אופרה אריסטוקראטית מול אופרה מסחרית
אופרה אריסטוקראטית
אופרה זאת הינה חד פעמית, יוצאת דופן וייתכן שתפתיע באופן משמעותי את הקהל,תלויה במימון הפטרון, מציינת אירוע, לא פתוחה לקהל בכלל - רק אנשים מסויימים, מוציאם לאור את התווים תמיד - אולי בהפרש של כמה שנים אבל עושים זאת כדי להנציח את זכר האירוע והמשתתפים בו ופחות להנציח את האופרה והמופע האומנותי אלא את זכר החתונה של...ביקור של מלך ....וכו' כי גם ההוצאה לאור המוסיקאלית לא יכלה לעמוד בפני עצמה דרך מכירות אלא מימון דרך פטרון מסוים שהיה בדרך כלל זה שהיצירה כוונה אליו.
לכן מוציאים לאור את הפרטיטורות.
נערכת בחלל לא ציועד להופעות
לעומת זאת -
האופרה המסחרית -רב פעמית,סדרתית - לא יוצאת דופן - הקהל צריך להכיא מיד את הכוונות, לא מציינת שום דבר - לשם בידור ורווח, מממנת את עצמה דרך מכירת כרטיסים ועוד - אין פה מימון פטרוני, פתוחה למי שרוצה לקנות כרטיס, מוציאים לאור את הליברטו ומוכרים אותו לקהל , אין כמעט לנו עד שלהי המאה ה 17 תווים שהוציאו אותם לאור של אחד מהאופרות המסחריות - על הליברטים יודעים הכל ועל התווים מעט מאוד אם בכלל, נערכת בחלל מתאים לצורך האופרה במשך שנה שלמה. רוב הזמרים עשו לימודים בחו"ל באופרות מסגו זה ואף מופיעים ברחבי העולם.
איך בונים תיאטרון - איפה המוסיקאים,איפה במה,קהל וכו'.
הייתה מסורת של תיאטרון - פלאדיו, התיאטרון הראשון שנבנה היה התיאטרון האולימפי ב -1585 של אנדראה פלאביו - בויצ'נסה לא רחוק מוורנה - במה,קהל שהמודל הוא המודל הרומי.
איך ידעו על התיאטרון - יש טרקטט של ויטריסיוס על אדריכלות ומשם לקחו את כל הרעיונות.
יש מסביב סדרה שלמה של פסלים מעץ,לא משיש, נשמר ועושים בו עוד שימשו היום.
האקדמיה האולימפית פנו לפאלדיו ואמרו שרוצים לשמר ולקחו את ויטרוביו שיעשה תיאטרון ולא ידעו למה.
כל העניין היה ניסיוני - ידעו מה רוצים לגבי הבניין אבל לא מה לעשות בו.
פלאדיו מת באמצע וסקמוצי תלמידו השלים ובנה בהמשך את התיאטרון השני.
ב - 1585, חונכים התיאטרון ולקחו טרגדיה יוונית - אדיפוס של סופוקלס ושם היה קטע מוסיקאלי - בין מערכה ומערכה מקהלות שרו חלק מהטקסט.
שקף של תמונה מרחוב בעיר - מוצאים רק בתיאטרון האולימפי של פלאדיו, דגם של עירו של אדיפוס עם שבעת הרחובות הראשיים שלה.
במשך שנים רבות לא עושים דבר עם התיאטרון הזה ואין עוד תיאטרון חוץ מתיאטרון זה.
התיאטרון השלישי מאוד מעניין - פארנזה בעיר פארנה, דוכסות קטנה בצפון איטליה - בתוך ארמון הדוכסים העצום, בקומה השניה החליטו בין 1617-1618 לבנות תיאטרון - להתאים חלל מאוד גדול לתיאטרון לשם ביקור של הקיסר.
בסוף הביקור בוטל והתיאטרון נשאר.
זה מעניין לדעת שתיאטרון זה מ - 1617 - 1780 היה בשימוש 6 פעמים - 6 ערבים בלבד! במשך 163 שנה.
חנוכתו הייתה ב - 1619 ועשו את אחד המופעים שהזכרנו - מופעים שכוללים בתוכם משחק, מחול , דקלום וריקוד ובסוף הציפו את החלל במים והייתה לחימה בין ספינות, וזה נותן רעיון על הדברים שעניינו את השליטים של אז - הרעיון היה להפתיע.
רואים היום בתיאטראות את מה שהיה אז רק ביותר לוקסוס.
ראינו את ההבדל בין אופרה מסחרית לאריסטקראטית.
ברגע שהאופרה הופכת לדבר נפוץ ביותר בקרב התרבות האירופית, הדגם האירגוני שכובש את היבשת הוא שילוב של דברים אלו.
להוציא את המבורג שהייתה כמו וונציה שהייתה מסחרית כמו וונציה, האופרות הממוסדות הראשונות הםן של וינה ודרזדן ושם מה ששולט זה שילוב של הדגמים יחד.
השליט יוזם את ייסוד התיאטרון, בודק מה שקורה, חלק מהמופעים מיועדים לקהל שלו בלבד.
יש אמרגן שממונה על זה ומוכרים גם כרטיסים וכו'. יש שילוב של שני הדברים יחד.
הדגם הזה ממשיך לוינה ויש שיקול כלכלי - והיא לא חד פעמית,לא יואת דופן,לא מיועדת רק לציון אירוע - אלא סדרתית על פי עונה,מסודרת, להקות וכו'.מה שמעניין שבשתיהן התפתחה במקביל לאופרה גם תרבות ספא.
דבר אחרון - הפסל של ברניני של אפולו ודפנה, הנושאים עם כל ההתייחסות הזאת של האקדמיות,כותבי ליברטו וכו' של תיאטרון יווני עתיק היינו מצפים שכל האופרות יהיו אסקילוס,סופוקלס אך אף אחת מהן שמבוססת על מחזה יווני או רומי קלאסי אלא רק למיתוסים מסויימים.
שלשות המיתוסים הכי נפוצים בין האופרות הראשונות בין אם אריסטוקראטית או מסחרית -
- אורפאוס - משורר,מוסיקה וכו'.
- אפולו ודפנה - אל השמש שרוצה לכבוש את ליבה של דפנה שבורחת וברגע שתופס אותה הופכת עצמה לדפנה.
עלי דפנה - סמל ההוד כי בא מאהובתו דפנה.
לורד - לאוריאה - זה דפנה - לאורוס - דפנה בלטינית - תואר של כבוד.
מה שמושך את תשומת לב המוסיקאים הוא שיש אהובה מסויימת,אהבה ותשוקה חזקה והשינוי - המטהמורפוזה.
לא פלא שרוב הסיפורים במהלך המאה ה- 17 שבאים לבמה מבוססים על פואמה מאוד יפה מאת אוביזיוס הנקרא - המטהמורפוזות - שינוי צורה של אלילים וכו'.
- אנדרומדה
מצד אחד יש גם בשירה וגם באסטטיקה הזאת תשוקה מאוד גדולה, משיכה לנושאים דראמטיים ביותר ולקטגוריה של הפתעה ופלא.
המשורר המפורסם ביותר בשם מארינו כתב שמטרתו של המשורר היא להפתיע - השירה באה כדי להפתיע וכאן יש ניגוד מוחלט הין בכיוון של הפתעה ופלא עוצרת נשימה ומצד שני העיקרון החושב כל כך בקרב האקדמיות - הסבירות - מה שמתרחש צריך להיות דבר סביר, להאמין בו ולהזדהות איתו. (בלתי פשרי שסוכן ביטוח רכב יהפוך למלך פתאום)