אופרה איטלקית - הגיגים ומחשבות
•· מהלך המאה ה-18 החלו לצוץ במקומות שונים באירופה ובעיקר בנאפולי וונציה אופרות קצרות קומיות הדומות לקומדיה דל ארטה המשקפות את חיי היום יום האמיתיים, אופרות אלו היו בד"כ קצרות למדי, בערך ה- 40 דק, אשר היו מבוצעות לעיתים אף בין מערכות של אופרות רציניות ובהן היה מס' קטן של דמויות ותזמורות, כמו כן גם השפה המוסיקאלית הייתה שונה במקצת. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-18 התחיל תהליך של שילוב בין האופרות הקומיות הקצרות לאופרות הרציניות. כך, עם הזמן, בשל דרישות גם מצד הקהל וגם מצד תיאורטיקנים למשהו שונה המשלב בין כל האלמנטים התפתחה הקומדיה. כאשר ניתן לעמוד על מס' הבדלים ברורים: (1) הדקלום נהיה יותר לירי ומלודי (2) בשונה מאופרות רציניות אין כבר הפרדה המוחלטת בין רצ'טטיב לאריה (3) יש שימוש בשילוב רחב יותר של מוסיקה ותזמורת (4) יותר קטעים המיועדים למס' דמויות (5) התחיל עידן של צורת הסונאטה.
•· האופרה המוסיקאלית מבוססת על שילוב של מאפיינים טיפוסיים של אופרות טרגיות ואופרות קומיות קצרות גם יחד, השילוב מתבטא באפיון הדמויות, בסגנון המוסיקאלי, בתפקידן הדרמטי של הדמויות ובמלל. הקומדיה שהתפתחה במאה ה-18 התאפיינה בשילוב רב של מוסיקה ותזמורת, קטעים של מס' דמויות יחדיו, מבנה של צורת סונאטה, ודקלום לירי ומלודי ניתן לומר כי האופרה נישואי פיגרו מאת מוצארט משנת 1786 הינה אופרה קומית (בופה) אשר משלבת עקרונות טראגיים, דרמטיים וקומיים ואף רוב הדמויות (למעט שלושה) הינן דמויות קומיות הן מבחינת תפקידן הדרמטי והן מבחינת אפיונם וסגנונם המוסיקאלי. כמו כן כמו באופרות קומיות אחרות יש קטעי אנסמבל בו יותר מדמות אחת שרה יחד עם שאר הדמויות האחרות.
•· SCENA היא יחידה שלמה במובן במתי של המילה, במאה ה-18 המעבר בין סצנה לסצנה אופיינה בכך שדמות אחת נכנסת או יוצאת ללא קשר לשינוי התפאורה, לעומת זאת במאה ה-19 למילה SCENA היו שתי משמעיות: (1) מיקום ותפאורה, (2) פירוש מוסיקאלי. שהיא חלוקה הקרובה יותר לתיאטרון וכוללת קטע של רצצ'טיב שמובילה לאריה איטית הנקראת Cantabile אשר התאפיינה במאה ה-19 בכך שהייתה הרבה פחות קרובה לדקלום ודומה לאריוזו, ולעיתים אין בה בכלל מוסיקה, או שיש תזמורת. לאחר אריה זו נכנס קטע הנקרא TEMPO DI MEZZO אשר הוא קטע בייניים שהוא סוג של רצצ'טיב מהיר יותר בד"כ עם יותר מדמות אחת ולאחריו באה אריה מהירה הנקראת CABALETTA אשר בה יש זעם רב וכן הצהרת כוונות ולבסוף קטע סיום שלעיתים מלווה במקהלה. אנו נתקלים במרכיבים אלו באופרה האיטלקית TROVATORE שהולחנה ע"י ורדי במאה-19.
היום בלימודי קורס סאונד לומדים את זה כמו שצריך בטח שגם תקליטנים שסיימו קורס תקליטנים
•· צורת הסונאטה (לנגן/לצלצל ביחד) הינה צורה מורכבת ומסובכת הכוללת מרכיבים תיאטרליים, אשר התחילה עוד במוסיקה הקולית במיוחד הקאמרית כאשר הסונאטה הייתה עוד בימי הרנסאנס. ואילו צורת סונאטה יש רק בתקופה מאוחרת יותר (מתחילת מחצית שנייה של המאה ה- 18 ועד סוף המאה ה-19 בערך). צורת הסונאטה התפשטה לתזמורת ולקונצרטים ולאחר מכן התפשטה גם לאופרה. בצורת סונאטה יש לנו דוג' מצוינת של צורה שנולדה כצורה מוסיקאלית טהורה אך כוללת גם מרכיבים דרמטיים. צורת הסונאטה מופיעה במערכה הראשונה ומתחילה עם תצוגה אשר בה קבוצה אחת של נושאים מוסיקאליים היכולים לכלול מוטיבים שונים, ולאחר מכן יש קבוצה אחרת של נושאים או מוטיבים מנוגדים. וכך נבנה ההיבט הדרמתי כתוצאה של הניגוד. בהמשך יש קטיע של פיתוח אשר הוא במה של כל המאבק ובו המלחין לוקח חלק מהמרכיבים של הקבוצה הראשונה ומתחיל לעשות בהם חיבורים שונים, לאחר מכן יש חזרה על הנושא הראשי ועל ההתחלה (לעיתים משלב אלמנטים משתי הקבוצות הראשונה והשנייה). לבסוף יש קטע של קודה (הזנב) אשר הוא עיבוד מחודש של כל הנושאים שנשמעו עד כה כמעיין עימות וירטואוזי, הנמצא בעיקר ביצירה קאמרית ומקבל חשיבות מיוחדת בקונצ'רטו שם יש סולן ויש עיבוד נוסף של כל מה שהיה עד כה.
•· דבר ראשון התחיל ואומר שמבלי כל ספק, בלי קשר לדעתי, האופרה חשובה לאנשים גם היום, כיצירה אומנותית המנציחה ומשמרת תרבות, מסורת ופולקלור מקומי. לטעמי האישי חשיבותה טמונה ביכולת שלה במהלך השנים להתפתח ולשלב בתוכה מאפיינים שונים וצורות שונות (קומי, טראגי, דרמאטי וכו') אוסיף ואומר כי עצם השתקפות של סיפורים שמחד לוקחים אותך לנק' זמן ומקום שונה (לדוג'- מיתולוגיה יוונית ב"אורפאוס" או רומא הקיסרית ב"הכתרתה של פופאה") ומאידך נוגעים בנקודות אשר מעסיקות ויעסיקו אות האדם תמיד (לדוג'- שררה מול מוסר, בגידות וכו'), וכל זאת בשילוב של אלמנטים אומנותיים רבים הם לב החשיבות של האופרה.