"טלאים של דמוקרטיה"
מהות הבחירות החדשות ושינוי שיטת השלטון בישראל
מאת: שמואל שי
לפני שבוע הכריז ראש הממשלה מר בנימין נתניהו על בחירות חדשות הנראות באופק ינואר 2013. והציבור הישראלי תולה בהן עיניו בתקווה לרוח שינוי ופתירת סוגיות כלכליות, חברתיות ומדיניות.
אך באותו מבט כמה, אנו נזכרים כי גם בבחירות הקודמות ואף באלו שלפניהן, קיווינו לשינויים ורפורמות, שמעולם לא ננקטו, למרות רצון העם בשינוי. רוח הזעקה הישראלית שהתעוררה משמעותית ב"אביב החברתי" הזכור לנו מאך לפני שנה, אינה מבינה מדוע הכוחות המרוכזים בכל קואליציה זהים מבחירות לבחירות ומדוע ישנה הרגשה כי לא רוח הדמוקרטיה שולטת, אלא מאבק השרים בהגנה על מושביהם ולא על האינטרסים של החברה הישראלית.
האם הבחירות הקרבות תבאנה עמן שינוי אמיתי ורוח מהפכה משמעותית? האם האופן שבו מורכבת הממשלה בישראל נאמן לרוח הדמוקרטיה ומייצג את רצון העם האמיתי? מדוע ישנה הרגשה כי מרגע שנבחרו, עסוקים נבחרי הציבור במאבקים בינם לבין עצמם ולא במאבק בחוליי החברה והכלכלה והאם, כל עוד כוחן של המפלגות נשמר כפי שהנו כרגע, אחיזה בפתקים בקלפיות אינה אלא אחיזת עיניים?
אפשר לומר שכל מועמד כיום מתאים לראשות הממשלה עם זה בנימין נתניהו או שאול מופז או שלי יחיימוביץ' וגם אביגדור ליברמן, הבעיה איננה במועמדים או במפלגות שהם מיצגים הבעיה הכואבת הנה בהרכב הממשלה אשר מכשיל כול מועמד ראוי עקב המבנה השלטוני אשר בנוי ממשלת טלאים חולה.
האופן הנוכחי בו מורכבת הקואליציה בישראל, הנו "דמוקרטיה של טלאים": על מנת לרצות המפלגות השונות המפעילות עליו לחצים, מחלק ראש הממשלה את השליטה במשרדים השונים, למפלגות השונות הלוחצות עליו. ועל ידי כך, מחלק הוא את השליטה בחיי כולנו.
השותפות הקואליציונית בין מפלגות שונות בעלות אינטרסים שונים ולעיתים אף מנוגדים, יוצרת קונפליקטים בתוך הקואליצה ומצב שבו אין שיתוף פעולה בין המשרדים השונים. מהלכים פוליטיים המובאים לאישור הממשלה אינם נשקלים על ידי שיקולי טובת האזרח אלא, על ידי מערכת מאבקים קואליציונים פנימיים. שום שינוי מהותי בין אם בכלכלת המדינה, בחינוך או בכל אפיק אחר המשפיע יומיומית על חיי כולנו לא יתרחש תחת הצורך לרצות מפלגות רבות רק בשל היותן לוחצות על המבנה השלטוני במדינת ישראל.
שיטת הממשל הנוכחית גם גובה מחיר כלכלי רב בשל הצורך בחלוקת משאבים לא יעילה לטובת מבנה ארגוני כושל. וכך, כספים אשר יכלו להיות מושקעים בטובת הציבור, מושקעים בטובת הנבחרים, עד לכדי גרעון תקציבי.
וכמו נבחרי הציבור היושבים בחוזקה בכיסאותיהם ואינם מרפים מהם, כן הציבור יושב בכסאו שלו ואינו מוחה.
יש צורך בקול זעקה גדול מהציבור והשמעת מחאה זועקת לשינוי שיטת הבחירות.
לפני כשנה עשיתי מעשה וכתבתי למפלגות השונות מכתב המבטא את הרצון שלי כאזרח, בשינוי השיטה והאופן בו הממשלה מורכבת. טענתי כי מצב בו מרבית משרדי הממשלה ירוכזו בידי מפלגה אחת – היא מפלגת השלטון אשר נבחרה ברוב קולות על ידי אזרחי המדינה, הוא המצב הרצוי.
מכתבי נענה בקול מחי תקף, בעיקר על ידי המפלגות הקטנות. ואין בכך כל מפתיע, שהרי בשינוי שיטת הממשל לכזו שאכן מיישמת את הרוח הדמוקרטית, אין למפלגות הקטנות קיום בקואליציה והן אינן יכולות להפעיל לחץ על ראש הממשלה כך שתקבלנה הטבות שונות.
השיטה בה המפלגה הנבחרת היא-היא המפלגה השולטת בקואליציה, היא זו אשר מייצגת באופן נאמן את רצון העם ואת רוח הדמוקרטיה. באופן שכזה, המפלגה אשר זכתה ל 65%-70% מקולות הציבור, זוכה להנהיג המשרדים השונים, ביחס זהה לאחוז הקולות אשר לו זכתה. ואילו האופוזיציה, מונהגת על ידי המפלגות אשר זכו לשאר קולות הציבור, באופן יחסי זהה.
עלינו להפנים כאומה, כי מפלגות אשר טובת הציבור נחרטת על דגלן יכולות לפעול למען מטרתן בין שהן חברות בקואליציה או, באופוזיציה. הצלחת מפלגה בכינון חוקים המיטיבים עם הציבור תלויה אך ורק במוטיבציה שלה בפעולה ממשית.
הרצון בכינון דמוקרטיה הפועלת נאמנה לטובת העם הוא גם הסיבה מדוע שינוי אחוז החסימה אינו רלוונטי לבעיה ואינו מועיל. אין מניעה מכל מפלגה, יהא גודלה אשר יהא, לייצג ערכים מסוימים כרצונה, כל עוד נשמר יחס ממשי בין אחוז הקולות להן זכתה ובין כוחה במשרדי הממשלה השונים ללא הפעלת לחצים קואליציוניים על ראש הממשלה הנבחר.
ובזאת לא די. לשינוי משמעותי באופן התנהלות המדינה יש צורך גם בהגבלת כהונת ראש הממשלה לסך של שמונה שנים בלבד. ומכשפרש מתפקיד זה, יוכל לתפקד כשר בממשלה. כך, נוכל לטפח דור חדש של מנהיגים ולהביא רוח שינוי משמעותית.
בנוסף אני מציע כי לראש הממשלה צריכה להיות אפשרות למנות עד 10 ראשי משרדים, שאינם אנשי המערכת הפוליטית. זאת, במגמה להבטיח כי במשרדים בהם יש צורך בהבנה כלכלית/חברתית/מדינית מסוימת, השר המכהן הנו בהכרח איש המקצוע הרלוונטי ביותר לתחום, באופן המועיל ביותר לציבור.
יש צורך בשינוי שיטת הבחירות הקיימת, בין אם במעמד פוליטי או משפטי, על ידי דרישת הציבור להצבעת הכנסת בנושא. יש צורך בהליך אזרחי- "האביב הפוליטי", לשינוי שיטת הבחירות ולקידומה של מדינת ישראל ברוח הדמוקרטיה וחריטת רצון העם וטובתו על הדגל המתנופף מעל משכן הכנסת.