החורף הארוך שהשבית רבים מהמרחפים הפעילים בארץ לתקופה ארוכה יחסית ללא טיסות, מביא מידי פעם תנאים לריחוף במצוקי דרגות.
להחמיץ הזדמנות של יום טיסות במצוקי דרגות, כמוהו כויתור על הערך האמיתי של העיסוק בספורט מצנחי הרחיפה. היציאה אל המדבר, מרחק 2 שעות נסיעה מתל אביב אל אחד האתרים המקסימים ביותר בנוף ארצנו, שווה גם אם אתה מגיע לאתר ומתאכזב מתנאי מזג אוויר לא מתאימים. ואולם, על אחת כמה וכמה אם אתה מוציא טיסת חוויה באתר מדהים זה.
אתר מצוקי דרגות ממוקם בסמוך למצפה שלם על כביש ירושלים – אילת לאורך חוף ים המלח. ביציאה מירושלים לכיוון מעלה אדומים, אתה עובר את מנהרת מעלה אדומים ומתחיל בירידה לכיוון יריחו. הנוף ההררי באיזור זה מחזיר אותך לזמן קדום משהו כאשר אתה חולף על פני מאהלי בדואים הפזורים בצידי הדרך. פה ושם על צלעות ההרים המוריקים בזמן זה של השנה, נראה עדר כבשים המתגלגל להנאתו במדרון ונערה בדואית לבושת חלוק שחור ומצנפת אפורה, מנהגת את העדר.
שלט בולט בצד הדרך מציין את גובה פני הים, ומכאן ואילך הירידה לבקעת יריחו וים המלח תהייה נסיעה רצופה במפלס הנמוך מגובה פני הים.
המוזיקה החרישית המתנגנת בחלל הרכב יוצרת אוירה שקטה ורגועה המתחברת ליום נאה עם שמיים בהירים בנוף הררי המכוסה ירק, בתקופה זו של השנה. עם הירידה לכיוון יריחו, הולך ומתמעט הצבע הירוק השולט, ואת מקומו מתחיל אט אט לתפוס נוף מדברי טרשי. בתום הירידה ובהמשך הכביש המוביל מזרחה לכיוון צומת יריחו, הצבע הלבן של אדמת הלס האופיינית, בולט מאוד.
פה ושם ניראת גבעה בולטת בעלת משטח בראשה והיא מזכירה בצורתה שולחן, וזה מעורר מחשובת על ההסטוריה הגיאולוגית של המקום מתקופות בראשית קדומות.
אי אפשר להתעלם מהנוף המדברי. האוויר החם יחסית, מכה בפניך מבעד לחלון הפתוח. מרחוק ניתן לראות את הכחול הירקרק של ים המלח ועוד מעט אנו כבר מגיעים לצומת הכביש הפונה דרומה לאילת.
הדגלים המתנופפים ברוח בקטע זה של הנסיעה מסמנים רוח צפונית. השעה 09:00 בבוקר יום של שמיים בהירים. אובך קל רובץ על פני המים בים המלח המרוחק משהו, והרי אדום בעבר השני של האגם לא נראים מפאת הראות הנמוכה, מלבד קו דק מאוד של קצהו העליון של הרכס האדיר הנראה בקושי ממקומנו.
אנו פונים דרומה בצומת והדגלים באורחן שעל הצומת די מאכזבים. להגיע עד כאן כדי לפגוש רוחות צפוניות, זה גורם לתחושת מועקה. ממשיכים לכיוון האתר בכל זאת. למרות הספקות, עדיין מקננת תקווה שלמעלה באתר, יהייה טוב יותר.
גלעד פנטו ואנוכי ברכב, ומאחורינו בקשר עין תמידי, נוסע לבדו יורם בראון. אנו מגיעים לאתר הנחיתה מקץ 45 דקות נסיעה מירושלים. בדרך אני מספיק לצלצל בטלפון ליחידת הבקרה הצבאית של גזרת ים המלח, ומודיע להם על פעילות מצנחים באתר מצוקי דרגות.
באתר הנחיתה המוכר של מצוקי דרגות אנו מחנים את הרכבים ויורדים להתמתח ולתדרוך ראשוני על אתר הנחיתה. גלעד ויורם מגיעים לכאן בפעם הראשונה ואני מעביר להם את המידע הקשור בגישה לנחיתה, שדות נחיתה, כיווני רוח וכו'.
בשלב זה הרוח באתר הנחיתה היא אפס ומתבדרת ללא כיוון. אני מקווה מאוד שזה המצב למעלה באתר ההמראה. עדיף אפס רוח והמראה קידמית, ומאשר רוח צפונית שתמנע המראה לחלוטין.
משאירים רכב למטה בחנייה, ועולים לכיוון המצפה. הכביש המתפתל במעלה המצוק, מוביל לבית ספר שדה מצוקי דרגות. אנו עוקפים וממשיכים לדרך הכורכר הנמשכת אל תוך המדבר. מספר מאות מטרים לאחר מכן אנו עוזבים את השביל הראשי ויורדים לשביל בצידה הימני של הדרך. השביל המוביל לאתר ההמראה. הרכב העירוני העדין עושה דרכו בעצלתיים לאורך השביל המכיל לא מעט מהמורות וגבנוניות, אך בסופו של דבר אנו מגיעים למשטח רחב הידיים של אתר ההמראה של מצוקי דרגות.
כמור בכל פעם שאני מגיע לאתר הזה, גם הפעם הלב פועם בהתרגשות לנוכח הנוף המדהים שנגלה לעיני מעל לים המלח. לפתע אתה שם לב לשקט המדברי האופייני. רוח קלילה מכיוון מזרח טופחת מידי פעם בפנים. האובך של הבוקר עדיין כאן והראות לא עולה על 4-5 ק"מ.
להקת סיסים פורצת לאוויר והציוצים הקרובים מעל עמדת ההמראה מבשרים טוב. אנו מתקרבים לקצה המצוק והנקיקים בצלעות הגאיות שמימין ומשמאל העמדה, מבליטים ביתר שאת את תחושת התהום העמוקה הפרוצה לפניך כאשר אתה מביט למטה.
מתכוננים להמראה, לא תהייה ברירה אלא להניף ולצאת קידמית. הערך המוסף לו זוכה טייס מצנחי רחיפה חדש, כאשר הוא מגיע בפעם הראשונה לאתר לא מוכר ומוציא טיסת חוויה, ולו רק למספר דקות באוויר, מתבטא בתחושת הבטחון הכל כך חשובה להמשך הדרך. יש כאן משום הישגיות קטנה שכל אחד זקוק לה כדי לבנות מערך מיונויות אשר בסופו של עניין יתבטא בטיסות בטוחות יותר.
במצוקי דרגות, משום היות האתר פחות מוכר, במיוחד למרחפים בתחילת דרכם, קיימת רתיעה מסויימת המונעת מרבים להגיע אל המקום הכל כך מקסים.
רוב הפעמים בהם טסתי במצוקי דרגות, נדרשה ממני מיומנות רבה מאוד כדי לשרוד באוויר למעלה מ- 15 דקות, ולא פחות מיומנות בהנפות והמראות.
כיאה להמראה במצוקי דרגות, בדרך כלל אין ברירה אלא לצאת בהנפה קידמית. הגם שהדבר אינו מחוייב המציאות, הגעה בשעת בוקר מוקדמת, לא יאוחר מ- 09:00, ההתארגנות וההכנות ליציאה נמשכות עד 10:00, ואתה מוצא את עצמך עדיין בתנאי רוח חלשה של בוקר.
אופי המקום, הטופוגרפייה המיוחדת, היות העמק הזה כל כך שלו ותנאי האיזור כגון ים המלח, הרי אדום ממזרח ומדבר יהודה ממערב, הם הגורמים לכך שהתפתחות רוח מקומית תגיע בשעות הצהריים בלבד, אם בכלל. להבדיל ממצב של מערכת סינופטית אשר תגרום לרוחות מכיוון כל שהוא ללא תלות באקלים המקומי.
זו, אם כן, אחת הסיבות לחשיבות ההנפה הקידמית. קיים זלזול לא קטן בקרב המרחפים הוותיקים בארץ, ביחס לחשיבות ההנפה הקדמית. רבים מהמרחפים הוותיקים, לעיתים דרגות 4 וגם 5, אינם מעיזים לצאת בהנפה קידמית. הם מעדיפים לשבת ולהמתין למשב רוח שיזכה אותם בהנפה, ואם זה לא מגיע, הם מתקפלים וחוזרים דרך ארוכה ללא רגע אחד באוויר.
גישה זו מושרשת מתחילת דרכם כאשר סיימו קורס בסיסי. חבל מאוד שמרחפים המחזיקים מעצמם בעלי רקע בטיחותי ונסיון עשיר, אינם מסוגלים לצאת בהנפות קדימיות. אני מדגיש זאת מאחר והימים בהם ניתן לטוס ללא רוח, אך בפעילות תרמלית ערנית, הם לא מעטים. האתרים בהם הנפה קדמית היא מחוייבת המציאות, כגון במצוקי דרגות, גם הם לא מעטים. יציאה לחו"ל, לדוגמא, לאתר המראה בו כלם יוצאים ואתה נשאר על הקרקע מחוסר בטחון עצמי, היא המקרה העצוב ביותר כתוצאה מאותו זלזול בחשיבות ההמראה הקידמית.
על מנת להתגבר על הפחד מפני הנפה קדמית, צריך פשוט להתאמן בבית. להשקיע זמן סביר בנסיונות המראה על משטח דשא משורי, ולחזור ולנסות שוב ושוב כדי לקבל את התחושה של התנהגות המצנח כאשר הוא מטפס למעלה, את הכח הדרוש כדי "לסחוב" קדימה ואת עצמת המשיכה של רצועות ה- A וויסות הברקס בהתאם לריצת החופה קדימה.
כאשר אתה באתר ההמראה ומתכונן להנפה ויציאה קדמית, חשוב מאוד להקפיד על מספר קטן של כללים אשר יבטיחו הנפה והמראה מוצלחת:
- יש לארגן את החופה באופן מסודר ללא קיפולים כאשר כל המיתרים חפשייםלחלוטין מכל סוג של הפרעה.
- יש להקפיד להציב את הרתמה בקו ישר החוצה את מרכז החופה, ולפני ההנפהלוודא שאתה ממש מול מרכז החופה.
- כיוון הריצה בהמראה יהייה תמיד על אותו קו דמיוני העובר בינך לביןמרכז החופה וקדימה. דבר זה מבטיח הנפה סימטרית של החופה.
- לפני תחילת הריצה, צעד שני צעדים לאחור, כך שבתחילת הריצה, למעשה לאיחול עליך כל עומס של הנפה , אלא כאשר תהייה בתנועה. רק אז יימתחו המיתריםוהתנע שצברת בשני הצעדים הראשונים, יעזור לך להמשיך לנוע תוך כדי הנפה.
- הצב את ידיך האוחזות ברצועות בכיוון למטה ולאחור. הקפד על כך שמרפקיהידיים יהיו ישרים תמיד. אל תתפתה למשוך את רצועות ה-A בעזרת מרפקים מכופפים. תן לגופךהנע קדימה למשוך את המערכת למעלה.
- השלך את חלק גופך העליון לכיוון קדימה ולמטה ופתח צעדים. תנוחה זותביא אותך למצב המדמה כמעט נפילה על הפנים, דבר שיעזור לך לרוץ יותר טובולשמור על לחץ אוויר בחופה.
בחזרה ליום הנהדר במצוקי דרגות. לאחר שהוקסמנו מהנוף אנו מתחילים בהתארגנות. גלעד פנטו פורש מצנח חדש שזה עתה רכש – פרסטה- ויורם פורש את חופת המתחילים שלו – פייסטה - . אני ניגש לערכת הקפה שברכב ומכין לחברה כוס קפה חם. תוך כדי התארגנות מגיע רכב נוסף, נחתומי ומירון תושבי ירושלים יוצאים ממנו ומברכים לשלום.
מידי פעם נכנס משב קליל מכיוון דרום מזרח, והסרטים בעמוד בקידמת העמדה מתנופפים להם. השעה כבר 10:30. הציוד פרוש ומוכן להמראה. כעת נותר להמתין מעט. אולי הרוח תתגבר. אני מציב לעצמי מגבלת זמן המתנה, עד 11:00 לכל היותר, ואז ממריאים.
לפתע אנו שומעים נהמת מנועי סילון הולכת ומתגברת מכיוון צפון. בתוך שניות מספר מופיע להק של רביעיית מטוסי קרב F-16 בצידו המערבי של הרכס, מאחורינו, בגובה נמוך מאוד. הרביעייה חולפת מעלינו בשריקת סילון מחרישת אזניים ואני נזכר שאולי כדאי להתקשר ליב"א חיל אוויר כדי להודיע על התחלת פעילות.
חולפות מספר דקות ושוב אותה נהמת מנועי סילון הולכת ומתגברת מכיוון צפון. המוביל של המבנה טס נמוך מאוד מתחת לגובה הרכס מעל למי הים ושאר השלשה טסים בקו אחד עם גובה הרכס ממולינו. הטיסה שלהם כל כך מדוייקת כאשר הם חותכים את השחקים שמעל לים המלח, כאילו לקחת חוט דמיוני ומתחת אותו ישר כמו סרגל, והמטוסים טסים עליו. אנו עומדים בעמדת ההמראה בראש המצוק כאשר הם חולפים ממול ומשאירים אותנו פעורי פה למספר שניות, ואז הם נעלמים באופק הרחוק לכיוון דרום.
האישור מיב"א מתאחר ולא מגיע ובשעה 11:00 בדיוק אני מקבל החלטה. אני מבקש מיורם להירתם ולהתכונן להמראה. המצנח שלו פרוש ומוכן להמראה במרחק רב מקצה המצוק, כך על כל מקרה של ביטול המראה. יורם מנסה אחת ומבטל, מנסה שנית ושוב מבטל. בפעם השלישלת אני מקפיד שהמצנח יסודר היטב ומנחה אותו להמתין למשב. המשב מגיע, הוא רץ לעברי, ההנפה סימטרית. גוף קדימה, הוא מקבל O.K. ויוצא בריצה. בתוך שלשה צעדים הוא מעבר לשפת המצוק, באוויר. המראה מושלמת הזוכה למחמאות מצד כל מי שהייה בעמדה.
גלעד נרתם, מתארגן, מניף ויוצא גם כן. כנ"ל מירון ואחרון חביב, נחתומי. בתוך מספר דקות העמדה מתרוקנת ואני מתפנה להמראה בעצמי.
בדיקות חיוניות אחרונות, ריצה, הנפה, שלשה צעדים ואני באוויר. פנייה חדה לימין מייד לאחר המראה מבטיחה לי כניסה לעילוי. טיפוס בתרמיקה קטנה, פנייה חזרה ואני שומר תחום עמדה, הלוך ושוב. העלוי חלש מאוד אך קיים. מידי פעם אני מטפס מעל לגובה העמדה. השקיעה שלי בסיבובים חריפה ואני אוסף גובה חזרה בטיסה במקביל למצוק.
מלחמת ההישרדות באוויר מתחילה. עילוי חלש, תרמלי בעיקר, אין אפקט רכס. המצוקים יוצרים בועות המתרוממות מידי פעם וגורמות למשבים קלים בסמוך למצוק. הטיסה היא הלוך ושוב לאורך העמדה תוך פניות חדות ככל שניתן כדי לא להתרחק ממוקדי העילוי.
בשלב מסויים אני מחפש את שאר החברה. אני מגלה מספר מצנחים פרושים על הקרקע, נקודות צבעוניות על הרקע החום המדברי. אין לי זמן לחשוב על דבר מלבד הריכוז המאפשר לי לשמור גובה.
אני נכנס למפרץ האיום הנפרע בקצה הצפוני של עמדת ההמראה. הצל המושלך בתוכו והשמש המכה בקצה האחר יוצרים כנראה ניגוד טמפרטורות, ומייד אני חש בתרמיקה המושכת אותי למעלה. אני חוצה את המפרץ ויוצא לפיסטין שבצד הצפוני. אני מגיע בגובה של שתי חופות מתחת לקו העליון של המצוק. תוך זמן קצר אני מעל לגובה המצוק שוב. מבצע 180 מעלות ועולה בטיפוס במקביל לרכס.
הווריו צורח. אני חש את העיניים של החברה למטה עוקבות אחר תנועות המצנח. אני לא לבד. זה מעודד.
הגרון ניחר מעוצמת הריכוז והמתח העצום, אך אינני יכול להתפנות ללגימה מרנינה עדיין. יעברו עוד כ – 45 דקות לפני שאוכל ללגום ולהרטיב את הגרון.
מידי פעם, בשקיעה של הסיבוב אני מאבד גובה או נכנס לסינק שמצדו השני של העילוי. התרמיקות צרות מאוד, קל ליפול בעברן השני. בטיסה לאורך הרכס שוב אני עולה "במעלית" של עילוי רצוף המביאה אותי לגובה הרכס.
תשומת הלב שלי כולה בהאזנה לווריו ולמרחק בטוח מהרכס. המצנח מהיר מאוד, אני בתחום העליון של מעטפת המשקלים.
הנקיקים הרבים בצלע המצוק כאילו עקבים במבט אחר תנועות המצנח הטס בסמוך, והתחושה שזוהי נחלתם של דורסים באופן בלעדי, והנה אורח בלתי קרוי נקלע לתחום ממלכתם.
מידי פעם ננעל מבטי אל אחד הנקיקים ואני תר אחר קיני נשרים. אין כאלה, אך פה ושם אני רואה עקבות וסימנים לנוכחותם של הדורסים שם בעבר.
אני ממשיך לכיוון צפון. כבר אין טעם לחזור. עולה ושוב יורד תוך כדי טיסה לאורך המצוק. אני עדיין מרוכז מאוד, וכאן אולי הזמן להתפנות ללגימה, אך איני יכול. התרת תשומת הלב לאותן מספר שניות עלולה לעלות לי בנחיתה מוקדמת מידי.
בכל העת אני שומר יחס גלישה חיובי לשדה נחיתה אפשרי. עתים הוא מעבר לכביש ועיתים הוא על משטח ישר בסמוך למדרון התחתון של ההר.
הצמחייה העבותה במקומות מסויימים לאורך הכביש מדאיגה מעט, אך מייד אני מטפס שוב מעל לגובה המצוק ומשפר יחס גלישה לשדה מרוחק יותר.
במקומות מסויימים לאורך צלע ההר הפראי אני מתקרב למדרגה, ואז שובר לכיוו מזרח הלאה מההר כדי לשמור גלישה מעבר למדרגה במקרה של סינק פתאומי.
לעיתים אני "מגרד" כדי לחזור ולעלות, אך כאן כבר המשחק מסתיים כפי שמתברר לי. אין טעם לחזור ולחפש עילוי לקו הרכס. אני ממתין תוך כדי טיסה למדרגה הבאה במצוק וכבר מרחוק אני מסמן לי את שדה הנחיתה. זהו שדה ישר ורחב ידיים למרגלות ההר. מעליו מדרגה נמוכה שאולי תייצר עילוי. השמיים הבהירים מתכסים כבר בעננות "חלבית" משהו החוסמת את קרני השמש, והבדלי הטמפרטורה של מעלה אחת או מעלה ומחצה בין צל לשטח מוכה שמש, כבר אינם שם כדי לייצר בועות תרמליות.
מספר סיבובים מעל שדה הנחיתה ואני עוד מספיק להתרומם מעט מעל המדרגה אך זה לא מספיק. סיבוב חד ימינה, איבוד גובה מבוקר.
WingOver שמאלה ושוב אבוד גובה מבוקר.
אני חש את המהירות הקרקעית וקובע כיוון נחיתה לדרום. שוב ימין חד ואני מתיישר לפיינל ארוך. בגובה 15 מטר מעפ"ש אני משחרר ברקסים, המצנח צובר את המהירות הטבעית שלו וממש לפני נגיעה אני מבצע Flareעדין והדרגתי תוך ריצה קלילה של צעד וחצי בנגיעה.
השדה הירקרק מלא אבני בזלת הפזורות מסביב. המצנח נעצר וקורס לקרקע תוך כדי חיבוק חם שהוא מעניק לקרקע ולאבנים.
מספר מכוניות בכביש הסמוך מאטות את נסיעתן בשלבי הנחיתה הסופיים שלי, מביטים וממשיכים בדרכם לאילת. עכשיו אני מתפנה, סוף סוף, ללגימה ארוכה של מים חיים.
הצצה אל השעון מראה 12:15. טיסה של 45-50 דקות. לא רע.
התחושה האופפת אותי היא נהדרת. כזו של קלות. תחושה שהעולם הוא כל כך פשוט להבנה. וזה דבר שיימשך אך ורק מספר דקות עד אשר אתחבר שוב לקרקע המציאות.
מספר דקות לאחר מכן המצנח ארוז והתרמיל על הגב, אני מוצא לי חלוק אבן בזלת מקסים ומכניס אותו לפאוץ'. עוד מזכרת נצחית מחוויה מדהימה במצוקי דרגות.
בדרך לכביש אני מהרהר לי בנחת על התושבים הקדומים של המקום הזה, כת האיסיים שנהגה לממש את אורח החיים הכל כך ייחודי שלה דווקא כאן. המחשבה שעוד לפני אלפי שנים, הנופים הללו והמדבר הזה שימש אותם והיה הנוף הטבעי שלהם. הם בודאי היו מביטים על הצוקים הפראיים הללו מלמטה או מלמעלה, ורואים להקות דורסים המקננים כאן ויוצאים לדאיית ציד בתרמיקות האין סופיות של המקום הזה. בוודאי היו חושבים להם האיסיים על החלום לדאות ביחד עם אותם דורסים, והנה אני, זה עתה הייתי בדיוק שם, ואולי הגשמתי חלום עתיק יומין של אחדים מהם.
לנו המרחפים של היום, נשמע הדבר טריוויאלי משהו, אך בעומק הנכון של הדברים חשוב לזכור עד כמה כל טיסה וטיסה תוך התחברות לטבע ולמקום היא חוויה נצחית.
להתראות בטיסה הבאה.
שימי הנגבי
אדר תשס"ד
© כל הזכויות שמורת - פברואר 2004.
בקרו באתר סיתוונית - בית ספר לרחיפה