כל ארגון, מוסד או חברה (פרטיים או ציבוריים) זקוקים לשירותי ניקיון. אם בעבר עובדי הניקיון היו מועסקים על-ידי החברות שבהן הם עבדו, הרי שכיום מרבית החברות והארגונים מעדיפים להשתמש בשירותיה של חברה קבלנית המספקת שירותי ניקיון. מגמה זו מאפיינת חברות וארגונים בכל העולם, והיא חלק מתהליכי הגלובליזציה שמשפיעים על שוק העבודה.
במסגרת תהליכים אלו, חברות וארגונים מבקשים לצמצם הוצאות ככל האפשר כדי לייעל את פעילותם. לכן הם מבצעים מיקור חוץ (outsourcing) של פונקצית הניקיון במקום העבודה. במקום להעסיק בעצמם עובדי ניקיון ולהעניק להם תנאים שווים כמו לכל עובד חברה, הם מעדיפים להשתמש בעובדי ניקיון שמועסקים על-ידי חברה קבלנית. החברה או הארגון משלמים לחברת הקבלן בעבור שירותי הניקיון, וחברת הקבלן היא שמשלמת לעובדי הניקיון את משכורתם.
במציאות שכזו עובדי הניקיון יוצאים המפסידים העיקריים. החברות והארגונים מרוויחים, כיוון שהם חוסכים בעלויות הכרוכות בהעסקה של עובדי ניקיון והענקת זכויות ותנאים מלאים להם. החברות הקבלניות קוצרות את הרווחים בעבור שירותי הניקיון שהן מספקות. ואילו עובדי הניקיון מקבלים שכר מינימום בלבד. לעיתים חברות הקבלן אף לא דואגות להעניק להם את כל התנאים הסוציאליים המגיעים להם על-פי חוק (ימי מחלה, חופשה, הפרשה לקרן פנסיה ועוד), וכך מתעשרות עוד יותר על חשבונם.
מציאות זו קיימת במדינות רבות. בישראל נעשה לאחרונה ניסיון לשפר את תנאיהם של עובדי חברות הקבלן המספקים בין היתר גם שירותי ניקיון. בינואר 2008 נכנס לתוקפו חוק המחייב כל ארגון או חברה להעסיק כעובדיהם גם עובדי חברת קבלן, לאחר 9 חודשי עבודה בארגון. מטרת חוק זה הייתה להשוות את תנאי העסקתם של עובדים המועסקים על-ידי חברות קבלן לאלו של עובדי החברה . למרבה הצער, חוק זה לא חל על עובדי חברות הקבלן המספקות שירותי ניקיון ושירותי אבטחה. כך שבפועל עובדי הניקיון עדיין נותרים מקופחים ואיש אינו דואג שיקבלו את תנאי השכר וההעסקה המגיעים להם.
כיום מדינת ישראל אינה מקפידה לאכוף את החוקים הבסיסיים בדיני העבודה, ואינה מטילה סנקציות מרתיעות על חברות קבלן שפוגעות בזכויותיהם של עובדי הניקיון שלה. התוצאה היא שעובדי קבלן רבים, ובכללם גם עובדי ניקיון, נאלצים להסכים לעבוד בתנאים מחפירים כדי לפרנס את עצמם ואת משפחתם. וכאשר חברות קבלן משלמות לעובדי הניקיון שכר מינימום, לארגונים ולחברות משתלם וכדאי יותר להשתמש בשירותי הניקיון שלהן ולא להעסיק עובדי ניקיון בעצמם.
לכן, עד שהמדינה תתעשת ותדאג להשוואת התנאים של עובדי הניקיון המועסקים על-ידי חברות קבלן, מן הראוי שכל חברה או ארגון המעסיקים עובדי ניקיון, ייקחו אחריות גם על עובדים אלו. גם אם אי אפשר להימנע מביצוע מיקור חוץ של שירותי ניקיון, אפשר בהחלט לדאוג ולוודא שעם תום תשעת חודשי ההעסקה, גם עובדי הניקיון יהפכו לעובדי חברה.