מוצרי החשמל בהם אנו משתמשים וזורקים לפח בתום שימוש מכילים חומרים רעילים רבים. החומרים הללו מגיעים ומחלחלים למי תהום מהם אנו שותים. כיום, המודעות לתחום המחזור עלתה בהשוואה לשנים קודמות בצורה מאוד משמעותית. עם זאת, הרגלי המיחזור תקפים לבקבוקי פלסטיק ונייר, אך עדיין לא הופנמה התפיסה הנוגעת למיחזור מוצרי אלקטרוניקה.
מנתונים שנאספו, בישראל קיים איסוף פסולת אלקטרונית, אך במונחים מאוד קטנים – כמות של אלפים בודדים של מוצרים שהולכים למיחזור. לעומת זאת, בפועל ישראלי ממוצע מייצר ארבע עשרה ק"ג של פסולת אלקטרונית בשנה, ומגיע לכמאה אלף טון של מתכות, פלסטיק וכימיקלים המושלכים לזבל.
ישנה הצעת חוק הרוצה להטיל את האחריות על פינוי פסולת אלקטרונית והטיפול בה לחברות יצרניות ויבואניות בתחום של מוצרי אלקטרוניקה, סוללות או מצברים, היות וזו פסולת שהן משווקות. בהמשך הצעת חוק זו מדובר כי הרשויות המקומיות יהיו מחוייבות להניח נקודות לאיסוף פסולת אלקטרונית.
המטרה היא שעל מוכרי המוצרים תהיה אחריות לקבל את המוצרים הללו בחזרה – גם אם מישהו אחר שיווק עבורם את המוצר. במסגרת החוק הזה, יבואנים ויצרנים יהיו מחויבים למחזר כחמישים אחוז מסך משקלו של הציוד האלקטרוני שמכרו וניתן יהיה להחזיר את המוצרים הללו ללא עלות. יצרנים או יבואנים העוסקים בתחום של מצברים וסוללות יהיו מחויבים למחזר עשרים וחמישה עד שלושים וחמישה אחוזים מהמשקל של המוצרים שמכרו בשנה אחת. בנוסף, יהיו מחויבים להתקין מיכלים ייעודיים למיחזור המוצרים הללו ולאיסופם.
המטרה בסופו של דבר היא שבעתיד תיאסר הטמנת כל פסולת שהינה ציוד אלקטרוני. ציוד זה מכיל חומרים רעילים היוצרים סכנה סביבתית ובריאותית קשה. מחקר שנעשה בארה"ב מצא כי הפסולת האלקטרונית הביתית הינה אחוז אחד מכלל הפסולת הביתית – אך היא בעצם מהווה את רוב התכולה הרעילה.
נקווה לעתיד ירוק יותר.