או כוונה ממצב מופשט למצב של מעשה, בו הם מקבלים ביטוי בפועל.
כולנו באים אל העולם כאנרגיה של פוטנציאל, אשר יכולה להתממש עם השנים. כל חלק של האנרגיה שאנו מגשימים בפועל מורגש כמו הישג אמיתי, וככל שייש יותר חלקים כאלה כך מתגברת בנו תחושת ההגשמה האישית. מסתבר מתוך כך שיש חשיבות ליכולת שלנו להוציא לפועל את הרעיונות, רצונות וכוונות שלנו. יכולת זו מורכבת מכלל הכישורים שלנו, פיזיים, אינטלקטואליים, מנטליים, רגשיים, רוחניים וחומריים.
התהליך שבו הופכים רצון, כוונה או רעיון שלנו למשהו מוגשם ואמיתי מתחיל להתרחש במערכת העצבים שלנו, שם מעורב המוח בלקיחת רעיון מופשט ויישומו בפועל על ידי הפעלת האיברים והיכולות הרלבנטיים להגשמתו. מסיבה זו קיים קשר בין דפוסי הפעולה של מערכת העצבים לבין היכולת להוציא לפעול רעיונות, כוונות ורצונות, ולהביא לתחושת מימוש להגשמה בחיים.
מהי דומיננטיות מוחית?
המוח מחולק לשתי אונות עיקריות - ימנית ושמאלית. כל אונה שולטת על מחצית הגוף המקבילה - הימנית על החלק השמאלי של הגוף והשמאלית על החלק הימני של הגוף. שתי האונות מחוברות ברשת של סיבים עצביים המעבירים אינפורמציה ביניהן ומאפשרים לאדם לעבוד כיחידה אחת, שכל חלקיה משתפים פעולה. הדבר דמה לארגון שכל חטיבותיו מתואמות היטב והוא מסוגל כך להוציא לפועל את התוכניות שלו.
אולם התיאור שלעיל הינו אופטימלי בלבד ובדרך כלל אין המוח עובד כך, כמוח אחד שכל חלקיו מתואמים ומקושרים. הבעיות מתחילות במצבים בהם מערכת העצבים יוצאת משלוותה וצריכה להתמודד עם גורמים שהפרו את האיזון שלה. אלו הם מצבים היוצרים לחץ על האדם. במצב לחץ תפקוד מערכת העצבים עובר למצב חירום. מערכת העצבים מצמצמת את פעילותה למינימום ועוברת לפעול על פי דפוס אוטומטי. הדבר דומה לארגון המחזיק מחלקה קטנה האחראית על התמודדות עם משברים. למחלקה הזו משויכים חלק מן העובדים שלכל אחד מהם ניתן תפקיד מסוים. אלו העובדים הדומיננטיים במצבי החירום. במערכת העצבים יש פעולה מקבילה: במצבי חירום הופכת אחת האונות לאונה הדומיננטית המפקדת לבדה על הגוף, ואליה משויכת מחלקה המורכבת מהאיברים הדומיננטיים במצבי לחץ - איברי חישה (עין אחת ואוזן אחת) ואיברי פעולה (יד אחת ורגל אחת). שאר האיברים ממתינים עד שהמחלקה המיוחדת תסיים את עבודתה ומצב הלחץ יסתיים.
לכל אדם יש דפוס דומיננטי מיוחד, המורכב מאונה ימנית או שמאלית ומעין, אוזן, יד ורגל מאחד מצדדי הגוף. מאחר וכל אונה שולטת על הצד הנגדי של הגוף, חשוב שהאיברים הדומיננטיים יהיו מהצד הנגדי לאונה. דפוס דומיננטי מתפקד כזה הוא, למשל, אונה שמאלית דומיננטית ואיברים דומיננטיים מהצד הימני של הגוף. כך תוכל האונה השמאלית בזמן חירום לקבל מידע מאיברי החישה ולטפל במצב דרך איברי הפעולה.
אולם בדרך כלל המצב מורכב יותר. המצב השכיח הוא מצב של דומיננטיות חלקית, שבה לאונה הדומיננטית משויכים רק חלק מהאיברים של הצד הנגדי. יתכן מצב של אונה שמאלית דומיננטית, שמשויכים אליה עין, יד ורגל ימניים אבל אוזן שמאלית. אדם זה יוכל לראות מה קורה במצב הלחץ ולטפל בו, אולם לא יוכל להבין הסברים שיקבל בשמיעה. הוא ירגיש כי הוא שומע מה נאמר לו אבל אינו מבין מה אומרים. לאדם כזה מומלץ להתבסס על מידע ויזואלי בזמן לחץ ולא על הסברים שמיעתיים, כדי שיוכל לטפל במצב כהלכה. כאשר אדם זה ינסה, או יאלץ, להתבסס על מידע שמיעתי הוא עלול להיכשל בתפקודו.
במצב ה"חמור" מכולם כל האיברים הדומיננטיים שייכים לאותו צד של האונה הדומיננטית, שעליו אין לה כל שליטה. זהו מצב בו למשל, האונה השמאלית דומיננטית וכך גם כל הצד השמאלי. במצב כזה האדם אינו מסוגל להתמודד עם מצב הלחץ פשוט משום שהוא אומנם חווה את הלחץ אך אין למוח "חיילים" שיסורו לפקודתו ויטפלו במצב. האיברים הדומיננטיים פשוט אינם מקשיבים לו.
הקשר בין דומיננטיות מוחית לבין הגשמה עצמית
הגשמה עצמית דורשת הוצאה לפועל של כוונות, רצונות ורעיונות, ותפקוד אופטימלי של מערכת העצבים חיוני לשם כך. כל בני האדם נתקלים בקשיים כאשר הם פועלים כדי לממש את רצונותיהם או להשיג את מטרותיהם, והתהליך מלווה בלחץ. כאשר האדם המבקש להוציא לפועל את רצונותיו "סובל" מדומיננטיות מוחית בעייתית, יכולתו לממש את רצונותיו קטנה והתוצאה עלולה להיות תחושת אי הגשמה ואי מימוש.
קחו לדוגמא מצב לחץ המוכר לתלמידים: המורה מסבירה נושא מסובך במתמטיקה לקראת בחינת הבגרות. לתלמידים יש רצון ללמוד את החומר ולהצליח בבחינה, על מנת לקבל ציון גבוה שיאפשר להם להמשיך ללמוד לימודים גבוהים במסלול שיאפשר להם הכנסה, הצלחה, מעמד, וכו'. החומר הקשה והמשמעות של הבחינה המתקרבת יוצר מצב לחץ ומוחם של התלמידים עובר לפעולה על פי הדפוס הדומיננטי, על מנת להתמודד עם החומר הנלמד. יכולתם להבין בהצלחה את החומר תלויה בהתאמה שבין הדרך שבה מועבר השיעור לבין אופי הדומיננטיות המוחית שלהם. אם המורה מסביר את השיעור בעל פה, הרי שאלו שיש להם אוזן דומיננטית המחוברת לאונה דומיננטית יבינו את הנאמר, אולם אלה שיש ניתוק בין האוזן הדומיננטית לבין האונה הדומיננטית (דומיננטיות חלקית) יגלו שהם שומעים את הנאמר אולם אינם מבינים אותו. הם עלולים לגלות כי אינם מצליחים להתמודד עם החומר. הדרך מכאן ועד לתחושת כשלון עלולה להיות קצרה, והתלמיד יחווה חלק של עצמו כלא מוצלח וקושי בהגשמה של רצונותיו. (במאמר מוסגר נציין כאן כי הבעיה עשויה להיפתר אם המורה תחליף את דרך העברת החומר מהרצאה לכתיבה על הלוח, או להכתבה. אלו שיש להם עין דומיננטית או יד דומיננטית יצליחו הפעם להבין את הנאמר).
דוגמא נוספת היא אדם המנסה לממש רעיון עסקי מסוים. תהליך ההוצאה לפועל של הרעיון כולל לחצים טבעיים. אם הדומיננטיות שלו בעייתית, יתכן שהוא לא יוכל להוציא את הרעיון לפועל משום שיתקשה להבין בקריאה את החוברות המדריכות אותו איך להקים עסק (עין דומיננטית בעייתית), או יכנס לעימותים עם לקוחות פוטנציאליים משום שלא יבין מה הם מבקשים (אוזן דומיננטית בעייתית), וכו'. אין צורך להרחיק עד למקרה מסוג זה כדי להבין כיצד דומיננטיות חלקית יכולה ליצור מצב של אי הקשבה - כולנו מכירים אנשים שבזמן ויכוח פשוט "אינם שומעים" מה אומרים להם וכאילו נאטמים, וממשיכים לחזור על דבריהם ללא קשר למצב עצמו. אולי אלה אנו עצמנו.
המצב קשה יותר כאשר הדומיננטיות הפוכה לחלוטין. במצב הזה האדם פשוט אינו מתפקד במצבי לחץ מאחר והמוח אינו יכול להפעיל את איברי הגוף או לקבל אינפורמציה על המצב. האדם יחוש כאן חוסר אונים, בלבול, ובפועל יחווה קושי להתמודד עם אתגרי החיים. על אף שיכול להיות בו רצון גדול להצליח, הוא ימצא עצמו נכשל שוב ושוב, כאשר כל כשלון מגדיל את הסכנה לכישלון נוסף בהמשך. כאשר האדם חיי חיים לא מוצלחים שכאלה, התחושה הכללית שלו היא של חוסר הגשמה עצמית, פשוט כי לא הצליח להוציא לפועל את רצונותיו.
סוג מיוחד של תחושת אי הגשמה עצמית מתרחש כאשר האדם הוא דומיננטי ימני מלא, כך שהאונה הדומיננטית היא ימנית וכך גם שאר האיברים הדומיננטיים. האונה הימנית היא האונה האינטואיטיבית, והתהליכים בה הם ראשוניים. ניתן להשוות אותה לאדם כאשר היה תינוק שהפוטנציאל שלו עדיין לא ממומש. כאשר האדם מאופיין בדומיננטיות מוחית ימנית מלאה הפוטנציאל שלו נשאר ברמה של רעיון, אינטואיציה או תחושות בטן, והוא אינו יוצא לפועל כלל. זו התחושה של האדם המרגיש חסר אונים מול רצונות גדולים שלו שאינו יודע איך לממשם ולעיתים אינו יודע כלל לזהות כי מדובר ברצונות. הוא חש ריקנות, חוסר סיפוק, חרדות, חוסר מימוש, ייאוש ותסכול מחוסר יכולתו להתמודד עם הרגשות האלה ומאי הצלחתו להביא את חייו לידי הגשמה.
אנשים בעלי דומיננטיות מוחית חד צדדית שכזו משקיעים מאמץ רב בהשגת מטרותיהם, וברוב הפעמים נותרים מותשים לאחר מכן משום שהם מגייסים אנרגיה שאינה זמינה להם מהמקור הטבעי שלה. התוצאה הינה עייפות מתגברת ותחושות מתעצמות של חוסר סיפוק, ריקנות וחוסר מימוש.
איך אפשר להתגבר על הבעיה?
דומיננטיות בלתי מותאמת אינה פתולוגיה. ברוב מוחץ של המקרים אין מדובר בפגיעה במערכת העצבים אלא בתגובות האדם למצבי לחץ שנובעים מלמידה והתנסות שלילית, דימוי עצמי נמוך חוסר ידע מתאים להתמודדות, ועוד. דומיננטיות חלקית מהווה אתגר התפתחותי ואין להסתכל עליה כעל בעיה בפני עצמה. הסיפור מספר כי איינשטיין היה בעל דומיננטיות מוחית ימנית מלאה, אולם עם השנים הוא הצליח להתגבר עליה והביא את הפוטנציאל העצום שלו לידי מימוש.
עם זאת מצבים אלה מהווים קושי ויש צורך ללמוד להתגבר עליו.
ניתן להבין כי אם הבעיה מתחילה במצבי לחץ, הרי שצריך לעשות דבר אחד עיקרי - לצמצם את חוויית הלחץ שהאדם חווה. הפתרון עלול להישמע פשטני, אולם הוא לא פחות מגאוני. אם נוכל לזהות את הגורמים שמביאים את האדם להגיב בלחץ לאירועים ספציפיים ולטפל בהם, הרי שבאותם אירועים מוחו לא יגיב עוד במעבר לדפוס דומיננטי והוא יוכל לטפל בהם באופן מלא ומוצלח יותר. יש דרכים רבות לעשות כך, כולל טיפולים פסיכולוגיים. עם זאת, הטיפולים המתאימים במיוחד למצבים אלה משלבים בתוכם גם עבודה בתנועה:
תרגולי תנועה הם תרגילים מיוחדים שמטרתם היא אחת - ללמד את המוח לתפקד באופן מלא, כמוח אחד, גם במצבי לחץ. מאחר והבעיה מתחילה בנתק שנוצר בין שני חלקי המוח בזמן לחץ, הרי שהפתרון יהיה ללמד את המוח להמשיך להעביר אינפורמציה בין חלקיו גם במצבים אלה. תנועות אלה משלבות את פעולת הגוף בשני צדדיו, תוך יצירת מצבי לחץ מינוריים על מנת לתרגל את המוח לתפקד כהלכה במצבים אלה. תרגילים אלה מוכרים בתחום הקינסיולוגיה לסוגיה, וגם בתחומי טיפול אחרים.
תוכלו להתנסות בתרגיל אחד בסיסי בעצמכם:
התרגיל דורש מעבר בין תנועות הצלבה של יד ורגל מצדדים מנוגדים, לתנועות מקבילות בהן יד ורגל מאותו צד של הגוף נעות יחד. יש לבצע אותם בשיתוף אדם נוסף. בקשו מאותו אדם להורות לכם לעבור בין תנועות הצלבה (יד ימין נוגעת בברך שמאל ולאחר מכן יד שמאל נוגעת בברך ימין וחוזר חלילה) לתנועות מקבילות (יד ימין ורגל ימין מתרוממות ביחד למעלה כמו בהליכה צבאית, ולאחר מכן יד ורגל שמאל עושות אותו דבר). עליו להורות על ההחלפות בהפתעה, על מנת ליצור מצב לחץ מינורי עליכם. עליכם לבצע את ההחלפה מתנועה מצליבה למקבילה בצורה חלקה ומבלי להתבלבל. התאמנו בכך מספר ימים או שבועות עד שתשיגו החלפה חלקה. לאחר שתתרגלו זאת מספיק בקשו מאותו אדם להגדיל את מרכיב הלחץ בכך שישאל אתכם שאלות טריוויה תוך כדי התהליך. ניתן לשאול שאלות כגון "מיהו ראש הממשלה"? "איזה יום היום"?, או שאלות מסובכות יותר. תוך כדי השאלות עליו להורות על החלפה בין תנועה מצליבה לתנועה מקבילה. שימו לב להקפיד על החלפה חלקה בכל מצב.
תרגיל זה מביא את מוחכם לתרגל פעולה מצליבה, בה שני חלקי המוח ממשיכים להעביר אינפורמציה ביניהם גם במצבי לחץ. הדבר יאפשר לכם להתמודד בהצלחה רבה יותר עם מצבי לחץ שתפגשו בחייכם וישפר את יכולתכם להגשים את מטרותיכם וכך להגביר את תחושת ההגשמה העצמית שלכם.
בהצלחה לכם!!!