מחקר שנערך לאחרונה באונ' מונטריאול בקנדה מצא הבדלים במבנה מוחם של הסובלים מתסמונת מעי רגיש לעומת מי שאינם סובלים מהתסמונת. המחקר נערך על 66 נשים, זאת משום שנשים הן הסובלות העיקריות מתסמונת זו. בדיקות תהודה מגנטית של המוח של נשים אלה הושוו לבדיקות מוח של 40 נשים שאינן סובלות מן התסמונת. במחקר נמצא כי קיימת הפחתה בכמות החומר האפור באזורי מוח מסוימים. ההבדלים שנמצאו הם במבנה אזורי המוח האחראים על כאב או על גירויים פיזיים שליליים. משמעות הממצאים של המחקר היא שמטופלים הסובלים ממעי רגיש משתמשים אחרת באזורי המוח שקולטים כאב לעומת אנשים ללא מעי רגיש, זאת משום שמבנה המוח הייחודי שלהם גורם לתהליך עיבוד נתונים שונה, המוביל לכך שתחושות הכאב מורגשות יותר מאשר אצל אנשים בריאים.
תסמונת מעי רגיש היא תסמונת שלא ניתן לאבחן אותה על ידי בדיקות מעבדה אלא רק מתיאורים של החולה. מי שסובלים מתסמונת מעי רגיש מעידים על שילוב תסמינים של כאבי בטן, גזים, נפיחות, תחושה לא טובה בבטן ואי סדירות של היציאות: שלשול או עצירות או שניהם לסירוגין. תכונה אופיינית נוספת של התסמונת היא הכרוניות – חולי מעי רגיש מוגדרים כאלה רק אם הם סובלים מהתסמינים הנ"ל מזה לפחות 6 חודשים. הטיפול במעי רגיש מותאם לפי התסמינים מהם סובל החולה. חולים אצלם התסמינים הדומיננטיים הם כאבי בטן מטופלים בתרופות המקלות על כאבים אלה, כגון קולוטל או פפברין, תרופות שמרפות את השריר החלק של המעי וכך גורמות לו להתכווץ בעוצמה יותר חלשה שאינה גורמת לכאבים אצל החולה. חולים שסובלים מאי סדירות של היציאות מקבלים טיפולים לעצירות או לשלשול, ואילו חולים הסובלים מגזים מטופלים בתכשירים להקלה על תופעה זאת, כגון תכשירי פחם פעיל למיניהם.
אם ממצאי המחקר יאומתו במחקרים נוספים, ונראה כי אכן ישנם הבדלים בין מוחם של אנשים הסובלים מתסמונת המעי הרגיש לעומת אנשים שאינם סובלים ממנה, ייתכן שתהיה לנו בעתיד האפשרות לאבחן מעי רגיש בבדיקת MRI, ממנה נוכל ללמוד כיצד המוח מעבד את האותות המגיעים אליו מהגוף.