1. חולה פרקינסון חייב לאמץ לעצמו את הבריכה, כמקום בילוי של שעות הפנאי שלו, ועדיף לעבור תהליך של חיברות למרחב המים, כי בעתיד ישמש כלי טיפולי, מרגיע, מחזק ושפוי.
2. אם אינך יודע לשחות, או שליטתך במיומנות השחייה מוגבלת, עצתי הראשונה היא לקחת כמה שיעורים פרטיים.
3. עליך להגיע למצב, בו תוכל להתקדם במים, על הבטן ועל הגב, בלי להזיק לעמוד השידרה.
4. עליך להנות מהכנסת הראש למים, כי תרגילי נשימה, המאווררים את הריאות בנשיפות ארוכות, מהווים כלי מרגיע למתח, דיכאון, תחושת חידלון ועוד.
5. נכנסת למים חסר תקווה בגלל עוד קושי, שגילית בגופך, כתוצאה של המחלה. עם הפגישה הראשונה של הגוף עם המים, הוסטו המחשבות לכיוון פיסי. כמה בריכות אשחה היום? באיזו מהירות ובאיזה סגנון? נשכחו המחשבות אודות העתיד. קיים רק ההווה, והוא השהיה המאמצת אך החיובית במים.
6. יצאת אחרי אימון אישי. עמדת בציפיות של עצמך. אתה מרגיש שיווי משקל בהליכה, ויתר יציבות. הליכתך חלקה יותר ושוטפת, וגם אם כעבור כמה שעות תחזור לתחושת הכיווץ, הקיצור והעיבוי, יש תקווה.
7. לכל מי שאינם רוצים לאבד את צורתו הספורטיבית של גופם, השחייה, ההתעמלות במים הידרותרפיה הינם אמצעי להשגת המטרות האלה, בהנאה ותחושת ניצחון.
8. הליכה וריצה מתסכלות. הן תהיינה קשות לביצוע עם הזמן. אין סיבה להתחכך בכישלון. שחה ותרגיש בריא, כמו כולם.
9. במים אין הבדל בין אדם מוגבל ונורמלי. כל אחד יכול לשחות טוב, מהר והרבה, ויפי הסגנון אינו קובע דבר. המים מהווים מקור גאווה לחולה. אם ירצה, אף, יוכל להשתתף באימוני סניורים בבריכות הציבוריות, ואף ליטול חלק בתחרויות.
10. המים מהווים מקור גאווה למשפחתו של החולה, שעברה טראומה רצינית, מרגע שהופיעו התסמינים הראשונים, דרך תהליך האבחון, והקבלה הסופית של המחלה כעובדה. במסגרת בילוי שעות הפנאי המשפחתיות, הוא מסוגל להשתתף בפעילות חברתית כמעט כמו בעבר, ולהעניק לילדיו או נכדיו תשומת לב, כמו גם, לקבל בעצמו בטחון עצמי וזריקת עידוד לתדמיתו, שנפגעה.
לסיכום:
מנסיון, והיכרות עם עשרות חולי פרקינסון, שחה, כי אפשר להיות מאושר.