כבר כמה ימים שאני מהרהרת לגבי הליכתנו על חבל דק בכל הקשור לפער בין מה שאנחנו רוצים שיהיה לבין המציאות. כמובן שהרהוריי סובבים סביב הירידה במשקל והגישה שלנו לנושא.
להלך ולמצוא את שיווי המשקל, בין הרצון העז שלנו לרדת מהר במשקל באמצעות דיאטה, המהווה בהקשר זה סיפוק מיידי ונוח; לבין תהליך המצריך אורך רוח וסבלנות – ירידה במשקל דרך מודעות.
הטריגר להרהורים אלה היה אחת הנשים, איתה אני עובדת בצורה פרטנית. היא הגיעה למפגשים כדי לרדת במשקל. די מהר עלינו על דפוסי התנהגות ועל המקור לאותם הדפוסים. מכאן והלאה, התחלנו לעבוד על הרווחים מהמשקל העודף, מהמחלות שלה. על הקשר שבין המשקל למחלות שלה, למערכות היחסים בינה לבין הסובבים אותה. בד בבד התחלנו להטמיע את הקווים המנחים וליצוק אותם לתוך חיי השגרה.
מובא ע"י דלית אביטל-הרזיה דרך מודעות
כשמתנגדים להליך המודע וחוזרים לדיאטה
עם הזמן, חל שיפור מסוים בבולמוסים. במקומות בהם "נפלה". הבולמוסים היו כבר יותר בשליטתה. אבל הראש – המשיך לחשוב דיאטה. הראש סירב לשחרר את הדיאטה, את הרוגע שבידיעה שהתהליך מוביל בצורה ברורה להשגת המטרה, אך בדרך שונה מהרגיל והמוכר. שוב ושוב היא חזרה לאותה דיאטה בדרכים מתוחכמות, דרכים בהן היא עובדת על עצמה כך שמבלי לשים לב היא חוזרת לאותה דיאטה.
הדבר שהכי קשה לנו בעולם הוא לוותר על סיפור החיים שלנו, על מה שמגדיר אותנו ועל הדרך שבאמצעותה העולם חווה אותנו. לעשות דיאטה זה סוג של דרמה. גם אם רק אנחנו יודעים שאנחנו עושים דיאטה. כי כאשר אנחנו בדיאטה אנחנו "מוותרים", אנחנו "מסתגפים", אנחנו "סובלים", אנחנו "נלחמים" במשקל. למעשה, כאשר אנחנו בדיאטה אנחנו במלחמה מול עצמנו, כל רגע ורגע. גם בתקופות שקל וטוב לנו עם הדיאטה, אנחנו עדיין במלחמה סמויה מול עצמנו. אנחנו האויב, כי אנחנו גם אלה שעולים אחר כך במשקל. זהו אינו מישהו חיצוני לנו שגורם לכך, אלא מתחיל ונגמר אך ורק בנו. אנחנו האיש הטוב והאיש הרע באותה הדרמה.
הרגע בו אנחנו עוזבים/נוטשים את התהליך התודעתי בתהליך הירידה במשקל וחוזרים לכל סוג של דיאטה, הוא הרגע של אובדן שיווי המשקל ואנו עלולים ליפול. החבטה יכולה לכאוב עד מאד, זה הרגע בו אנו מערערים את האמון העצמי ביכולתנו לערוך שינוי מהותי בחיינו – הרגע בו אנו שוב שמים את עצמנו בתחתית הסולם. כמו להגיע למספר 99 בסולמות וחבלים ואז לגלוש בחבל למספר 6.
כיצד לעבור בהצלחה את הליך ההרזיה התודעתי?
במהלך התקופה בה אנו עובדים על הצד הרגשי שלנו, במטרה לזהות דפוסים, כאבים, התמכרויות ולשחרר אותם, כשבמקביל אנו עובדים על השרשת הקווים המנחים, שיווי המשקל מתערער מספר פעמים.
ככל שהערך העצמי שלנו גבוה יותר, שהביטחון שלנו בתהליך המודע גבוה יותר, שאנחנו מוכנים לראות את הצעדים הקטנים או הבינוניים שכבר צעדנו לקראת הגשמת המטרה – כך נשיב לעצמנו מהר יותר את שיווי המשקל ונמשיך להלך זקופים ובטוחים, גם אם נאבד לרגע את שיווי המשקל, נשוב אליו במהירות מבלי ליפול ולהתרסק.
עוד לקריאה-הרזיה ללא דיאטה
אולם, אם הערך העצמי שלנו נמוך ואנו נותנים לביקורת העצמית מקום עצום, המבטל כל התקדמות קלה שלנו כאילו לא התרחשה, אזי שכל אובדן שיווי משקל ולו הזעיר בחשיבותו, יפיל וירסק אותנו.
נפילה שכזו תעצים את הכאב ותגביר את חוסר הערכתנו כלפי עצמנו ויכולותנו להגשים את המטרה.
והמטרה היא לאהוב ולקבל את עצמנו בשלמות – ככל שאנחנו חווים יותר אהבה וקבלה עצמית, שיווי המשקל יתאזן בהתאם.
לפרטים נוספים-דלית אביטל הרזיה ללא דיאטה