אתם בטח יודעים שיעילות המערכת החיסונית שלנו יורדת עם הגיל, וזאת הסיבה לעליה בשכיחות המחלות הקשות בגילאים המתקדמים. מדוע? על פי התגלית המדעית של דר' חנן פולנסקי הקשר בין ירידה ביעלות המערכת החיסונית לבין התפתחות של מחלות קשות הם וירוסים החבויים בגוף. כאשר כמות הוירוסים החבויים בגוף עולה, הם עלולים לגרום להתפתחות מחלות קשות, כגון סרטן, מחלת לב, השמנה, דלקת פרקים, סוכרת, ומחלות אימוניות.אך רמת הוירוסים החבויים אינה מושפעת רק מהגיל אלא עלולה לעלות גם:
- בזמן לקיחת תרופות, בעיקרתרופות הנלקחות לאורך זמן (תרופות להורדת כולסטרול או לחץ דם)
- לאחר ניתוח, בזמן טיפולים כימותרפיים, לאחר חשיפה לקרינה כמו קרינתרנטגן, קרינת שמש, קרינה סלולרית (אלקרומגנטית).
- במצבי לחץ נפשי,כגון במצבי אובדן עבודה, גירושים, בעיות כלכליות.
- תוך כדי עבודהמאומצת בעבודה או בבית
- בחשיפה ממושכתלחולים במחלות שונות
כיצד וירוסים חבויים גורמים למחלות?
על פי התגלית של דר' פולנסקי, וירוסים חבויים הם למעשה טפילים גנטים הניזונים ממשאבים שהם "גונבים" מהתאים בהם הם נמצאים. המחסור שיוצרים הוירוסים החבויים בתאי הפונדקאי משבש את פעילות הגנים בתא וכתוצאה מכך - משבש את פעילות התא. הוירוסים החבויים אינם"שוברים" את הגנים האנושיים בתא הפונדקאי, הם פשוט מרעיבים אותם וכך פוגעים בפעילותם התקינה. לכן אגב קרא ד"ר פולנסקי לתגלית זו "תופעת הגן הרעב". כמובן, ככל שריכוז הוירוסים החבויים בתא הפונדקאי גבוה יותר, מידת השפעתם רבה יותר והנזק גדול יותר.
כאשר הוירוסים החבויים מרעיבים את הגן BRCA1 עלול להתפתח סרטן שד, גןHSLרעב יגרום לפונדקאי לעלות במשקל גם ללא עלייה בצריכה הקלורית, הרעבה של הגן CD18 תוביל להסתיידות עורקים, התקפי לב, ושבץ מוחי, והרעבת הגן TF תגרום למחלות אוטואימוניות כמו סוכרת נעורים, זאבת, דלקת פרקים ומחלת קרוהן. ואלה הן רק מספר דוגמאות. כאמור, ככל שהטפיל – היינו - הוירוסים החבויים - גורם לרעב גדול יותר בתא הפונדקאי, מספר המחלות ו/או דרגת חומרתן תהיה רבה יותר.
והרעיון שטפילות מובילה להתפתחות של מחלות אינו חדש.
אבל בואו ניקח רגע צעד אחורנית ונסביר מה זו בכלל טפילות.
טפילות היא מערכת יחסים בלתי מאוזנת בה יצור אחד יוצא נשכר – להלן טפיל(Parasite) - בעוד היצור השני – המכונה מאכסן או פונדקאי (host) - לא מרוויח דבר במקרה הטוב ובמקרה הפחות טוב והיותר שכיח – הוא רק ניזוק מכך.
הטפיל מתקיים על גבי שטח הפנים או בתוך גופו של הפונדקאי. הטפיל ניזון מרקמותיו וממלאי חומרי המזון וחומרים חיוניים אחרים של הפונדקאי לקיומו ולהתרבותו, בלי לבקש רשות, בלי לומר תודה ובלי לתת דבר בתמורה.
חלק מהטפילים מתערבים בתפקודי הגוף של הפונדקאי, אחרים הורסים רקמות ומשחררים רעלנים אל תוך הגוף וכך גורמים למחלות. במקרים מסויימים הטפיל עלול לגרום למותו של הפונדקאי.
סוגי טפילים
קיימים סוגים רבים (מדי) ומגוונים של טפילים, בגדלים ובצורות שונות: תולעים, פרוקי רגליים (היינו חרקים ועכבישאים), כינים, פרעושים וקרציות הניזונות מדם הפונדקאי, חד תאייםProtozoa) - ), שחלקם הגדול גורמים למחלות רבות, חיידקים ווירוסים ואף צמחים מסוימים.
צמחים טפילים, על פי רוב תמימים למראה, אינם יכולים לייצר את החומר האורגני הנחוץ לקיומם ולכן הם מנצלים צמחים אחרים. הם יוצרים צינור המחבר בין מערכות ההובלה שלהם למערכות ההובלה של הצמח הפונדקאי דרכו הם גוזלים מים, מינרלים וסוכרים מהפונדקאי להתפתחותו התקינה של הטפיל.
בעיצומו של החורף, כשהשקד מצוי בשלכת מלאה, קשה שלא להבחין בעלווה הירוקה של צמחי הדבקון הדבוקים אליו. בימי קדם ראו העמים הפָגנים בגושי הדבקון הירוקים האלה על העצים העומדים בשלכת, מעין מעשה כשפים ועד היום משתמשים בענפי הדבקון לצורכי פולחן בעונת חג המולד באירופה...
|
וביןהטפילים המוחלטים, הידועים והמוזרים ביותר בארץ נמנה הטופל האדום שמקור שמו במילה...טפיל, המזכיר גם את המלה הגרמנית Teufel (וביידיש-טויפעל)שפרושה שד או שטן...
|
|
ואכן יש טפילים הדוחפים את הפונדקאי אל מותו: ביערות העד של קמרון חיה לה נמלה קטנה ממין עם השם הארוך Megaloponerafoetens. בזמן שהנמלה הזו תרה אחר מזונה היא עלולה להיתקל בנבג של פטרייה (מסוגTomentella ) החודר לגופה דרך פיה ומתיישב בראשה. שם הנבג מתחיל לצמוח ולגדול מה שגורם לנמלה אומללה זו, בניגוד מוחלט להתנהגותה הטבעית, לעזוב את הקרקע הבטוחה, לטפס על עץ ולנעוץ את צבתותיה בקליפת הגזע עמוק כל כך עד שאינה יכולה לחלץ את עצמה. הפטרייה הזעירה ניזונה מתאי העצב של הנמלה וממשיכה לגדול ולהתפתח וכעבור שבועיים היא פורצת משלד הנמלה אל העולם ומפיצה את נבגיה וחוזר חלילה. הפטריה מעדיפה לעשות זאת מגובה רב כדי שהנבגים יתפזרו ברוח, ויגיעו גם לנמלים המצויות הרחק משם.. כן כן... היא חשבה על הכל.
דוגמא נוספת הן חולדות הנתקפות במחלת טוקסופלסמוזיס (Toxoplasmosis) ושוכחות להזהר מחתולים. הגורם – טפיל חד-תא (ממיןToxoplasma gondii) הנמצא במערכת העיכול של החתולים ובהפרשותיהם. חולדות אשר מרחרחות או טועמות הפרשות אלו מחדירות את הטפיל לגופן. הטפיל מפריש חומר הגורם לשיבוש מערכת העצבים של החולדה, המפסיקה לחשוש מריחם של חתולים, ואף נמשכת אליהם! הסוף די ברור - החולדה הנגועה נטרפת על ידי חתול וכך הטפיל ממשיך להתפשט באוכלוסיית הפונדקאי ומשלים את מחזור חייו.
על אותו משקל משערים כיום כי טפילים הם כנראה שגורמים גם ללווייתנים לשחות אל היבשה, הישר אל מותם.
ומה לגבי טפילים בבני אדם?
טפילים עולים ופורחים בארצות נחשלות ומפותחות כאחד. והסיבות לכך רבות הן, למשל - מהגרים המביאים עמם טפילים מארץ המולדת, חיילים החוזרים משדה קרב בניכר, ילדים החוזרים מהגן, אנשים המגדלים כלבים וחתולים בביתם או חובבי מסעדות למיניהם הסומכים על צוות המסעדה המשרת אותם...
אך מסתבר שצריך לדעת גם ממה להתפרנס בחיים – חשמלאים, שרשרבים, מטפלים בבעלי חיים, גננים ועובדי תברואה נמצאים בדרגת סיכון גבוהה יותר לטפילות. בעיקר אם הם מתגוררים באזורים חמים ולחים, והמערכת החיסונית שלהם אינה עובדת במיטבה.
מעריכים כי כ- 50% מהאוכלוסיה בארה"ב נגועה בטפיל אחד לפחות כאשר לא כולם סובלים מסימפטומים - רק ב-25% קיים זיהום פעיל הגורם לסימפטומים.
כיצד נטפלים אלינו הטפילים?
בדרכים רבות ומגוונות, שעל חלקן בכלל לא חשבנו: נשיכות על ידי חרקים, הפרשות בעלי חיים, הליכה ללא נעליים, הכנה או אכילת בשר נא או לא מבושל מספיק, אכילת פרות וירקות נגועים, אכילת מזון שהוכן על ידי אנשים הסובלים מזיהום, מגע עם אדם הסובל מזיהום, שתיית מים מזוהמים, מגע עם בגדים וסדינים או שאיפת אבק שיש בהם ביצים או ציסטות של טפילים.
ודווקא הטפילים הקטנים יותר הם אלה המסכנים אותנו יותר. ייצורים קטנים וקלילים אלה יכולים לנדוד ממערכת העיכול אל זרם הדם, השרירים ואיברים חיוניים.