דלת כניסה ללבי ביקשו רבים בחלוקת אי - אילו מחמאות בדבר פניי הנאות, חיוכי המקסים, החן שבאישיותי או הביטחון העצמי בו ניחנתי. למען האמת, דלת זו תמיד נותרה סגורה. עוד בהיותי פעוטה – את הרהוריי ואת רגשותיי – שמרתי לעצמי. לכשבגרתי - גם עת צחקתי, עת שיתפתי סוד, ואפילו בעיתות אהבה – דלת כניסה אחת תמיד הייתה נעולה על בריח – דלת לבי.
מן הצפוי, אם כן, בבואי להתגורר לראשונה בחיי, בדירה משלי – התקנתי בה דלת כניסה עבה ומשוריינת, בעלת נעילה חכמה. "דלת כזו", חשבתי, תגן עליי מפני אי אילו פורצים העלולים, באופן מצער, לטעות לחשוב כי יש בבית זה אוצרות. וכאלה היו רבים – רהיטים של סבתי ז"ל, תקליטים ישנים, ובעיקר נטייתי הרכושנית לשמור כאוגר על חפציי. לא משהו שפורץ מצוי יתעניין בו.
בעיר הסואנת אליה עברתי הייתה סבירות גבוהה לפריצות. על כן לא התפשרתי, תיזזתי רגליי בין המצאי הקיים, בדקתי ושאלתי מכרים איזו דלת כניסה מצויה בביתם, קראתי רבות אודות החומרים השונים אותם ניתן למצוא בשוק כיום – ואם להתוודות על האמת – המבחר הרב הותיר אותי מבולבלת.
מחד – עץ מלא יעניק לי את תחושת הביטחון שנסוכה הייתה בי בבית הוריי.
מאידך – דלת פלדה משוריינת הינה הכרחית למי שמודע לחשיבות ההגנה על הפרטיות והחפצים בביתי. דלת כניסה ויטראז' מזכוכית צבעונית שבתה את ליבי אבל הייתה צעקנית, דלת כניסה בגימור פנינה הלמה את פנים הבית המעוצב למשעי אך שידרה קרירות מה – ממנה הסתייגתי.
משך כל אותו מסע חיפושים ליווה אותי אחד מאנשי המכירות, באמצעות ייעוץ מפורט שביטא ידע וניסיון רבים. לאמתו של דבר, שמרתי על ריחוק מה, שכן יחד עם הידע הרב שניתן לי ואפשר לי לקבל החלטות בביטחון רב יותר, רציתי לתת ללבי לתת את התוצאה הסופית.
והוא נתן.
לאחר חודשיים של חיפוש פגשתי את אותו איש מכירות בדרכי לעבודה. שיחה קצרה הביאה אותי להביע את לבטיי. החלטנו שאת הסיור הבא נעשה במשותף. לאחר שיטוט קצר – האינטואיציה החלה לומר את שלה. כן...אתם כבר מנחשים. את דלת הכניסה לבית שלנו בנה אותו איש מכירות, שהיום הוא האיש שלי, עפ"י עיצובי האישי, בהתאם למשאלות לבי הכמוסות ביותר.