הפונקציונליזם משמש במשך שנים רבות, עד ימינו אנו, כאחת השיטות השימושיות במחקר במדעי החברה, למרות שמדובר בשיטה שנמצאת במחלוקת בין החוקרים השונים. התפיסה הביקורתית טוענת כי הפונקציונליזם אינו יכול להסביר נכונה תופעות חברתיות. הנה כמה מילים על הגישה שמטרתם להבהיר במובן מסוים את התיאוריה הפונקציונליסטית, ומה עומד מאחוריה.
הגדרה רחבה של פונקציונליזם היא שמדובר בגישה תיאורטית המגדירה תופעות חברתיות באמצעות הפונקציה החברתית שלהן. ההסבר מדבר על מידת ההשפעה של גורם או מוסד חברתי מסוים על החברה, או על תופעה מסוימת, והסיבה ממנה היא נובעת.
במהלך המאה ה-20 תפסה הגישה הפונקציוליסיטית תאוצה והפכה לדומיננטית במחקר הסוציולוגי והאנתרפולוגי. התיאוריות מבית מדרשו של קרל מרקס הם דוגמא מובהקת לשימוש כזה, בהיותם רוויים בטיעונים פונקציונליסטיים.
לאורך זמן רב נשמעת ביקורת די חריפה כנגד התיאוריה הפונקציונליסטית, הן מחוקרים העוסקים בתחום מדעי החברה והן מתחום הפילוסופיה. יש מבקרים אשר שוללים אותה לחלוטין, ויש כאלה אשר טוענים שהתיאוריה הפונקציונליסיטית אינה מספקת הסברים מלאים, אלא רק חלקיים, ויש כאלה אשר טוענים שאי אפשר להשתמש במדעי החברה בכלים השאולים ממדעים המדויקים.
דבר אחד חשוב יש לומר ולזכור שכאשר באים לאמת תיאוריה שנכתבה על בסיס פונקציונלי, חייבים לבדוק אם יש קשר סיבתי בין קיום הפעולה החברתית שהתקיימה לבין התוצאה של אותה פעולה, כדי לעמוד על היתכנותה. זהו תנאי בסיס להעמדת התיאורה למבחן רציונאלי. תנאי שלא תמיד מתקיים.
בפונקציונליזם ניתן לעיתים להשיג ניסוחים ברורים, ולמצוא תוקף משמעותי לטיעונים, וכמובן לצקת את ההשערות בנימוקים מוצקים, וצריך לקחת בחשבון כי דברי הביקורת המופנים אל עבר הפונקציונלים, היא ביקורת שיכולה בנקל לתפוס לגבי מחקרים בתחום מדעי החברה באופן כללי. כל זאת, סביב הקושי לתת למחקר משמעות אימפירית מלאה אלא רק לשאוף אליה.