חפש מאמרים:
שלום אורח
19.10.2017
 
   
מאמרים בקטגוריות של:

   
 

פואטרי סלאם בישראל, זו לא שירה

מאת: מוטי ריקליןשירה11/02/20161775 צפיות שתף בטוויטר |   שתף בפייסבוק

פואטרי סלאם. זו תחרות שירה בה משוררים מקריאים יצירה בסגנון הנקרא ספוקן וורד. בסוף מוכתר המנצח. ההתחלה היתה בארה"ב לפני כ 30 שנה. כיום התחרויות נפוצות בעולם, ומהוות  חלק דומיננטי מהספוקן וורד.

ספוקן וורד. הוא סוג של הקראת שירה המבוצעת בד"כ בדגש על קצב, חריזה, משחקי מילים, וכדומה. סגנון זה קיים, מאז שחר ההיסטוריה. למשל בשבטים אפריקאים, תחרויות אולימפיות ביוון העתיקה, ועוד. הסגנון, חזר למעמד מרכזי  בארה"ב של המאה ה 20, עם דגש על נושאים חברתיים, גזע, ...

הצלחת פואטרי סלאם בעולם. רבה מאוד. קיימת ביקורת שלילית על איכות השירה, אבל גם חיובית. כן קיימת התיחסות חיובית בחלקים מהאקדמיה, וממסד השירה. כולל פרסים, ומעמד של משורר לחלק מכוכבי הפואטרי סלאם. השירים בשפה האנגלית שאספק כאן,  עומדים על רמת שירה גבוהה מאוד. מדובר בשירה מרשימה. השירים שאתן כאן, אינם רק סטנד אפ קומדי, אלא מצטיינים בדראמה אמיתית. מונולוג דראמטי מרשים. הדרמה פורצת את הלב, ונובעת מאמת גדולה וחשובה.

פואטרי סלאם בישראל. לא קיים זמן רב. לא מדובר בשירה כלל ועיקר, אלא בסטנד אפ קומדי בחרוזים. הקהל מקסימום משועשע מהחידודים התפלים. אין דרמה גדולה אמיתית. אין כלום. גם אם מה שנאמר יש בו אמת מסוימת, הרי מדובר באמת ידועה כבר זמן רב, והקהל נהנה לצחוק על כל מיני תופעות ואנשים, שכבר מזמן סומנו כמעצבנים. די מגעיל.

הערות טכניות. מפאת אריכות השירים, אסתפק בלתת פה במאמר רק חלק (משמעותי) מכל שיר. כל שיר שאתן פה ניתן למצוא ביוטויב. מומלץ, כי להקראה אפקט משל עצמה.

טמיר אהרוני, השלט בכניסה למושב. אפתח דווקא בשיר פואטרי סלאם ישראלי, מקסים. מקרה נדיר, אולי יחידני. שיר משעשע ולעיתים אפילו מרגש.

טמיר אהרוני // השלט בכניסה למושב

אז בכניסה למושב שלי, יש שלט חדש

ובו כתוב: "הלו, הגעת הביית תאט"

ובכל פעם שאני קורא אותו, מבפנים, אני קצת מת.

אין לי הסבר הגיוני באמת, והשלט צודק, זה הגיוני בהחלט.

זה בשיא הרצינות, אבל כל פעם שאני קורא אותו קצת בא לי למות

מין דחף להקיא ואני חושב שזה קשור גם למגרש המשחקים

טיילתי שם עם הכלב שלי בדיוק כשהוא נבנה

מגרש חדש, מרשים מתהדר באיכות

הנדנדה לא חורקת, ואפילו לקרוסלה יש חגורת בטיחות

מדובר במבנה יוקרתי, הישר מהקטלוג

מעוצב לשביעות רצון ההורה שאין לו זמן לדאוג.

ובעודי שם עם הכלב, בין מגלשות לנדנדות

דווקא בי פתאום התעוררו, דאגות

פשוט עד לא מזמן, היתה כאן חורשה במקום גן.

אז לא יכולתי, שלא לתהות,

איפה השנה מתכננים לעשות את שבועות?

או עש לילה כשהבוגרים חוטפים את הצעירים

איפה את זה עכשיו אפשר לעשות?

עכשיו כשאל מועדון הנוער יש שביל צפוף

אז בין שיעור ספינינינג לפילאטיס מכשירים

מישהו בכלל חושב על החברה הצעירים

...

ותוך כדי כשאני שוקע בתהיות, חלף מולי הורה עם בנו הפעוט

נופפתי לשלום כדי לצאת לידי חובה

אבל הכלב שלי, הוא לא הבין שהם מההרחבה

הוא שעט לכוון  הילד, עם התפרצות אנרגיה אופינית

כדי פשוט לתת, את ברכת הלק לפנים,  המסורתית

אבל האבא נבהל והטיח בטון חמור

זה הכלב שלך, מה פתאום, הוא לא קשור?

תראה את השלט, אתה לא יודע שזה אסור?

...

זה אתם אנשי ההרחבה, חירבתם אותנו מבפנים

...

לגור במושב אומר  להתמסר למהות

עזוב את הכלב, מה עם הילד לא מגיעה לו ילדות?

...

העניין, זה לא איפה אתה חי, העניין זה איך?

אני חייב להודות ממש טוב. נכון, שעיקר קסמו של השיר הוא בשנינות והשעשוע, שמקורם, באמת, בעלת אופי די אישי. אבל השיר בשורות מסוימות  מרגש.  מעניין.  סוחף. השיר אישי, וגם חברתי, שאיננו מתרומם לכדי סמל גדול, לא חייב. אין זה רצונו, והוא גם לא יכול. הסמל הגדול, המתבקש, כאן, הוא בנאלי, נדוש. אבל במושב, אצל טמיר, הוא אישי, אמיתי מרגש. יופי. יופי טמיר, השיר כן ראוי ומתאים להכנס לקאנון השירה העברית,  ומי יודע אולי יצליח. יש פוטנציאל. ויש משהו בשיר שלך בחריזה, במוסיקה, שכן מושפע בצורה נכונה מהאישי, של זך, ורחל. אבל מדובר ביוצא מן הכלל שאיננו מעיד על הכלל.

יונתן בלומנפלד נסענו למרכז. שיר שהוא מעין ואריאיציה דהה ומגוחכת על השיר הקודם. שיר חברתי, שלא ברור בו מה האישי, אבל זה לא העניין. זה לא עובר לשומע, זה לא עובר, הכל רק חידודים, על השוני בין ירושלמים לתל אביבים.  רק סטנד אפ קומדי עם חרוזים, לא טובים, אם כי חרוזים. האמת הנאמרת ידועה מאוד, ולא מעניינת, אותה מצייר יונתן, מנקודת ראיה לא שגרתית, עקומה מאוד, מוזרה במובן הרע, רק כדי להדהים. אין פה פגיעות של היוצר, אין פה את הרגישות של טמיר, שום דרמה, רק לעג. נראה  שיונתן מקבל מחיאות כפיים מהקהל, כי הוא חתיך.

יונתן בלומנפלד/נסענו למרכז

נסענו למרכז, לפני כמה ימים

מה ירושלמים עושים במרכז, אתם בטח שואלים

ובכן, נסענו לקנות אפקט לגיטרה, אני וחבר,

יש אפקטים שאפשר לקנות במרכז, כך מסתבר

חיפשנו שעות חניה, ולא הצלחנו להבין איך מגיעים

מה ירושלמים עושים במרכז?

...

מוכר דיפלומט נותן לי מבט מתנשא

של לא מענין אותי באמת, מי אתה, ומה אתה עושה

מבט של הגיטרות כאן חביבי, הן לא סתם גיטרות, הן פראיות

המצילות כאן, לא סתם מצילות, הן מושיעות

...

לא החלפנו 2 מילים, ואני כבר עצבני

מי נתן לך למכור, ילדון עלוב ויומרני

...

ובעומק החדר, על עמדת המכירה

עומדת ניצבת לה שם בחורה

עם הגב אלינו אך ניתן בקלות להבחין

בקווי המתאר שגולפו בסכין

...

אחח נשות המרכז, נשים טרפות

שמות את היפות, במילה מזויפות

הן לא כמו שלנו, נשים של אמת

...

הנשים שלנו, לא צריכות שמלות קצרות, או חצאית

הן לא זקוקות לפן או שעוות

למי בכלל איכפת מזוג רגליים ארוכות? או חלקות

או ישבנים שזופי ביקיני עם אפקטים שרק במרכז אפשר לקנות

יש פה עודף עצום של מלל. הכאב והמרירות של טמיר, הופכים אצל יונתן לרשעות קטנונית לשמה, והקהל מצטרף בקולות עידוד של רוע לב. רוע, זה לא טוב בשירה. זו לא שירה

אריק אבר. אמנים לא מסוגלים. טקסט חלש משמים ובנאלי, מלל סתמי, שלפעמים  הופך לאמירות ברורת, אבל בעצם מוכרות. אריק הוא רוח חיה בארגון ארועי פואטרי סלאם ישראל.

אריק אבר/אמנים לא מסוגלים

אמנים לא מסוגלים להבין את ערך עצמם

אמניים מדברים, אמנים מדברים אמנות

אמנים מדברים דברים

אמנים מדברים דברים במשיכות מכחול

בקופוזיציות תנועה, בעצוב של חומר, עץ, זכוכית, קרמיקה

צליל, מצלול, פרפורמנס, מנגינה, תמונה, מילה מילה מילה

בקצב, אמנים מדברים בקצב, אמנים מדברים בקצב מסחרר

אמנים מדברים באפיקים ישירים למרכזי העצבים

אמנים לא לוקחים שבויים

אמנים לא מסוגלים להבין את ערך עצמם

...

אמנים עושים חלטורות, אמנים עושים חלטורות, אמנים עושים חלטורות

כן! אמנים עושים חלטורות. כי אם אמנים לא יעשו חלטורות

אז אומנים יעשו חלטורות. תמיד יהיו אומנים שיעשו חלטורות

ירשו למפיקים שלא יודעים להפיק מעצמם דבר

להגיד לאמנים  איך מהו מתי  לאמר

...

האם הקהל הבחין כשהוא השתמש במילה אומנים ולא אמנים? אני מסופק. אבל זה לא העניין, למשל מה קורה עם השורה המרכזית, " אמנים לא מסוגלים להבין את ערך עצמם". נראה שהכוונה שהם ממעיטים בערך עצמם, נו זו שטות, כולם מחזיקים מעצמם מוצארט, ואולי להפך שהם יותר מידי מחזיקים מעצמם. אין לזה הרבה גיבוי בטקסט, ובכל מקרה זו אמירה ידועה. אולי זה המתח בין 2 האפשרויות הקיימות במקביל. אולי אבל זה לא עובד רגשית. זה לא עובר. ייתכן שיש פה כאב, אבל בפועל זה רק טקסט משמים.

סיכום ביניים. פואטרי סלאם ישראל, לא מייצר שירה. הטקסט שלטמיר אהרוני הוא כן שירה, אבל טקסט אחד, לא מספיק. בואו ונסתכל על שירים באנגלית. ונראה את ההבדל.

אוליביה גטווד, מייגן פאלי, אמרי לא. רק עברנו לאנגלית, והנה שירה גדולה באמת. מעבר לטקסט המרשים, הביצוע מהמם, והבעיה בסאונד, אולי בעצם רק מגבירה את האפקט באופן חיובי.

 

(Olivia gatwood, megan falley/ say no (from poetry slam

 

It is summer. The smell of beer and hotdogs
is sweet in the air like a national anthem.
It’s baseball season, and you love baseball,

and going to these games with your boyfriend.
And today might be the perfect day
as you watch the little boys with their sticky grins

on their father’s shoulders. As you watch
all the happy people on the Jumbotron —
and then you see your own face

and your boyfriend down on one knee.
and then you see an engagement ring
so big it blinds the screen.

And the way he looks at you
like he caught the home run ball.
And then you look up

and see the thousands
of people in the stadium, rooting for you,
to do it, to say yes.

This is for the woman who says no:

They will boo you as you run down the stadium steps
because it will never be the wedding aisle.

Someone will throw popcorn at you
because it will never be rice, or confetti.

Someone will catch your wrist
because it will never be a bouquet.

They will call you a villain. A bitch.
They will call you worse.

They will curse the day you learned any other words
besides
yes and sorry.

The ones who think themselves kind will ask
why you couldn’t just fake it for the screen,

why you had to make no a public thing.
There were little girls in the audience after all
and you denied them their fairytale.

Someone will tell your now ex-boyfriend
how undeserving you are, how any sane woman
would have loved that proposal,

and you must not have been shit anyway,
probably crazy, and he will nod.

And somewhere a man calls to a woman from his car window,
Hey sexy, come closer. She says no,

— Cunt, you are ugly anyway.

Somewhere a woman argues for a higher salary
and her co-workers call her a bitch in the break room.

Somewhere a woman’s friends sign her up
for a makeover show. The audience laughs

מדהים. שירה דרמטית גדולה, בגודל של מסך קולנוע. אמת חשובה, מעוף אדיר, כאב חשוב.

נייל הילבורן. הפרעה טורדנית כפייתית. הנה עוד שיר סלאם באנגלית.

(Neil hilborn/ OCD (poetry slam

The first time I saw her…
Everything in my head went quiet.
All the tics, all the constantly refreshing images just disappeared.
When you have Obsessive-Compulsive Disorder, you don’t really get quiet moments.
Even in bed, I’m thinking:
Did I lock the doors? Yes.
Did I wash my hands? Yes.
Did I lock the doors? Yes.
Did I wash my hands? Yes.
But when I saw her, the only thing I could think about was the hairpin curve of her lips..
Or the eyelash on her cheek—
the eyelash on her cheek—
the eyelash on her cheek.
I knew I had to talk to her.
I asked her out six times in thirty seconds.
She said yes after the third one, but none of them felt right, so I had to keep going.
On our first date, I spent more time organizing my meal by color than I did eating it, or fucking talking to her…
But she loved it.
She loved that I had to kiss her goodbye sixteen times or twenty-four times if it was Wednesday.
She loved that it took me forever to walk home because there are lots of cracks on our sidewalk.
When we moved in together, she said she felt safe, like no one would ever rob us because I definitely locked the door eighteen times.
I’d always watch her mouth when she talked—
when she talked—
when she talked—
when she talked
when she talked;
when she said she loved me, her mouth would curl up at the edges.
At night, she’d lay in bed and watch me turn all the lights off.. And on, and off, and on, and off, and on, and off, and on, and off, and on, and off, and on, and off, and on, and off, and on, and off, and on, and off, and on, and off, and on, and off.
She’d close her eyes and imagine that the days and nights were passing in front of her.
Some mornings I’d start kissing her goodbye but she’d just leave cause I was
just making her late for work

מרגש, חזק, דרמה עצובה, עובר לשומע. ההקראה מדהימה מותאמת לטקסט.

סיכום סופי. פואטרי סלאם באנגלית ( ארה"ב...). שירה אדירה. פואטרי סלאם ישראל, לא שירה.

 

 

 





 
     
     
     
   
 
אודות כותב המאמר:

מוטי ריקלין

 
     
   
 

מאמרים נוספים מאת מוטי ריקלין

מאת: מוטי ריקליןספרות05/06/171433 צפיות
הספר "חיים אחד" של לאור מתיש. שירים שהיו בזמנם פרובוקטיבים בוטים מושכי עין וחשובים, הפכו לספר משמים שרוב השירים בו מעלים תחושה של אי נעימות אצל הקורא.

מאת: מוטי ריקליןספרות20/01/171808 צפיות
40 שנה עם ישראל מפגין סלידה מהשירה הנכתבת. 40 שנה. רק לועגים, לא קונים את הספרים. כששיר של משורר נחשב מובלט למשל בטלוויזיה, מקשיבים בעיון, ולא אוהבים. שירים של כוכב חדש מפורסמים בדף הראשון של יינט, מליון קוראים, 2 תגובות.

מאת: מוטי ריקליןספרות09/09/162311 צפיות
רועי חסן משורר חשוב אבל לא טוב. רועי חסן בוודאי משורר חשוב. כוח בולט בקבוצת המשוררים הדומיננטית, ערס פואטיקה. כותב שירים חשובים שמייצגים מקבילות בין חייו האישים, לאג'נדות שונות. בעיקר האג'נדה של בני עדות המזרח, המקופחים. וגם אג'נדה של שמאל פוליטי. השירים שלו לא אטרקטיבים. הם לא קשים לקריאה, אבל גם לא מעניינים במיוחד. אולי רק למתעניינים באמת, באג'נדות השונות. השירים לא יפים לא מוסיקלים לא נוצצים לא כלום. ולכן סתם קורא, ישתעמם.

מאת: מוטי ריקליןספרות26/08/162389 צפיות
בימינו. קורא ממוצע של טקסט עברי, כולל שירה, לא חש כמעט את ההטעמה כשהמילה היא מוטעמת מלרע. כשהמילה היא מוטעמת מלעיל, הקורא כן חש את ההטעמה. למשל במילה: "אגם" המוטעמת מלרע, ההטעמה היא בהברה: "גם". אבל הקורא צריך להתאמץ כדי לחוש את זה. לעומת זו במילה: "חושבת", הקורא חש את ההטמה בהברה: "ש

מאת: מוטי ריקליןמחשבים וטכנולגיה - כללי04/06/16718 צפיות
כשמסתכלים על תעשיית הרובוטיקה העולמית בעשרות השנים האחרונות דבר אחד בולט במיוחד; דבר אחד מעכב את התעשייה, וזה שאין רצף. לא ברור איך רובוט לכיסוח דשא יהפוך לרובוט במובן של אסימוב.

מאת: מוטי ריקליןשירה14/05/16983 צפיות
עונש חכם. אלמוג בהר. הוא סופר צעיר יחסית שסיפורו "אנא מן אל-יהוד", זכה להצלחה. הרעיון המרכזי בסיפור, מבריק. אלמוג גם כותב שירה. ונחשב לאחד המשוררים המזרחיים המבטיחים. האמנם? ב 2016 יצא ספר השירים. הספר מכיל בתוכו הרבה דברים טובים. באמת הישג. חוץ מבחינה אחת. לא לקנות. הספר לא דקיק, כבד מאוד, רציני, ולפעמים חמור סבר. נדרש מאמץ גדול של ריכוז כדי לצלוח אותו. ברובו המוחלט הספר משעמם ומתיש. במאמר אפרט ואדגים טענות אלו.

מאת: מוטי ריקליןשירה01/12/151401 צפיות
מירון ח. איזקסון, הוא משורר וסופר ישראלי בולט בעשרות השנים האחרונות. הספר "מעבר". יצא בדפוס, ב 2015. הספר בלתי קריא לחלוטין. עם טקסטים בלתי אפשריים לפענוח, אפילו בקריאה די משקיענית. במאמר, נבחן את הספר, ונציג את מגרעותיו. הספר ינותח בהקשר למצב הכללי של השירה בארץ.

מאמרים נוספים בנושא שירה

מאת: הילה קומםשירה15/07/171127 צפיות
המאסטרקאלס הבינלאומי לשירה אומנותית ע"ש ז'מבוקי יתקיים זו הפעם השלישית בירושלים. את המאסטרקלאס יזם יוסף זמבוקי, מוזיקאי ואיש עסקים, שניצל בשואה בזכות המוזיקה (פרטים בהמשך). במטרה להעניק הכשרה אמנותית מעולה לזמרים צעירים, תוך מתן דגש על זמרים מוכשרים מהפריפריה. כמו גם שיתוף ניצולי שואה כאורחים בקונצרטים. בין המורים שיישתתפו השנה ב IMVAJ בכירת מורות גרמניה, פרופ' קלאודיה אדר מאקדמיית בארוק ווקאל שבאוניברסיטת מיינץ, פרופ' תמר רחום ראש המחלקה הווקאלית באקדמיית בוכמן-מהטה, מנהלת בית האופרה המלכותי לשעבר של סרביה, ילנה ולאכוביץ, המנצח הישראלי הפעיל באירופה עדי בר והמנצח הישראלי יונתן שפנדורף. כמו כן תערך כתת אמן מיוחדת עם נעמי פולני. כמו כן שותפים בהפקות הפסנתרן ברק טל, כנר, מנצח והמנהל המוזיקלי של אנסמבל סולני ת"א והסופראן הישראלית -בינלאומית גב' רונה ישראל קולת, המנהלת האמנותית של המיזם.

מאת: מוטי ריקליןשירה14/05/16983 צפיות
עונש חכם. אלמוג בהר. הוא סופר צעיר יחסית שסיפורו "אנא מן אל-יהוד", זכה להצלחה. הרעיון המרכזי בסיפור, מבריק. אלמוג גם כותב שירה. ונחשב לאחד המשוררים המזרחיים המבטיחים. האמנם? ב 2016 יצא ספר השירים. הספר מכיל בתוכו הרבה דברים טובים. באמת הישג. חוץ מבחינה אחת. לא לקנות. הספר לא דקיק, כבד מאוד, רציני, ולפעמים חמור סבר. נדרש מאמץ גדול של ריכוז כדי לצלוח אותו. ברובו המוחלט הספר משעמם ומתיש. במאמר אפרט ואדגים טענות אלו.

מאת: מוטי ריקליןשירה01/12/151401 צפיות
מירון ח. איזקסון, הוא משורר וסופר ישראלי בולט בעשרות השנים האחרונות. הספר "מעבר". יצא בדפוס, ב 2015. הספר בלתי קריא לחלוטין. עם טקסטים בלתי אפשריים לפענוח, אפילו בקריאה די משקיענית. במאמר, נבחן את הספר, ונציג את מגרעותיו. הספר ינותח בהקשר למצב הכללי של השירה בארץ.

מאת: מוטי ריקליןשירה22/10/151165 צפיות
אלמוג בהר. הוא סופר צעיר יחסית שסיפורו "אנא מן אל-יהוד", זכה להצלחה. הרעיון המרכזי בסיפור, מבריק. אלמוג גם כותב שירה. ונחשב לאחד המשוררים המזרחיים המבטיחים. האמנם? נסקור גם את הקשר למשורר מאיר ויזלטיר, בו נדון גם באופן כללי.

מאת: רוני הכהןשירה08/09/151076 צפיות
הרבה חברות מוצאות לנכון ללכד את כל החברים בארגון לערב מיוחד של שירה שמגבשת את כל העובדים שמתקבצים יחד אל ערב יוצא דופן בו יוצאים מן השגרה עם הרבה שירים שכולם מכירים ואוהבים לשיר, רק שהפעם מדובר בשירה בקבוצה, דבר שיכול לעורר אדרנלין ושמחה רבה בערב נטול עבודה ומלא בשירה משותפת.

מאת: לירון תמםשירה23/08/151213 צפיות
יותר מעשרים שנה אני כותב, והכתיבה לא הופכת קלה יותר אולי רק יותר ברורה. על זה המאמר.

מאת: מוטי ריקליןשירה04/03/15837 צפיות
בעשרות השנים האחרונות, כמות הסטודדנטים המתענינים בלימוד שירה באוניברסיטה, קטנה והולכת. למה?

 
 
 

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש  ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported

christian louboutin replica