|
|
|
|
|
|
|
|
"פרדוקס הסובלנות" - הערת השוליים הנודעת בעולם
|
|
|
|
|
"פרדוקס הסובלנות" מאת הוגה הדעות היהודי-אוסטרי, קרל פופר, היא כלל הנראה אחת מהערות השוליים הנודעות והחשובות בעולם בשל תוכנה ובשל המחשבה המעמיקה שהיא מעוררת, בנוגע לגבולות אפשריים שהדמוקרטיה צריכה להציב על מנת להגן על עצמה. קרל פופר, שנחשב לגדול הפילוסופים של המדע במאה העשרים, נדרש לסוגיה בספרו הנודע "החברה הפתוחה ואויביה". להלן תוכן ההערה בתרגומו המופלא של אהרן אמיר: "סובלנות בלי מצרים מוליכה בהכרח להיעלמה של הסובלנות. אם ננהג סובלנות בלי מצרים אפילו באלה שאינם סובלניים, אם לא נהיה מוכנים להגן על חברה סובלנית מפני התנקשות של הלא-סובלניים, או אז יישמדו הסובלניים, והסובלנות עימהם. בניסוח זה אינני מנסה לרמוז, למשל, שעלינו להשתיק תמיד את השמעתן של פילוסופיות שאינן סובלניות; כל עוד יכולים אנו להעמיד כנגדן טיעון רציונלי ולבלמן על ידי דעת הקהל, הדיכוי יהיה נואל. אך עלינו לתבוע לעצמנו את הזכות להשתיקן אם יהיה צורך בכך אפילו בכוח הזרוע; שכן על נקלה יוכל להתברר שאין הם מוכנים להתמודד איתנו ברמת הויכוח הרציונלי אלא שהם פותחים בפסילת כל ויכוח; אפשר שיאסרו על תומכיהם להאזין לטיעון רציונלי, משום שהוא מוליך שולל[...] לכן עלינו לתבוע לעצמנו, בשם הסובלנות, את הזכות שלא לנהוג סובלנות בחסרי הסובלנות. עלינו לטעון שכל תנועה המטיפה לאי-סובלנות מעמידה עצמה מחוץ לחוק". [ציטוט מתוך: קרל פופר "החברה הפתוחה ואויביה" תרגום: אהרן אמיר (הוצאת "שלם") ירושלים: 2003 - הערת שוליים 4 של פרק 7] ספרו של פופר על אויבי החברה הפתוחה הוא ספר קלאסי; כשלעצמי אני חלוק עימו בנוגע לכמה עניינים אליהם נדרש בספר, בעיקר בחלקו הראשון. הביקורת הקטלנית על אפלטון שהינה מוגזמת בעיניי.הערת שוליים זו נכתבה (כמו גם הספר כולו) על רקע השתלטות הקומוניזם והפשיזם על מדינות אירופה, הפכה לפתע לאקטואלית בימינו.כששוחחתי לפני כמה שנים עם נציגים מטעם המפלגה הליברלית בגרמניה (המכירים היטב את תורתו של פופר ומן הסתם גם את פרדוקס הסובלנות שלו), והצבתי בפניהם את הדילמה במובנה האקטואלי, הם העדיפו "לברוח" במהירות רבה לשיח על הימין הקיצוני בגרמניה. הם רשמו התעלמות מופגנת מ"הפילוסופיות הבלתי סובלניות", המגיעות מצד תנועות וארגונים פונדמנטליסטים בגרמניה, לשם אני שאפתי לכוון את השיחה.לרבים די ברור שכל מדינות אירופה המערביות (לא רק גרמניה) תצטרכנה להתמודד בעשורים הקרובים עם הדילמות שעולות מ"פרדוקס הסובלנות"; לברר עם עצמן עד לאיזה גבול ניתן יהיה למתוח את הסבלנות כלפי "פילוסופיות לא סובלניות".בארה"ב פיתח בית המשפט העליון את "מבחן הסכנה הברורה והמידית", אותה אימץ והביא למשפט הישראלי, הנשיא שמעון אגרנט (שלמד משפטים בארה"ב) וכינה אותו "מבחן הוודאות הקרובה". טורקיה היא דוגמא קלאסית למדינה בה המשטר ניסה והצליח לאורך השנים להתערב בזמן ולעצור את הכוחות ה"לא סובלניים" מלחרב את הדמוקרטיה ולחסל בהדרגה את הסובלנות (מה שבפועל קורה עד היום). במקרה הטורקי יש לקחת בחשבון גם אלמנטים הנוגעים ל"פרדוקס הדמוקרטיה" שפופר מתייחס אליו בספרו, אבל אין זה המקום להרחיב על כך. במקרה של רֵגֵ'פּ טָאִיפּ אֶרְדוֹאָן, פיספסו שומרי הסף הסובלניים את הנקודה בה נחצה המבחן של הוודאות הקרובה, וטורקיה כבר הפכה כמעט לאוטוקרטיה מלאה. מהו אותו הגבול שאנחנו ציבור שמגלה סובלנות כמעט כלפי כל השקפת עולם (מלבד גזענות), יכולים להציב לכל אותם אלמנטים בחברה שהינם "לא סובלניים" בעליל?! אף שישנם אירופאים רבים הנמצאים בהדחקה, באירופה המערבית קיימים קבוצות מאורגנות המצהירות בפרהסיה, בלי להסתיר זאת, כי הם שואפים להכיל על המדינות האירופאיות בהם הם מתגוררים את "חוקי השריעה". לעומתם חיים שם לא מעט אזרחיים בני הדת המוסלמית (שהם אולי גם הרוב) המכבדים את כללי הדמוקרטיה ואפילו מנסים להשתלב במערכת הפוליטית, תוך אימוץ מלא של כללי המשחק הדמוקרטיים. מרבית הכוחות הפרוגרסיביים האירופאים יאשימו ב"איסלאמופביה" את כל מי שיעז לטעון כנגד אלה התומכים באימוץ "חוקי השריעה". הם ייעמדו כחומה בצורה, ויגנו במלוא המרץ על הזכות של כל "הלא סובלניים" לקדם את השקפת עולמם זו. כבר שמעתי לא מעט נימוקים של פמינסטיות אירופאיות שמצאו גם טיעונים רציונליים מדוע צריך לכבד את נוהג ריבוי הנשים וכפיית קוד הלבוש האיסלמי על נשות אותם מהגרים חדשים במדינות אירופאיות שונות, דבר המנוגד לכל הערכים המרכזיים העומדים בלב אמונתן.יהיה מעניין לעקוב בעשור השנים הקרוב אחר "הקונטר-רפורמציה" שיגיע בוודאי מהגורמים השמרניים בפוליטיקה האירופאית. מה שבטוח הוא שלהערכתי "פרדוקס הסובלנות" אותו הציג קרל פופר בספרו "החברה הפתוחה ואויביה, יעלה ויעמוד על סדר היום הפוליטי באירופה בעשורים הבאים. תשאל בוודאי השאלה היכן ימתח אותו הגבול.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מאמרים נוספים מאת אדיר בנימיני
|
בעבר ראו בכל החלטה שהתקבלה בחוסר סמכות על ידי רשות מנהלית כבטלה; "דוקטרינת הבטלות היחסית", מאפשר לבית המשפט שדן בהחלטה מעין זו כבטלה או רק כ"ברת-ביטול" (Voidable)
|
|
הרצון לרצות את כולם, הוא באיזשהו מקום שאיפה טבעית של האדם, ובוודאי לכל נבחר ציבור, אשר רוצה לגייס סביבו תמיכה רחבה, אהדה גדולה, ולגלוש על גלי האהבה של ההמון (אלא אם מראש בחר לעצמו אג'נדה קונטרוברסלית בהגדרה). אך לעיתים, לא רק בפוליטיקה, גם בחיים, אחת ההחלטות הכי קשות שיש לקבל היא החלטה "איזה גשר לחצות ואיזה גשר לשרוף". המדובר לעיתים בהחלטה בלתי נמנעת.
|
|
מידת ההשפעה של הרשתות החברתיות על אופן התנהלותם של נבחרי ציבור. אנחנו יודעים שהתופעה קיימת וגם ערים להשפעותיה. אך עד כמה שונה כיום הזירה הציבורית ביחס לעידן הקודם?
|
|
ההנחה שבדרך כלל החזקים הם אלו שגוברים על החלשים מהם, גורמת לכך שכאשר הגורם החלש יותר זוכה למעט צדק, הדבר מעניק לנו תחושה של עדנה מסוימת. לכן נדמה ששמענו לא מעט סיפורים בהם הודות להתערבות חיצונית זוכה הגורם הנפגע לצדק מסוים, או לכל הפחות מסופר כי הגורם שעשה את מעשה העוולה נענש על כך.
|
|
עושר אינטלקטואלי, רוחני, ידע בלתי מוחשי, לא בא לידי ביטוי בשום דבר בעל ערך חומרני.
|
|
מסיבות היסטוריות נוצר פער משמעותי בערים הותיקות בישראל בכל הנוגע לקריאת רחובות על שם נשים; בעיר נתניה אנחנו פועלים בנמרצות מתוך רצון לצמצם פער זה ככל שניתן, כל זאת למרות שגם היום מרבית הפניות המתקבלות בציבור הן הצעות להנצחת גברים ולא נשים.
|
|
העיסוק המדיני-פוליטי, על פי גישתו של אריסטו היא "האומנות השלטת" על כל האומניות האחרות; ברגע שמקבלים את ההנחה כי העיסוק הפוליטי הוא בגדר מעשה אומנות, הרי שמתוקף כך גם מתחייבת המסקנה שהכישרון לעסוק בתחום, אינו נרכש, אלא בהכרח מולד.
|
מאמרים נוספים בנושא מדעי המדינה
|
הרצון העיקש להשיג את התוכנית המושלמת מביא להשארת המצב הקיים, שהוא בדרך כלל פחות טוב מן הרע במיעוטו או הטוב במירבו.
|
|
כול כך הרבה דם נשפך על מדינת ישראל והקיום שלה, מדוע שפוליטיקאים לא יפנימו ויעשו מהלך גורף אמיתי לאיחוד העם ושינוי המגמה?
|
|
ומה עם פסיכומטרי? בחינת הפסיכומטרי היא מדרגה גדולה בדרך לתואר הראשון אבל זה לא בלתי אפשרי, הציון בבחינה יחד עם ציוני הבגרות יחושבו לקרת לימודי התואר. ממוצע ציונים טוב ואתם על הגל, אם לא הלך לכם כל כך טוב זה קורה, רבים מנסים שוב בפעם הבאה תהיו מוכנים יותר.
|
|
מהו תהליך קבלת החלטות? תיאור פשטני של תהליך קבלת החלטות יהיה להגדירו כבחירה בין אלטרנטיבות. הכושר לקבל החלטות בכלל, והחלטות נכונות בפרט, הוא תכונה חשובה למנהלים, למפקדים ולמנהיגים בכל הדרגות ,הרמות והתפקידים כמו גם לאנשים פרטיים. לאורך השנים פותחו מודלים לקבלת החלטות על מנת לסייע למנהל לקבל החלטה רציונאלית, הנשענת על איסוף וארגון מידע, בדיקת חלופות והערכת תוצאותיהן האפשריות.
|
|
מאמר זה עוסק בהשפעת האינטרנט על ארגוני המודיעין וקשרי הגומלין שבין ארגוני הביון לקברניט המדיני. המאמר בוחן האם חל שינוי מהותי בדפוסי האיסוף של המודיעין (בארגוני ביון חוץ שאינם צבאיים) בעשור האחרון ובהתאמה לכך האם ניתן לשפר את מערכת הבקרה והפיקוח של הקברניט המדיני על ארגוני המודיעין?
|
|
המונח דמוקרטיה מסמל את המושג שלטון העם. הדמוקרטיה הינה שיטת ממשל המקובלת כיום על ידי רוב במדינות בעולם המודרני. העקרון החשוב ביותר בשיטת ממשל זו הוא הבחירה של מנהיג באמצעות הצבעה של כלל האזרחים במדינה. התהליך בא לידי ביטוי בבחירה של מועמד אחד מתוך מספר מועמדים מובילים, כאשר לאחר ההצבעה, הרוב קובע מיהו המנצח. הבוחרים שווים בינם לבין עצמם ואינם מופלים על סמך פרמטרים כגון: מין, דת, צבע עור, השכלה או גיל. השיטה המקובלת כיום הינה השיטה של דמוקרטיה ייצוגית, באמצעות שיטה זו הרשויות מתחלקות לשתיים: הרשו
|
|
דמוקרטיה ליברלית היא צורת ממשל, המבוססת על דמוקרטיה ייצוגית בה היכולת של הנבחרים להפעיל את כוחם הפוליטי כפופה לשלטון החוק במטרה להגן על זכויות האזרח. עקרונות השיטה מקיימים בה הן אחריות אנכית (Vertical Accountability) של השלטון לבוחרים והן אחריות אופקית Horizontal) Accountability) של השלטון למוסדות המאזנים (נויברגר 2004, 211). החוקה היא תולדה של "רגע קונסטיטוציוני" בו ניתן ביטוי להסכמה לאומית רחבה אשר מייצרת "הסדר" ממשלי ארוך ימים שאינו תלוי בזהות האנשים המאיישים אותו
|
|
|
|
|