האמן והמכשפה

אומנים הם עם מוזר, נו טוב בגלל זה בדיוק הם נקראים "אמנים". התובנה הבסיסית כי יצירותיהם זקוקות לשיווק קיימת, אולם הדיסוננס בין החשיפה לבין היצירה קשה להם. מבחינתם "תנו ליצירה לדבר" ובודאי מישהו כבר ירצה אותה לסלון ביתו.

אילו שכבר מוכנים להיחשף, דרכם שמרנית מה, הכללים ברורים: גלריות, תערוכות, וכן, כתבות פה ושם אולם הם "לא אשמים" זו הגלריה שיזמה.  יחסי ציבור? "לא, לא" הם מהנהנים בראשם בסקפטיות, לא תודה, אנחנו כבר רשומים באתר באינטרנט/אין לנו מה לחדש/אין לנו תערוכה בקרוב/הגלריה כבר תעשה/זה יקר/כבר מכירים אותי"...כן, אין סוף תירוצים בחזרה אל מאחרי הכן.

התקשורת הפכה בשנים האחרונות לעולם בפני עצמו, האינטרנט הפך למרכז, והדרך אל הלקוחות הפוטנציאלים, כבר לא סלולה בנתיב השמרנות, היא אחרת, שונה וקצרה הרבה יותר.

אולם מה עושה האומן המעוניין בכל זאת להישאר מאחרי כן הציור ולמרות זאת להתפרנס מיצירותיו? האם התקשורת היא אכן אותו גולם צהוב המחפש אמא זונה ואב אלכוהוליסט? לא בהכרח!...

התקשורת אומנם מחפשת את הצהוב, אבל אם מתנהגים איתה כהלכה, היא מקבלת לחיקה גם חומרים פחות דרמטיים אך חזקים, ולאומנים יש את "החומרים" החזקים ביותר – יצירותיהם!...

אז מה זה יחסי ציבור לאומנים?..זו דרך להגיע אל המדיה, העיתונות, האינטרנט, הטלויזיה בדרך הספציפית המתאימה לאישיות של אותו אומן. לא צריך תערוכה באופק בכדי להיכנס לשם, מספיק להציג את מה שיש ובטכניקות ייחודיות להפוך אותו לחדשותי.  איש יחסי ציבור טוב, יכיר קודם כל את האומן ואישיותו ובהתאם לכך ירכיב את החבילה המתאימה לו ביותר.

אך לאומן לא די בכתבה פה ושם בכדי להתפרנס, ולכן ליחסי ציבור לאומנים יש תפקידים נוספים: יצירת קשר ישיר עם עיתונאי תרבות ואומנות, יצירת קשר עם אוצרים, אספנים וגלריות, שתופי פעולה באירועי תרבות ואומנות, חשיפת היצירות באינטרנט בדרכים מיוחדות ועוד ועוד. המטרה הכוללת היא מעגל של פעילויות שישימו את האומן ויצירותיו במרכז אך לא מאחרי הקלעים אלא בקדמת הבמה היכן שנמצאים אילו המעוניינים לרכוש את היצירות.

ולא, זה לא בהכרח יקר, וזה לא מותרות כלל ועיקר, זו דרך אלגנטית, מינורית ויעילה היוצרת את הקשר בין אילו שאוהבים את היצירות לבין אילו שיוצרים אותם.