במהלך עבודתי כמטפלת הוליסטית, אני פוגשת אנשים עם בעיות שונות, פיזיות ורגשיות. כאלה שמודעים למצבם ורוצים לשפר את איכות חייהם. ישנם אנשים שבמהלך עבודתנו המשותפת מגלים דברים על עצמם והסובבים אותם וכך מצליחים לפתור בעיות שהטרידו אותם. ישנם גם אנשים חולים מאוד שמנסים להיאחז בחיים אפילו ששנינו יודעים שכבר מאוחר. אני רואה זכות גדולה לעזור לאנשים ברגעים האחרונים של חייהם. לא מזמן ליוויתי אדם יקר מאוד בשבילי בדרכו האחרונה. אחד ההספדים נגע לליבי והרגשתי צורך לעשות הפסקה במאמרי על איך אפשר לרפא ולאבחן בכל מני שיטות ולהתמקד במודעות, במחשבה על הדברים הקטנים שסובבים אותנו ביום יום.
אני מביאה כאן בשלמות את מכתב הפרדה של הסופר גבריאל גרסייה מרקס אשר פרש מהחיים הציבוריים עקב סרטן בבלוטות הלימפה. ממיטת חוליו הוא שלח מכתב פרידה לחבריו:
אם לרגע אלוהים היה שוכח כי אני רק בובת סמרטוטים, והיה מעניק לי במתנה פרק חיים, הייתי מנצל זמן זה עד כמה שהייתי יכול. יתכן שלא הייתי אומר כל מה שאני חושב, אבל בוודאות הייתי חושב על כל מה שאני אומר. הייתי מעריך את הדברים, לא לפי שווים, אלא לפי ערכם. הייתי ישן מעט, חולם יותר. אני מבין שעל כל דקה שאנו עוצמים עיניים,אנו מפסידים שישים שניות של אור. הייתי מתהלך במקומות בהם האחרים נעצרו, הייתי מתעורר בזמן שהאחרים ישנים. אם אלוהים היה מעניק לי במתנה פרק חיים, הייתי מתלבש בפשטות, הייתי משתרע מול השמש, חשוף לא רק בגופי אלא גם בנשמתי.
הייתי מוכיח לאנשים עד כמה הם טועים בחושבם שהם מפסיקים להתאהב בהזדקנותם מבלי לדעת שמזדקנים ברגע שמפסיקים להתאהב! לילד הייתי נותן כנפיים, אבל משאיר אותו ללמוד בכוחות עצמו לעוף. לזקנים הייתי מלמד שהמוות לא מגיע עם הזקנה אלא עם השכחה. כל-כך הרבה דברים למדתי מכם, האנשים... למדתי שכל העולם רוצה לחיות על פסגת ההר, מבלי לדעת שהאושר האמיתי טמון בצורת העלייה במעלה ההר. למדתי שכשתינוק תופס בידו בפעם הראשונה את אצבע אביו, הוא מחזיק אותו לתמיד. למדתי שלאדם יש זכות להביט כלפי מטה בזולת רק כאשר הוא עומד לעזור לו להתרומם. כל-כך הרבה דברים הצלחתי ללמוד מכם, אבל באמת - הם לא יעזרו לי, משום שכשישימו אותי בתוך הארון, למרבה הצער כבר לא אהיה בחיים. אילו הייתי יודע שהיום תהיה הפעם האחרונה בה אראה אותך ישן, הייתי מחבק אותך בחוזקה ומתפלל לאלוהים שאוכל להיות שומר נפשך.
אילו הייתי יודע שאלו הם רגעי האחרונים לראותך, הייתי אומר "אני אוהב אותך " מבלי להניח, בטיפשות, שזה כבר ידוע לך. תמיד קיים המחר והחיים נותנים לנו הזדמנות נוספת בכדי לעשות את הדברים היטב, אבל במקרה שאני טועה והיום הוא כל מה שנשאר לנו, הייתי רוצה להגיד לך עד כמה אני אוהב אותך, ושלעולם לא אשכחך. המחר לא מובטח לאף אחד, צעיר או זקן. היום יכולה להיות הפעם האחרונה שתראה את אהוביך. בגלל זה אל תחכה יותר, עשה היום, כי אם המחר לעולם לא יגיע, בודאי תתחרט על היום בו לא הקדשת זמן לחיוך, לחיבוק, לנשיקה והיית עסוק מכדי להגשים להם בקשה אחרונה.
שמור את אהוביך קרוב, תלחש באזנם עד כמה אתה זקוק להם, תאהב ותתייחס טוב אליהם, תקדיש זמן להגיד להם "אני מצטער", "תסלח לי", "בבקשה", "תודה", וכל אותן מילות האהבה שאתה מכיר. אף אחד לא יזכור אותך בשל מחשבותיך הנסתרות. בקש מאלוהים את הכוח והחוכמה לבטא אותם. תראה לחבריך ולאהוביך עד כמה הם חשובים לך.
אנא הצטרפו אלי במסעי להעצמה אישית- מרכז הלל