עצירות !
מכירים?
מסתבר שהצרה הזו מוכרת לרבים. היא כה שכיחה, עד כי כ- 20% האוכלוסייה סובלים ממנה ובעיקר, נשים וקשישים (דיי הגיוני, בהתחשב בסיבות...).
מאמר ראשון זה, בנושא, יעסוק בהגדרה, בנזקים ותיאור הסיבות. מאמר ההמשך יעסוק בטיפולים השונים.
מהי עצירות?
עצירות היא מצב בו אין יציאה של צואה, אך לא רק.
המצבים הבאים מוגדרים אף הם כעצירות :
· מאמץ, קושי או אי-נוחות בעת היציאה. למשל, כתוצאה מכך שהצואה יבשה ו/או קשה.
· תחושה של אי התרוקנות מלאה
· תדירות יציאות נמוכה
שני המצבים הראשונים דיי ברורים, אך מהי תדירות יציאות תקינה?
התשובה משתנה בהתאם לתפיסות השונות. בעולם המערבי, תדירות תקינה, נעה מפעמיים-שלוש בשבוע לפעמיים-שלוש ביום. לעומת זאת, עפ"י הרפואה הסינית, לדוגמא, צריכה להיות יציאה כל יום וישנן תפיסות, על פיהן, יציאה צריכה להיות לאחר כל אכילה.
חשוב לציין, העצירות לכשעצמה אינה מחלה, כי אם תסמין. היא יכולה להתריע על קיומה של מחלה ויכולה גם לגרום להתפתחות מחלה ולכן כדאי לברר מה הגורמים לה ולטפל בהם.
מה העצירות עושה לנו?
מעבר לאי הנוחות, הכאב והקושי, לפעמים היומיומי, המלווים את הסובל מעצירות, יש לעצירות השפעה על התפקוד של הגוף כולו, עקב השהות הממושכת של הפסולת בגוף.
השפעה זו יכולה לבוא לידי ביטוי, בין היתר, בכאבי בטן, גזים, בטן נפוחה, עייפות, כאבי ראש, כולסטרול גבוה, רגישויות, גירויים, מחלות עור, פיסורה, אבני צואה, טחורים, דלקות במעי ומחלות דלקתיות נוספות.
נזקים יכולים להיגרם גם כתוצאה מהמאמץ החוזר ונשנה, בעת היציאות.
לחץ מוגזם ומתמשך, לאורך זמן, עלול לגרום להיחלשות ולרפיון בשרירי רצפת האגן. היחלשות זו עלולה לגרום להחמרת העצירות ובמקרים קיצוניים אף להביא לאי שליטה במתן צואה ו/או שתן, לסדק בפי הטבעת, לצניחת טחורים, לגוש צואתי בחלחולת או לצניחת אחד מאברי האגן.
למה יש עצירות?
תפקוד המעיים משתנה מאדם לאדם וגם אצל אותו אדם, התפקוד יכול להשתנות מעת לעת,בהשפעת גורמים רבים, כפי שיפורט להלן.
· תזונה
o תזונה דלה בסיבים – בד"כ תזונה המבוססת על מזון מעובד ועל חלבון מהחי.
o מחסור בנוזלים – אין לגוף מספיק נוזלים ללחלח ולרכך את הצואה, כך שתוכל לצאת בקלות ובמהירות. שתיית קפה (או כל משקה אחר עם קפאין), משקאות ממותקים או מוגזים או אלכוהוליים אינם יכולים להיחשב באספקת הנוזלים הנדרשת לגוף, כי הם גורמים להשתנה מרובה, מלבד היותם לא טובים לגוף, לכשעצמם.
o הרגלי אכילה בעייתיים – ארוחות חפוזות, אכילת יתר וכדומה.
· מחלות וסיבות פיזיולוגיות
o מחלות המעי הגס – מחסימות והיצרויות ועד סרטן המעי הגס.
o חוסר בתנועה ובפעילות גופנית.
o התאפקות – ההתאפקות גורמת להיספגות המים בגוף ואזי ההתרוקנות הופכת לקשה. כמו כן, היא מדכאה את הדחף הטבעי ומשבשת אותו.
o גיל מבוגר – ככל שמזדקנים קיימת ירידה משמעותית בתנועתיות, יש צריכה גבוהה של תרופות ולעתים אף איבוד עצמאות. בקבוצת הסיכון נמצאים מבוגרים מעל גיל 60. כ-20% מהמאושפזים במוסדות גריאטריים מגיעים אליהם, בגלל אובדן שליטה על הסוגרים התחתונים.
o היחלשות שרירי האגן – בגין לידות, חוסר בפעילות גופנית ועוד.
o צניחת טחורים
o מחלות הקשורות לחילוף החומרים : היפותירואידיזם (תת פעילות של בלוטת התירואיד), סוכרת, היפרקלצמיה (רמות סידן גבוהות בדם), רמות אשלגן גבוהות בדם ומחלות כליה.
o מחלות מולדות : הירשפרונג וסיסטיק פיברוזיס.
o מחלות של מערכת העצבים : פרקינסון, שבץ מוחי, שיטיון (דמנציה), פגיעות במוח או בעמוד השדרה וכדומה.
· תרופות –
יש לא מעט תרופות וחומרים העשויים לגרום לעצירות או להאטה בעיכול ולעצירות, כפועל יוצא. הסיכוי לכך גדל ככל שצריכת התרופות מתמשכת או גדלה.
בין התרופות הללו נמצאים משככי כאבים, אלומיניום הידרוקסידי (נפוץ בתרופות סותרות חומצה), ברזל, כדורי הרגעה ושינה, תרופות נגד דיכאון ותרופות נגד לחץ דם גבוה.
כמו כן, שימוש תכוף ומתמשך בחומרים משלשלים, גורם לגוף להתרגל אליהם ולזנוח את המנגנון הטבעי שלו. ככל שהגוף מתרגל אליהם, הם מפסיקים להשפיע ויש להגביר את המינון שלהם עוד ועוד, עד שהגוף כבר אינו מגיב ואזי נוצרת עצירות קשה לטיפול.
· מתח נפשי (Stress) –
מערכת העיכול שלנו נשלטת ע"י מערכת עצבים, הפועלת במצבי רוגע ומעוכבת במצבי מתח ולחץ, מערכת העצבים הפאראסימפתטית. אי לכך, בזמנים של מתח ולחץ, העיכול אינו תקין והיציאות בעייתיות ויכולות לנוע משלשולים ועד עצירות. גורמים נוספים, השייכים לקטגוריה זו הם :
o חוסר זמן – בעיה זו אופיינת במיוחד לאמהות עובדות, העסוקות באחרים כמעט מרגע קימתן ועד לרגע לכתן לישון.
o איסטניסיות ומבוכה – אנשים רבים מסוגלים להתפנות רק בבית, שם הניקיון והרוגעמספקים סביבה מאפשרת.
פעוטות וילדים יכולים גם הם לסבול מעצירות מהסיבות הנ"ל. לדוגמא, פעוט שתהליך הגמילה מחיתולים קשה לו, ילד שנאלץ להתאפק עד שיורשה ללכת לשירותים, או שהוא מתקשה להתמודד עם תנאי ההיגיינה בבית ספרו, ילד שסבל מיציאה כואבת וזכרה גורם לו להימנע מללכת לשירותים וכדומה.