חוק זכויות המבצעים בישראל
זכויות המבצעים בישראל הוכרו לראשונה בשנת 1984, מועד החקיקה של חוק זכויות מבצעים ומשדרים, התשמ"ד-1984.
מהן הזכויות שהוקנו למבצעים?
בדומה לחוק זכויות היוצרים המגן על יצירותיהם של מלחינים, סופרים ויוצרים אומנותיים אחרים, מטרתו של חוק זכויות המבצעים היא, להגן על זכויותיו של המבצע בביצועו המוקלט. אי לכך, המועד הנכון לכל מבצע בכדי לקבע את רמת ההגנה על זכויותיו הוא המועד בו מבוצעת ההקלטה של הקטע בו הוא משתתף. לכן, חשוב מאוד להיזהר מחתימה על כתבי ויתור/הסכמה שנוהגים המפיקים לתת למבצע כמה דקות לפני תחילת ההקלטה והכוללים בדרך כלל סעיפים על פיהם הוא מוותר על זכויותיו לטובת המפיק.
כיצד מגן החוק על המבצעים?
החוק קובע, כי אין להקליט (בלשון החוק – "להטביע") ביצוע ללא הסכמתו של האמן המבצע. עוד קובע החוק, מגבלות על שעתוק (העתקה) של הקלטות שנעשו ללא הסכמת המבצע.
באשר לשידור קובע החוק, כי פרט לרשות השידור, גלי צה"ל והטלוויזיה החינוכית, שלגביהם נקבע הסדר מיוחד, אסור לשדר ביצוע מוקלט ללא הסכמת המבצע.
מה נכלל במושג "ביצוע"?
על פי לשון החוק, המדובר הוא בביצוע של יצירה ספרותית, אמנותית, דרמתית או מוסיקלית על ידי מבצע.
מי נחשב למבצע?
החוק קובע, כי מבצע הוא כל אדם המבצע במשחק, בשירה, בנגינה, במחול, או בדרך אחרת, יצירה ספרותית, אמנותית, דרמתית או מוסיקלית.
המחוקק לא מצא לנכון להבחין בקביעותיו בין רמות של יצירה או של ביצוע, כך שהשאלה "מהי יצירה" או במלים פשוטות מי יקבע האם מדובר ביצירת מופת או בשרבוט חסר ערך, נשארת להכרעת בית המשפט במקרים בהם קיימת מחלוקת. כן נמנע המחוקק מלקבוע קביעות כלשהן באשר לרמתו של המבצע ועל פי לשון החוק, ללא כל רובד פרשני, גם ילד המקריא שיר של ביאליק בגן הילדים יכול לכאורה להיחשב כמבצע.
שוב, הקביעה במקרי מחלוקת, האם אכן מדובר במבצע שהמחוקק התכוון אליו, או שמא מדובר באקט חסר כל משמעות ביצועית אומנותית נשארת בידי בית המשפט.
ההגנה על השמעה או הצגה לציבור
החוק בנוסחו המקורי עמד למבחן בבית המשפט ונקבע בפסיקה, כי בנוסחו המקורי משנת 1984 הוא מגן על שידורים בלבד ואינו כולל הגנה על השמעה או הצגה לציבור. פסיקה זו מנעה מעילם לגבות תמלוגים עבור השמעה בבתי עסק בהם הושמעה מוסיקה באמצעות רמקולים. בעקבות קביעה זו של בית המשפט, פנו ארגוני המבצעים ("אשכולות" ועילם) אל המחוקק ובשנת 1996 תוקן החוק ונוסף לו סעיף על פיו זכאי המבצע ל"תמלוג ראוי" על השמעה או הצגה של ביצועו. יש לשים לב, כי שלא כמו ביחס לשידור, שם נדרש המשתמש לבקש את רשותו של המבצע ובאין רשות, אוסר החוק את השידור, הרי ביחס להשמעה או הצגה של ביצוע – לא קיימת דרישה זו והמשתמש רשאי לעשות שימוש בביצוע בלא בקשת רשות, אך חייב לשלם עבור השימוש "תמלוג ראוי".