אף ילד לא אוהב לבוא למרפאת שיניים, גם אם הוא מקבל בסוף הטיפול סוכרייה על מקל. אבל עבור כ- 5% - 10% מהילדים בארץ, ביקור במרפאת שיניים יכול לגרום ללא פחות מחרדה משתקת. חרדה זו יכולה להוביל להזנחה מתמשכת בבריאות הפה של הילד, ולבעיות חמורות יותר, שהטיפול בהן בבוא היום יהיה ארוך, מורכב, כואב וגם יקר יותר.
מדוע ילדים פוחדים מרופא שיניים?
קודם כל חשוב לדעת שלא רק ילדים פוחדים מביקור אצל רופא שיניים. ישנם לא מעט מבוגרים שגם כאן סובלים מדנטופוביה – פחד משתק מרופאי שיניים וטיפולי שיניים. הפחד הוא אומנם חוצה מינים וגילים, אך הוא מועצם כאשר מדובר בילדים.
הסיבה הראשונה שבגללה ילדים פוחדים מרופא שיניים, או אפילו ממרפאת השיניים עצמה, היא טראומה שחוו בביקורם הראשון במרפאת השיניים. עבור לא מעט ילדים המפגש הראשון עם רופא השיניים או הביקור הראשון במרפאת השיניים מתקשרים באופן אוטומטי ואסוציאטיבי לכאב. במהלך אותו טיפול ראשון הזריקה או המגע הכאיבו לילד. כפועל יוצא, במוחו של הילד מתקבעת המשוואה: רופא שיניים = כאב. לכן כל ביקור נוסף באותו המקום, ולעיתים גם כל אזכור של המילים "רופא שיניים" או "מרפאת שיניים" משחזר עבור הילד את אותו הזיכרון.
סיבה שנייה שבגללה ילדים פוחדים יותר ממבוגרים מרופאי שיניים ומטיפולי שיניים קשורה לאופן החשיבה של ילדים. עבור ילדים, ובמיוחד ילדים קטנים בגילאי 3 – 5, איבוד של שן זהה לאובדן של כל איבר אחר בגוף. לכן הם פוחדים מכל מקום או אדם שעלולים להביא לכך שהם יאבדו את אחת השיניים שלהם. זו גם הסיבה להיווצרותה של האגדה האוניברסאלית על פיית השיניים, אשר מביאה לילד מתנה חדשה על כל שן שנפלה לו.
סיבה שלישית ולא פחות חשובה היא שבזמן טיפול במרפאת שיניים הילד חווה תחושה של חוסר אונים. הוא יושב על כיסא מאיים, מוקף באורות מסנוורים, שומע רעשים לא נעימים, מעליו גוהר רופא שיניים גדול עם מסיכה, והפה שלו, האמצעי היחידי שיש ברשותו כדי להגיב, מנוטרל.
כל הסיבות הללו גורמות לילדים פחד משתק מרופאי שיניים ומטיפולי שיניים. הם יעשו הכול כדי להימנע מביקור במרפאת שיניים. ברוב המקרים גם ההורים נותרים חסרי אונים מול הפחד המשתק ומוותרים להם, גם במחיר של החמרה במצב השיניים.
כיצד ניתן לטפל בפחד מרופאי שיניים אצל ילדים?
ראשית, חשוב להבחין בין פחד טבעי מרופא שיניים לבין פוביה משתקת. ילד שרק "פוחד" יביע התנגדות מילולית לביקור במרפאת שיניים. ילד הסובל מפוביה של ממש, יפגין התנהגות קיצונית יותר, כמו: בכי, קיפאון, התקפי זעם, סירוב להיפרד מההורה, רעד, בחילה, דופק מואץ, סחרחורת ואי שקט. במקרים של פוביה חשוב מאוד לא לבטל את הפחד של הילד ולהגיד לו "אל תפחד". להפך, אל תכחישו את החרדה, אלא תנו לה מקום וכבוד.
שנית, גם רופאי שיניים יכולים להפיג את חרדת הילד במהלך הטיפול. הפגת החרדה מתחילה בעיצוב מרפאת השיניים כחדר צבעוני, שמח וידידותי, שמזכיר יותר חדר משחקים ולא חדר טיפולים. רצוי שבחדר תהיה טלוויזיה עם ערוצי הילדים, או מוסיקה נעימה שיסיחו את דעתו. רצוי שגם צוות המרפאה יהיה לבוש בבגדים צבעוניים ולא בחלוקים לבנים. במקרים קיצוניים רופא השיניים יכול להיעזר בגז צחוק, זריקת הרגעה, דמיון מודרך או אפילו הרדמה כללי.