"להיות בסדר! של מי החיים שלי?"

ערן הגיע אלי לאימון אישי אחרי שנים רבות כמנהל בחברה המשפחתית.

מיד כשהתיישב אמר: "אני כאן כי נשבר לי.

אני מרגיש שאני בנקודה משמעותית בחיים שלי בה נשבר לי להמשיך לחיות חיים של אחרים.

אלה הם לא החיים שאני רוצה לחיות.

לא יכול יותר!!!"

הרגשתי את הכאב בדברים של ערן והתחלנו ביחד דרך.

החיים שאנו חיים- של מי הם?

ערן כמו רבים אחרים, חש לאורך תקופה ארוכה שהבחירות שלו לא מייצגות באמת את מי שהוא, את מה שיש בו לתת אלא מייצגות ערכים ועקרונות חיים שהוא אימץ מהסביבה והפכם לשלו, למרות שבעצם, עמוק עמוק פנימה החיים האלה לא מתאימים למי שהוא באמת.

ערן סיפר שאהבתו הגדולה ביותר היא ילדים.

הוא בעל משפחה ותמיד הרגיש שעולם הילדים מושך אותו אבל כשהיה צעיר, היה ברור לו שילמד מקצוע נחשק ונחשב. היה חשוב לו להיות בסדר ולהשתלב בעסק המשפחתי, להיות כמו כולם..

כל אותם הדברים שהפכו אותו מאוחר יותר לאומלל.

היום ערן בעל גן ילדים וגנן במקצועו.

הוא החליט באומץ רב לחיות את החיים שלו.

הוא ידע מה הוא רוצה. הוא ידע מה הוא לא רוצה.

והרגע שאיפשר לעצמו לבטא במלים הכי מהבטן, את ייעודו

היה רגע מכונן. רגע של חופש והתחלה חדשה.

איך זה קורה לנו?

אנו רוצים להיות בסדר. לעשות מה שמצפים מאיתנו. לעמוד בסטנדרטים.

להיות מושלמים. לקבל אישור מהסביבה. לרצות שיאהבו אותנו.

ככה למדנו שצריך לחיות.

שיש דרך נכונה ושכדאי מאד שנבחר בה.

אחרת..

ואז חיים חיים שלמים כשבעצם בפנים חסר.

אנו לא מאפשרים לעצמנו לבטא חלקים אחרים שמאד חשובים.

אנו מדכאים אותם. מחביאים אותם, אפילו מעצמנו.

עד שאי אפשר.

הסיפור של ערן הוא סיפור מוכר. לא?

לערן היו כמה ערכים חשובים שקיבלו המון מקום בבחירה שלו להיכנס לעסק המשפחתי- שייכות, נאמנות למשפחה, הערכת הסביבה והגדרה צרה של הצלחה הביאה אותו לבחור בעיסוק שלא מחובר למאווים הפנימיים שלו.

לבחור להיות גנן זו בחירה חריגה בנוף התעסוקתי שלנו, להיות גבר שעובד עם ילדים בעיסוק שאינו נחשב יוקרתי, לעשות מעשה ולעמוד מול משפחתו ולהציב את צרכיו לפני צרכי המשפחה כל אלה היו בחירות שערן לא יכול היה לחיות עימן בצעירותו. נדרש זמן הבשלה וניסיון חיים כדי להגיע למקום חדש.

לא רק בתחום הקריירה רבים בוחרים בחירות שמונעות מהצורך לרצות ולעמוד בסטנדרטים מקובלים,

גם בתחומים רבים אחרים אנו עשויים לפעול בדרך שאינה הולמת את עולמנו הפנימי  ואת רצוננו האמיתי-

יש אנשים שהצורך שלהם להיות בסדר מוביל אותם לבחור בן זוג שאינו מתאים להם כי השעון הביולוגי מתקתק,  הזמן עובר וחייבים לבחור.

אנו עשויים לעבוד יותר מדי שעות כי חשוב לנו להראות טוב בעיני הבוס שלנו,

לעשות דיאטה כשלא באמת מתחשק לנו,

לענות לטלפון של חברה למרות שבא לנו להיות עם עצמנו בשקט ועוד..

אם נבדוק עם עצמנו, הרבה מאד פעולות שאנו עושים למרות שאיננו אוהבים נעשות, כי אנו מרגישים שאין לנו ברירה- כי ככה צריך! כי חייבים לסיים! כי זה או הכול או לא כלום! כי מצפים מאיתנו ! כי ככה נהוג! כי אין ברירה! כי ככה חונכנו! כי אנו לא ילדים וחייבים להתנהג בבגרות! כי אין דבר כזה לא בא לי! כי זה לא מנומס! כי לא מתנהגים ככה! כי חייבים להיות ריאליים! כי...

ואנו כבולים. כבולים בכבלים שכבלנו את עצמנו.

איך היו נראים החיים שלך אם היית מרשה לעצמך?

מה היית מוסיף או משנה בהם?

לכל אחד יש את השביל שלו..

נולדנו וגדלנו לתוך מציאות מסוימת ורובנו שוכחים שלא כולם אותו דבר.

לא כולם חייבים תואר. תואר הוא לא המפתח היחידי להצלחה בחיים.

לא כולם רוצים לנסוע לטיול אחרי צבא,

לא כולם רוצים להתקדם בעבודה,

לא כולם חייבים להיות מנומסים כל הזמן,

יש נשים שלא רוצות להיות אמהות,

לא כולן רוצים להתחתן-

וזה בסדר!

אז איך לחיות את החיים שלנו? אפשר ללכת עד הסוף - או שלא!

לעתים יש שינויים גדולים שאנו מאד רוצים לעשות, רוצים ללכת עד הסוף, אבל מרגישים שעדיין לא בשלים. במקרה כזה, אפשר לעשות שינוי חלקי, התחלה של שינוי שיביא בהמשך לשינוי גדול.

רבים חיים את חייהם כשהנחת היסוד – "הכול או לא כלום"! מנהלת את חייהם.

אין צבעי ביניים- זה או שחור או לבן!

נוצר מצב שאם אנו לא יכולים להגשים את החלום שלנו כי אין לנו כרגע כסף או זמן או מוטיבציה גדולה לשינוי, אנו מוותרים לגמרי, מכניסים את החלומות לתוך מגירה, סוגרים אותה היטב, נועלים

, זורקים את המפתח לים וממשיכים לחיות את חיינו מתוך תסכול וצער  (לעתים בלתי מודע (על החיים שפוספסו.

נבדוק עם עצמנו, מה אנו כן יכולים להכניס לחיים או לשנות בחיינו, שיהיה ביטוי של אותה תשוקה גדולה שלנו?

אם היינו מאד רוצים לשנות עיסוק ולהפוך למסעדנים אבל כרגע אין באפשרותנו לעשות שינוי מקצועי כי אנו מחוסרי עבודה וזקוקים לעבודה מיידית כי לפרנס את משפחתנו- אנו יכולים להחליט לקחת בשלב ראשון קורס בתחום או אולי לבשל ולמכור בשוקי אוכל או לחברים- לתת לנשמה שלנו  קצת נחת ושמחה.

כך נדע שלא ויתרנו לגמרי אלא מצאנו שביל ביניים.

אם אנו מאד רוצים להוסיף לחיים הנאות ושעות פנאי אך בחיים שלנו היום איננו נותנים לרצונותינו מספיק ביטוי כי-

"אני לא יכול לעזוב את הילדים ולנסוע לטייל בעולם!"

"אני חייב להיות אחראי לפרנסת הבית ועובד המון שעות כי ככה נהוג!"

"אני חייב לשמש דוגמא לעובדיי ונשאר אחרון בעבודה!"

סביר להניח שאנו משלמים מחירים גבוהים על כך שאותם ערכים חשובים שכה חשובים לנו אינו מתקיימים בחיינו כפי שהיינו רוצים.

נבדוק עם עצמנו, איפה אנו כן יכולים קצת לשחרר את ה "צריכים" ולתת לעצמנו חופש?

אם היינו מרשים לעצמנו, יש המון דברים קטנים שיכולים לעשות הבדל ולהפוך את החיים שלנו לחיים הרבה יותר שמחים, מרווחים ומספקים:

לעתים, יום חופש שניקח לעצמנו יהיה שינוי קטן אבל גדול,

אולי יום ללא סלולארי, שישחרר אותנו מהצורך לענות לכל אדם כי לא נעים?

אולי הצטרפות לחוג ריקודי בטן זה משהו שהיינו מרשים לעצמנו לעשות ועד היום נמנענו כי – מה פתאום? לחוג מצטרפות רק נשים מלאות! מזרחיות! מבוגרות! ועוד.. כול מיני תפיסות שגויות שהיו לנו.

אולי להיות אם חד הורית זו בחירה שהיית רוצה לבחור בה , במקום להמשיך את מירוץ הדייטים כשאת בכלל לא שם?

אולי יש אדם שאתה שומר כלפיו כעס או אכזבה עמוק עמוק בבטן ואם לא היית מתאמץ להיות כל כך בסדר  , היית פותח את ליבך ומרפא את הנפש?

אולי יש מסע לנשים ואת מאד רוצה להצטרף אבל עוצרת את עצמך כי את חייבת להיות אמא למופת וזה לא בסדר לעזוב את הילדים לכמה ימים?

להרפות ולחיות את החיים שלנו.

והכל בסדר.

אילתלבנון (M.A (מאמנת אישית ועסקיתwww.coach4u.co.il

Levanon10@bezeqint.net052-4877621

כל הזכויות שמורות לאילת לבנון אין להעתיק, לשכפל, להפיץ או לעשות כל שימוש במאמר ללא אשור מפורש ובכתב מאילת לבנון.