עם השנים, משגדל ורחב נסיוני בתחום השיקום במים, נוכחתי לדעת, כי המודל הטיפולי של פגועי שלד ושידרה, מתאים לחולי פרקינסון.
חולי הפרקינסון סובלים מהזעת יתר מטרידה. הם מתאהבים במים, כבר בפגישה הראשונה, כיון שבעת הטיפול, גם אם יתבקשו לבצע מאמץ אירובי, לא ירגישו קושי נשימתי או את תחושת ההזעה שלהם.
הנוקשות השרירית, הפוגעת בתנועה השוטפת, כמו גם הרעד בגפיים ובלסתות, זועקים להארכה ומתיחה, על מנת להגיע לרוגע, ולו גם לתקופה זמנית.
בשלב הראשון של הטיפול, יושכב החולה הוריזונטלית על גבי אביזר ציפה, והמים החמים יהיו הראשונים להרגיע, ולהשתלט על חוסר השקט בנשמתו הטועה. הובלתו על פני המים, עם הזרם ונגדו, מהווים עיסוי טבעי, נעים ואפקטיבי. הם עושים זאת כמו בטבע, ללא התערבות יד אדם, וע"י האצה והאטה ביצירת הזרם, אנו שולטים על עוצמתו, ומתאימים אותו למטופל.
בשלב השני עוברים השרירים מתיחה משחררת, תוך משיכה מבוקרת של הגף ממפרקו, והשגת הגדלה והרחבה של החלל המפרקי. שמירה על הגמישות וטווחי התנועה של המפרק הם הבסיס לתנועה, ורצף תנועתי, רצוני ובלתי רצוני.
בשלב השלישי, עם הפחתת הכאב, והשתלטות תחושת השחרור, יקבל החולה את זריקת העידוד המרכזית, שאמורה לשפר את בטחונו העצמי- שחזור מיומנות השחייה, ושימוש בה כפלטפורמה לשמירה על כושר גופני, על רב מרכיביו הרלוונטיים: מהירות, זריזות, סבולת לב-ריאה, כח אקסקלוסיבי.
הגינו שחייה שיקומית, שמבטלת את העומס על המפרקים המרכזיים של הגוף, ע"י תנועה מקדמת בתוך המים בלבד. בל נשכח, כי לחולה שלנו יש קושי לשמור על כושרו הגופני. ההליכה מסורבלת, ואם היא מתבצעת על מסילה, הינה אף מסוכנת. הצורך במניעת נפילות, כתוצאה מהתגובה האיטית, מפנה את המטופל לבריכה, שם ההבדל בינו לבין האחרים, כמעט ואיננו ניכר.
לא פלא, איפוא, שהבטחון העצמי, שכה נפגע בגלל המחלה, וההבדל בן מה שאני, לבין מה שהייתי, משווע למים, שם ניתן לטפח את התדמית העצמית, ולשמור על שפיות ושווי משקל נפשי.