מהי המהות של יחסים טובים?
יחסים המבוססים על רגש של אהבה, טוב לב ונתינה ללא תנאי.
בכל אדם יש אהבה, טוב לב ורצון לתת לאחר. זהו צורך קיומי שלנו.
האם יש פער בין מה שאנחנו רוצים למען הילדים שלנו לבין מהות היחסים שלנו איתם?
כל הורה רוצה את הטוב ביותר עבור ילדו, אוהב אותו, ומוכן לעשות הכל על מנת שהילד שלו יהיה מאושר ויגדל להיות מבוגר מאושר.
אך למה הכוונה כשאנחנו אומרים ילד מאושר? למה מתכוון ההורה כשהוא אומר שהוא רוצה שהבן או הבת שלו יהיו מאושרים בתור מבוגרים?
התשובה המיידית שלנו לשאלה היא:
"שיהיה מאושר הכוונה, שיהיה לו כל מה שהוא רוצה, שיעסוק במשהו שמעניין מספק ומאתגר אותו, שיחיה ברמת החיים שהוא רוצה, שתהיה לו אישה שהוא אוהב, ילדים, חברים, שיהיה אחראי, שיצליח...."
בואו נעצור רגע ונתבונן האם הדרך בא אנחנו מגדלים את הילדים שלנו באמת תביא להם את האושר? האם הם מאושרים היום? ובכלל מה זה אושר?
האדם נולד לעולם תחרותי, הישגי וכוחני, עולם בו הוריו נאבקים בקשיי היום יום, חיים במאמץ להשיג, להיות משמעותיים, מוערכים.
אבל בפנים, בפנים, כל הורה, כל אדם, יודע, שהרצון הראשוני והבסיסי שלו הוא שיאהבו אותו ללא כל תנאי, שיראו אותו, שיבינו אותו מבלי שהוא יצטרך להוכיח דבר.
כל אחד יודע באמת הפנימית שלו, שברגע שיהיו לא התנאים האלה, הוא יחיה חיים נינוחים ושלווים הוא ישיג הכול בנינוחות. אלה החיים שאנחנו באמת רוצים - חיי אושר אמיתיים.
האם את כל זה מספקים ההורים לילדים שלהם? מדוע נוצר הפער הזה בין מה שאנחנו יודעים לבין מה שאנחנו עושים?
מה קורה במציאות? - מתחילים תנאים
בעולם בו צריך להשיג, ילד מרגיש משמעותי ומוערך רק כשהוא הכי חכם, הכי יודע, הכי מוצלח, הכי טוב. הכל על תנאי.
לכל אחד יש משהו מיוחד, שאינו תלוי בדבר שיש לו להעניק לאחרים, כל אחד הוא יחיד ומיוחד.
במקום שהילד ירגיש, שאוהבים ומקבלים אותו ללא תנאי, הוא לומד שרק אם הוא מכין שיעורים, אומר דברי חכמה, מוותר לאחיו בכל מחיר, עוזר בבית בכל רגע, ממושמע, מנומס, אומר תודה ובבקשה, שם את התיק במקום, מתקלח בזמן הנכון, הולך לישון שאומרים לו... רק אז מקבלים ומעריכים אותו. בטעות הוא חושב שרק אז אוהבים אותו.
הורים אומרים לפעמים משפטים כגון: "אם הילד שלי היה מעריך אותי הוא היה שם את התיק שלו במקום."
נתבונן רגע במשפט הזה: האם אתם באמת חושבים שהילד לא מעריך אתכם? האם אתם באמת מאמינים שאם הילד יסדר את החדר שלו זה אומר שהוא מעריך אתכם? האם אתם מאמינים, שזה מה שיגרום לו להיות בוגר אחראי? האם אתם באמת מאמינים שאם הילד לא לומד זה בגלל שהוא עצלן ולא אחראי? או אולי הילד התייאש, כי קשה לו, והוא לא יודע לבקש עזרה, כי הוא מפחד שיגידו לו שהוא עצלן ? אולי הוא פוחד שיגידו לו – "אם רק היית מתאמץ יותר", או "אילו לא היית משחק כל היום"...? ואולי הוא כל כך לא מחובר לעצמו וכל כך לא סומך על עצמו, מכיוון שמגיל צעיר, רק אמרו לא מה לעשות ולא סמכו עליו?
הילד מבין, שעל מנת לקבל את אישור ההורה הוא צריך להוכיח את מי ומה שהוא. הוא גם מבין, שהוא צריך לשמוע בקול ההורים שלו, וחושב שההורה יודע הכול, ואילו הוא תלוי לחלוטין בידע הזה. אישור ויחס מההורה הם כמו אוויר לנשימה לילד. ולכן, אם הוא לא מצליח בדרך חיובית, הוא יעשה הכול, גם בדרך שלילית, על מנת על מנת שהורה יתייחס אליו.
בגלל הלחץ, התחרות וההישגיות האין סופית, הילד נאבק כל חייו על מנת להצליח, ואז מתאמץ כדי לשמור על מקומו המוצלח. ההישג הזה עולה לו במחיר ויתור על האושר, כי הוא נמצא במאמץ וחרדה מתמדת שמישהו ישיג אותו. או לחילופין יש מצבים בהם הילד התייאש, ואז ודאי שהאושר רחוק ממנו.
ביחסים בין ההורים לילדים הקרבנו את יחסי האהבה על מזבח ההישגיות והתחרותיות. הילד למד שההישגים הם הדבר החשוב בחיים , ותוך כדי הלמידה הזו הוא איבד את האמון בעצמו ובהוריו.
הוא לא באמת מאמין שההורה אוהב אותו, כי בפנים, בסתר ליבו, הוא שואל את עצמו :" איך זה יכול להיות, שאוהבים אותי אבל לא מבינים אותי? או "איך זה יכול להיות שאוהבים אותי וכל הזמן באים אלי בטענות ?"
התמודדות מוטעית עם חוסר הביטחון של הילד
הורים אחראים, אוהבים ואכפתיים, המחויבים באמת לאושרו של הילד, מבחינים שמשהו כאן לא עובד. מאבחנות של ההורים ש"הילד לחוץ", או "הילד איבד את שמחת החיים שלו" ועד תופעות התנהגותיות המחייבות התייחסות, בין אם ההורים הבחינו בהן, או שהמורים הפנו את תשומת ליבם – ההורים מגלים שמשהו כאן השתבש. מייד אנו, ההורים, נחלצים במלוא המרץ אל המשימה של תיקון הדבר הזה שהתקלקל או השתבש. אנחנו שולחים את הילדים לפסיכולוגים, ליועצים, לחוגי מדיטציה והתרגעות, במטרה לעזור לילד לחזק את הביטחון עצמי, וזאת על מנת לתת לו כלים להתמודד עם התחרותיות .(ולא על מנת שהוא יראה כמה הוא מדהים בעצם קיומו ללא כל תנאי...)
אם הילד היה נוכח בשלב זה או אחר למי ומה שהוא באמת, אם הוא היה רואה כמה הוא מדהים מעצם קיומו וללא כל תנאי, הוא היה הילד המאושר ביותר עלי אדמות, בעל יכולת התמודדת מופלאה עם החיים, מתוך נינוחות ועשייה, בשם האהבה והנתינה לאחר.
האושר נמצא מתחת לאף שלנו - יחסים המבוססים על אהבה, טוב לב ונתינה ללא תנאי
בטעות רבים מאיתנו, ההורים, מאמינים כי תפקידנו כהורים בחיי הילדים שלנו הוא להיות הגורם לתיקון ושיפור מתמיד שלהם. אנחנו באים מהמון אהבה וכוונות טובות, ומאמינים שככל שאנו משפרים ומשפצרים את הילד – אנחנו משדרגים את סיכויי ההצלחה שלו בעתיד, ובכלל – משדרגים ומשפצרים את חייו.
האמת היא שיש לנו דרך קלה ובטוחה לשפר ולשדרג את חייו של ילדנו – עכשיו ובעתיד. הדרך הזו תלויה בהבנה אחרת של תפקידנו כהורים: אם נבין ונהיה ערים לכך שכול תפקידנו מסתכם ביצירת מרחב להתפתחות האישית של ילדינו , ונאמין באמת, כי יש להם את היכולת והעוצמות לעשות את ההתפתחות שלהם.
ככול שאדם מרגיש יותר אהוב, הוא פחות עסוק בהישרדות להוכיח את מי ומה שהוא, ואז הוא יכול להאמין בעצמו, לאהוב את עצמו ואת האחר, להעניק את האהבה הזאת ולתגמל.
מחויבות ההורים היא קודם כל להתחבר לאהבה הקיימת בתוכם, לקבלה שלהם קודם כל את עצמם.
הורה שמחובר לאהבה ולאור הפנימי הקיימים בו, יכול לשלוח אהבה ואור לילדו.
כשההורה שלם עם מי ומה שהוא, הוא יכול להתפנות להקשיב, להכיר ולהבין את הילד שלו, ולשמש לו מרחב להתפתחות.
אהבה וקבלה ללא תנאי הם הדבר הראשוני בכל מערכת יחסים. לראות את מה שכבר קיים בילד, להיות נוכח ליש ולא לאין.
הדגש הוא על ההוויה ביחסים ופחות על מה שאנחנו עושים. מה שנגיד ונעשה תמיד יהיה תוצאה של מי שאנחנו. האם אנחנו באים מתוך כעס, שיפוטיות, דאגה או מתוך קבלה, אהבה וראיית היש.
כאשר נבוא ליחסים מתוך קבלה ואהבה ללא תנאי, מתוך מקום בו אנחנו סומכים על הילד, נקיים שיחות בהם תהיה הקשבה מוחלטת, התעניינות אמיתית, התייעצות, העברת אחריות, נתינת מקום לילד לבחור מה טוב עבורו.
אנחנו לא רוצים להפוך את הילדים לרובוטים, שאנחנו אלה שנגיד להם מה מותר מה אסור, מה נכון מה לא נכון. כאשר הילד יגדל, אם הוא לא שותף לבחירות ולהחלטות מגיל צעיר ביותר, הוא יגדל למבוגר שאינו מחובר לעצמו ואינו יודע להחליט ולבחור ואינו סומך על עצמו, כיוון שאף פעם לא סמכו עליו, והוא פיתח יחסי תלות באחר שיגיד לו מה נכון עבורו.
מגיל צעיר עלינו לאפשר לילדים לבחור.
עצמאות היא ההפך מיחסי תלות. צרו מרחב שיאפשר את עצמאות ילדכם.
רק כאשר הילד יגלה את העצמי האמיתי שלו, כשיראה את האהבה, הטוב לב והנתינה שיש לו, הוא יוכל להתחבר לייחודיות שלו ולאושר הפנימי שלו.
למה זה חשוב כל כך ?
אנחנו בחרנו להביא את הילדים שלנו לעולם, ומתוך הנשמה שלנו אנחנו רוצים להעניק להם את הטוב ביותר. זאת המחויבות שלנו, בעולם הזה, ליצור מרחב מאפשר לילדים. הם הדור הבא, והם אלה שיהפכו את העולם מעולם תחרותי והישגי, עולם בו יש נפרדות בין בני האדם, לעולם בו היחסים מבוססים על אהבה, נתינה, קבלה ויצירה. עולם טוב יותר, בו אנחנו קודם כל רואים אחד את השני, עולם המבוסס על רגש אוהב. המקום להתחיל הוא בנו ובילדים שלנו.
באהבה רבה,
נעמה רגב מאמנת תודעתית על פי קוד הקיום