חפש מאמרים:
שלום אורח
28.05.2020
 
   
מאמרים בקטגוריות של:

   
 

דימויים מרהטים את עולמי

מאת: נורית שניאמנות פלסטית19/06/20131307 צפיות שתף בטוויטר |   שתף בפייסבוק

אני שואלת אתכם שאלה שאין לי עליה תשובה.

איני מבינה בזכויות יוצרים אבל איני חושבת שגם להם אין תשובה לשאלתי.

לצורך ניסוח השאלה אני רוצה לספר לכם על מקרה יומיומי בחיי.

כיוון שאני אמנית איני מפסיקה לעבוד לרגע. אין לי חופש כמו לעובדים אחרים במשק. כשאני מציירת אני מממשת, כשאני במחשב אני מגלגלת רעיונות ומתכננת, כשאני חולמת אני הוגה כי עולים בי רעיונות, כשאני ברחוב אני פוגשת אסוציאציות שמדרבנות אותי ליצור תכנים לציור.

אלה הם חי.

ואין לי מזכירה שתקטלג את מקור הדימויים.

רוב הזמן קשה לי לצטט את מקור הולדת הרעיונות.

פעם כשלמדתי באוניברסיטה הייתה לי קופסה בה שמרתי את כל הכרטיסיות של הספרים שקראתי בכדי שיהיה לי תיעוד של שכבות הידע היוצרות את תפיסת עולמי. הרשימה הייתה ארוכה, והקופסה, דחוסה מאפס מקום, הושלכה במעבר דירות. עכשיו האינטרנט שומר עבורי זכרון ענק של דימויים שאני יוצרת ושלא אני יצרתי. טיול חביב עלי במיוחד הוא הטיול באגף התמונות של נושא זה או אחר.

גיליתי שאני אוהבת לחשוב בתמונות, משהו שלא לימדו אותי בשום בית ספר וגם מצאתי חברים למשחק. חברים שגם אוהבים לטייל בתמונות וממלאים את הספרייה הוירטואלית העולמית בדימויים.

יש לי אהבה גדולה לדיאלוג רעיוני ודיאלוג בדימויים ובימים אלה אני רוצה לקיים אירוע שבו הציור יהיה רק פאן אחד של דיאלוג תרבותי. אירוע רב משתתפים שבו מתקיימים כמה צירים של דושיח בדימויים.

לכן התחלתי בקטן, בדיאלוג עם ידידי, נינו הרמן הצלם. סיפרתי לו על האירוע המיוחל שלי, קיבלתי אישור ממנו לצייר דימויים מתוך צילומים שעשה כשנכח ברגע מזדמן ותעד מציאות מזדמנת, ומהחלופיות השוטפת את רגעי הציד שלו כאמן, ייצר צילומים אנושיים ונוגעים ללב.

אמרתי לו שעלי לצייר בסטודיו ואין לי יכולת ליצור ברחובות ושכונות העיר, על כן אשמח להיעזר בשעות הצייד הרבות אותן הוא מקדיש ליצירתו בשכונת תל אביב, ביקשת שירשה לי להציץ על המציאות מתוך עיניו ושאוכל לגזור ממנה דימויים ולמלא אותם בתוכן משלי.

נינו הרמן הסכים ונולד בנינו שיח יצירתי ותומך מאוד.

זו דוגמה קלה, שני אנשים חיים באותה מדינה, חברים עם תקשורת טובה שנפגשים בצומת תוכן ברשת תרבותית אחת.

אבל מה קורה אם עולה בחלומי דמות ואני משתמשת בה בציור משלי ומשהו זר אומר לי את שמה? כך קרה לי עם הצילום של להקת 'משינה' אותו ציירתי בציור 'נעליים אדומות'. (ראו קישור)נכנסה אישה לסטודיו שלי ראתה את הציור תלוי ואמרה לי שהיא מורה למוסיקה וזו להקת משינה.

בתחילה שמחתי מאוד לדעת קצת יותר על מעשי, הרי עבורי אלה היו רק שני תלמידי ישיבה מפוסטר על קיר מעל ספסל. נכנסה אישה ומתלמידי ישיבה הפכו בין רגע למוסיקאים ידועים. שמחתי, הרי הרחבת המודעות שלי העשרת הידע והתודעה שלי הוא עניין שאני מתענגת עליו ביותר.

אבל אחר-כך, אחרי שהלכה, נבהלתי, התמלאתי בחרדה.

מה יהיה אם להקת משינה תרצה זכויות על הציור שלי?

טוב. אני יכולה לומר להם את האמת:

שערב אחד לפני שנה הלכתי לרקוד סווינג בביקורי העיתים בתל אביב. כשיצאתי לנוח קצת ראיתי נערה עם נעלים אדומות יושבת מתחת לפוסטר. נדבקה התמונה הזו לזיכרוני וציירתי אותה.

עבורי, בציור, נגני משינה הפכו למלאכים מודרניים המנהלים דושיח על גורלה של הנערה מעל ראשה. הרי זה קורה לי כל הזמן עם החלטות ממשלה שמשנות את גורלי מעל ראשי. הנערה לעומת זאת גרמה לי לחוש שהיא ייצוג מודרני של אלת-כמיהה-יומיומית, כמיהה למשהו שכבר יבוא וישנה את המצב ונעליה האדומות הוסיפו לכמיהה הזו, שחשתי בתמונה, הוסיפו את התקווה שגם היא תזכה יום אחד להיפרד מכבלי המציאות ולרקוד ולרקוד.

זה הסיפור שלי.

אבל עכשיו מה יהיה ?

יעלו אותי לגרדום זכויות היוצרים או לא יעלו אותי?

אז הנה השאלה שמטרידה אותי.

אם מותר לי לצייר עץ שמישהו אחר שתל בנוף כפרי, או בית שנבנה על ידי ארכיטקט בעיר או שמלה שעוצבה בידי מעצבת או אישה שברא הבורא שאני צדה בסביבה עירונית ,האם באותו אופן אני יכולה לצייר דימויי שמישהו אחר שתל בסביבת התוכן הוירטואלית שלי?

למעשה אני מפנה את תשומת הלב לכך שעבור רבים מאיתנו העולם האינטרנטי הווירטואלי הופך לסביבת חיים אלטרנטיבית. גזרה מתופעת חיים זו היא שהדימויים מרהטים את עולמינו והם, הדימויים האלה החתומים בנפשנו, הם הרי החומר ליצירה ולשיח תרבותי.

ולא רק אני שואלת את השאלה הזו, הנה ציטוט ממכתב של נינו אלי :

"זו שאלה שעולה  שוב ושוב מול הפיתוי לצלם חופשי ברחוב. חבר השאיל לי עדשת זום כזו המאפשרת לעמוד מצדה האחד של השדרה ולצלם אל מעבר. לא סתם לא רכשתי כזאת, בחרתי לרכוש ולצלם בעדשה רחבה כזו שנמצאת בתוך ההתרחשות,  לא מתבוננת מהחוץ, לא סתם  אלא מתוך שהרצון שלי הוא לדיאלוג עם המצולמים, דיאלוג של דיבור, של קשר עין, של הסכמה מדוברת, של הסכמה בע"פ כן ועדיין יש יוצאים מן הכלל. כמו הפגנות או התרחשויות מסוקרות שבהן האנשים ערים למשמעות השתתפותם במרחב הציבורי החשוף למדיה.

אבל באמת בשנים האחרונות השאיפה שלי לצלם כך שאנשים יסכימו מראש, מתממשת. וזה משמח אותי, לא מעט "צילומים" נשארו לי בראש כתוצאה מבחירה ברצון הזה. המציאות מאתגרת אותי שוב ושוב היא בחירה יום יומית ללכת בנתיב ההסכמה.

חזרה לעדשת הזום והחבר, הלכתי ברחובות העיר להתנסות אחרת בצילום שאין בו דיאלוג, רק התבוננות ממרחק, אז איך שומרים על כבוד האדם בהתבוננות שכזו? חיפשתי לצלם כך שלא יזהו את האנשים. וגם כאן אני מתלבט מה מותר ומה אסור.  ואינני מדבר על החוק  המתיר לצלם ברשות הרבים.

שאלות אמיתיות  ....אשמח  לשמוע לדעתכם/כן ."

זה הקישור לבלוג של נינו הרמן

http://ninoherman.blogspot.co.il/

זה הקישור לציור נעלים אדומות המוזכר במאמר, גם אני אשמח לדעת את דעתכם/ן

https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10201405837931760&set=a.10201405836931735.1073741826.1348934719&type=3&theater

 





 
     
     
     
   
 
אודות כותב המאמר:

NURIT SHANY

 
     
   
 

מאמרים נוספים מאת נורית שני

מאת: נורית שניציור18/06/131127 צפיות
המאמר משווה קומפוזיציה ציורית לרשת חברתית. אני טוענת שציור הוא ארגון מרחבי של תכנים היוצרים סצנה מתוך סיפור אישי שלי , הציירת. ואני מראה איך אפשר לראותו כצומת מפגש של סיפורים בה משתתפים הצופים היכולים ליצור תימון (ויזואליזציה) וסיפור אישי.

מאת: נורית שניציור17/06/131102 צפיות
המאמר מדגים תהליך יצירה. מדגים באמצעות מגפיים אדומות יצירת מיתוס פרטי במרחב יצירתי וחדירתו לאמנות חזותית. הדרך בה החפץ מתמיר עצמו בתהליך היצירה ממציאות יומיומית לנשא של תוכן וסימבול באמנות. https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10201405837491749&set=a.10201405836931735.1073741826.1348934719&type=1&theater

מאת: נורית שניאמנות פלסטית16/06/131340 צפיות
נורית שני היא ציירת מתל אביב. מציירת בסטודיו, ברחוב פוריה 12. המאמר מתאר ומנסה להמחיש תהליך יצירה מדימוי לציור . במאמר נורית שני מראה איך, כאשר תבנית חשיבה משתבשת, כשלא מתקיים חוק שימור הצורה וחשים ורטיגו תודעתי נולד צירוף חדש. מתוך "סדק" תודעתי נוצר דימוי חדש של השפעה על התודעה. הציור המצורף בקישור עוסק באסוציאציה לדמות העולה מן החול הרטוב, רקדן שנורית שני ראתה בריקוד "הולדת הפניקס" של להקת ורטיגו, הופך בציורה, ליצירת אמנות עשויי מרשת, המייצגת רשת וירטואלית, עידן חדש ואת ושינוי חברתי.

מאת: נורית שניאמנות פלסטית16/06/131347 צפיות
נורית שני היא ציירת מתל אביב. מציירת בסטודיו, ברחוב פוריה 12. המאמר מתאר ומנסה להמחיש תהליך יצירה מדימוי לציור . במאמר נורית שני מראה איך, כאשר תבנית חשיבה משתבשת, כשלא מתקיים חוק שימור הצורה וחשים ורטיגו תודעתי נולד צירוף חדש. מתוך "סדק" תודעתי נוצר דימוי חדש של השפעה על התודעה. הציור המצורף בקישור עוסק באסוציאציה לדמות העולה מן החול הרטוב, רקדן שנורית שני ראתה בריקוד "הולדת הפניקס" של להקת ורטיגו, הופך בציורה, ליצירת אמנות עשויי מרשת, המייצגת רשת וירטואלית, עידן חדש ואת ושינוי חברתי.

מאמרים נוספים בנושא אמנות פלסטית

מאת: ענת עין גדיאמנות פלסטית25/01/152440 צפיות
- מאמר זה עוסק בשילוב האמנות הפלסטית בגן הילדים ביחס לגישות החינוכיות שקיימות בחינוך לגיל הרך. מטרת המאמר הייתה להבין את חשיבות שילוב האמנות בגיל הגן ואת תרומתה הרבה להתפתחות הילד דרך תפיסותיהן החינוכיות של הגננות. המאמר נבע מתוך עבודה מקיפה אשר בדקה את התפיסות, הגישות והאמונות של מחנכות לגיל הרך בעניין שילוב אמנות פלסטית בגן הילדים במדינת ישראל ,וכן את מקומה של האמנות הפלסטית בהווי הגן, ושילובה בעשייה החינוכית אמנותית בגן. לאור זאת אתמקד במאמר בסוגיות המרכזיות הבאות: גישתן של המחנכות לאמנות הפלסטית בגן, בחירתה של הגישה החינוכית, שילובה בעבודת הגננות בנן, וכן האופנים ודרכי העבודה בהם מועברת האמנות הפלסטית בגן. המאמר מביא ממצאי מחקר משולב, בגישה האתנוגראפית, וכלל 50 גננות.

מאת: גיל שושיאמנות פלסטית17/11/137445 צפיות
מכיוון שסוגיות של תכנון פרישה הן מקיפות למדי אנחנו ממליצים לכם בחום להשתמש בשירותים של אנשים שזאת ההתמחות

מאת: דיבאני סנטראמנות פלסטית04/08/131369 צפיות
תמיד היה לנו חלום כל מטבח חדיש אך עם זאת גם ביתי, מעוצב ופרקטי, בעל הרבה מקום לאחסון אך עושה רושם קומפקטי ועוד כל מיני ניגודים שלא תמיד מתאימים. תמיד חלמנו על מטבח יפה ומרוהט, רחב ידיים ומעוצב בשעה שבפועל המטבח שלנו קטן ובנוסף אין לנו את סכום הכסף הדרוש לעצב אותו כרצוננו. אז מה יהיה?

מאת: נורית שניאמנות פלסטית16/06/131340 צפיות
נורית שני היא ציירת מתל אביב. מציירת בסטודיו, ברחוב פוריה 12. המאמר מתאר ומנסה להמחיש תהליך יצירה מדימוי לציור . במאמר נורית שני מראה איך, כאשר תבנית חשיבה משתבשת, כשלא מתקיים חוק שימור הצורה וחשים ורטיגו תודעתי נולד צירוף חדש. מתוך "סדק" תודעתי נוצר דימוי חדש של השפעה על התודעה. הציור המצורף בקישור עוסק באסוציאציה לדמות העולה מן החול הרטוב, רקדן שנורית שני ראתה בריקוד "הולדת הפניקס" של להקת ורטיגו, הופך בציורה, ליצירת אמנות עשויי מרשת, המייצגת רשת וירטואלית, עידן חדש ואת ושינוי חברתי.

מאת: נורית שניאמנות פלסטית16/06/131347 צפיות
נורית שני היא ציירת מתל אביב. מציירת בסטודיו, ברחוב פוריה 12. המאמר מתאר ומנסה להמחיש תהליך יצירה מדימוי לציור . במאמר נורית שני מראה איך, כאשר תבנית חשיבה משתבשת, כשלא מתקיים חוק שימור הצורה וחשים ורטיגו תודעתי נולד צירוף חדש. מתוך "סדק" תודעתי נוצר דימוי חדש של השפעה על התודעה. הציור המצורף בקישור עוסק באסוציאציה לדמות העולה מן החול הרטוב, רקדן שנורית שני ראתה בריקוד "הולדת הפניקס" של להקת ורטיגו, הופך בציורה, ליצירת אמנות עשויי מרשת, המייצגת רשת וירטואלית, עידן חדש ואת ושינוי חברתי.

מאת: הילה אמנות פלסטית02/06/131217 צפיות
במקומות עבודה רבים אנשים נוטים להתלונן כי אף על פי שמקום העבודה הוא מושך ומרכזי, העבודה עצמה מרתקת ושעות העבודה מאוד נוחות, עדיין קשה להם במקום העבודה שלהם והם אינם מרוצים משום שהאנשים שעמם הם עובדים אינם לטעמם. כאשר בדקו את התלונות האלה לעומק, הסתבר כי אנשים מתלוננים על אנשים אחרים העובדים עמם משום שהם לא באמת מכירים אותם. השיחות בדרך כלל לא עוברות מעבר לענייני עבודה או פרטים סתמיים של יום חולין.

מאת: יואב תוכןאמנות פלסטית09/05/131532 צפיות
האמנית טליה קינן סיימה את לימודיה באקדמיה הגבוהה לאמנות ולעיצוב בהצטיינות יתרה בשנה 2003, אך אין זה אומר כי מאז הפסיקה לגדול ולהתפתח במישור האמנותי.

 
 
 

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש  ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported

christian louboutin replica