התבוננות פנימית

יש מצבים שהאדם הולך על כישלון ידוע מראש למרות שהוא יודע זאת הוא ממשיך במהלך, ואז יש נקודה מאוד חשובה שצריך לזכור אותה והיא, שהאדם צריך ללכת לטובתו בעניין זה. מה זה אומר? שהאדם במקום להילחם ברגש שלו, ילך בכיוון שונה וכאן האמונה בדברים שהאדם בתוכו מעריך באמת תוביל את הדברים והשכל ישמש כאמצעי.

יכולה להישאל כאן השאלה, האם הכוונה לאמונה כזו שהאדם לא ישתמש בשכל או שהוא רק יהפוך את השכל למשהו שהולך אחרי חוסר היגיון? התשובה היא: לא ולא.

אז אם כן, מה הכוונה לומר כאן? הכוונה בעצם לומר שגם לשכל יש מגבלות משלו להתמודד ואפשר לומר שאם האדם רק סומך על השכל ולא מעבר לו, אז הוא עלול לפספס דברים שהשכל מניח שהם בלתי אפשריים, וכאשר האדם מניח שהדברים לא אפשריים ולא מנסה לחשוב אחרת, או מתעייף עם שכלו לחשוב אחרת מאחר ואין לו מספיק ידיעות ולכן, הוא בעצם גם נכנע לרגש כי נגמרו לו ההסברים הלוגיים שאח"כ בדיעבד הוא מגלה שהרגש "עבד" עליו, ובעצם הוא משתמש במשאב מוגבל שניתן לעקוף אותו ברגעי לחץ ובכל מיני רגשות שונים כשאדם עושה טעות, נלחם ברגשות וצפוי להפסד ידוע מראש.

כאן דווקא האמונה של האדם בכוחות שקיבל היא הדרך הנכונה כי היא לא גוזלת משאבים מהאדם והאדם מתאמץ ולא מנסה להצדיק בטיעונים לוגיים כל הזמן אלא משתמש בשכלו כאמצעי להשגת המטרה האמיתית.

וכאשר האדם מתחבר לפנימיות האמיתית שבו, אז הוא מרגיש שהוא יכול ללכת עם הדברים שהוא אוהב עד הסוף כמובן לטובה, ואין צורך להצדיק בכל מיני טיעונים לוגיים את הדברים, כי מי שמסתמך על טיעונים לוגיים בלבד ומסתמך על משאב מוגבל שהוא השכל עושה טעות כמאמר החכם "ואל בינתך אל תישען" והכוונה היא שהאדם יבוא מהאמת הפנימית שלו ולא כי אמרו לו כך וכך.

ולכאורה יש כאן סתירה, האדם לכאורה פה מאמין במשהו שהוא אינו בטוח. בעצם, האדם יכול לעשות דברים בניגוד להיגיון שלו.

התשובה לכך, היא שהאדם לא בהכרח פועל בניגוד להיגיון שלו כאשר הוא מאמין שהוא יצליח. לראייה אם האדם מסתמך על אנשים או על שכלו וחושב שאינו מסוגל לעשות משהו אבל לא מנסה באמת כי שכלו מכשיל אותו ואומר לו שלא יצליח כי יש סיבות לוגיות שונות, אז לעומתו האדם עם האמונה בעצמו מקבל שכל גדול יותר ואז הוא יכול להתגבר על המכשולים שנראו לו בלתי עבירים. הוא יעשה את הדברים עד שיצליח.

אז השכל במצב כזה הכשיל את האדם מלנסות למרות שהדברים נראו לו בלתי עבירים לעומת זאת "חסר ההיגיון" כן הצליח לעבור את המשוכה והשאיר מאחוריו רק אבק.

בעניין הרגש, האדם לפעמים רב עם הרגש לריק, וכי יצא מזה משהו? השכל עובר שלבים מתישים במאבקים מיותרים ולרוב מפסיד וגם גורם לרגש להפסיד. בעצם, האדם מביא טיעונים לוגיים לדברים מסויימים אבל, בשורה התחתונה מתעייף ובשל היותו בעל משאבים מוגבלים גם מאבד אנרגיה ובסופו של דבר לא עושה את מה שצריך לעשות ואז השכל עצמו בא נגד עצמו וטוען למה עשיתי כך? סניגור הנעשה קטגור.

ולא רק שהוא לא עורך דין טוב בעניין הזה, הוא גם כפי שנראה מכשיל את האדם לנסות דברים חדשים. אך למרות הכל יש צורך גדול בו כדי לעשות את דברים ויש לקחת אותו כאמצעי בעירבון מוגבל.

כאשר האדם מאמין בעצמו הוא הולך על הדברים עד הסוף ולא מסתבך בטיעונים לוגיים, וגם אם הרגש אומר לו לעשות אחרת, הוא לא מתווכח איתו אז מה שקורה במפתיע זה שהרגש הולך איתו ביחד, ושניהם מתחברים למטרה האמיתית של האדם.

אם ניקח דוגמא מעולם המתמטיקה יש דבר כזה שנקרא כפל מינוס במינוס יוצר פלוס. דהיינו, כאשר האדם רואה רגש שנראה לו לא מתאים כרגע כלומר כמינוס אז הוא מגיב במינוס ולא מתייחס אליו כרגע, אז מה שקורה זה שהוא מכפיל את הרגש והופך אותו לחיובי בסימן פלוס.

כי אם האדם מנסה להתמודד איתו בפלוס אז הוא מקבל מינוס, אסור לאדם לוותר לעצמו ברצון הפנימי שלו, אי אפשר לתת תגובה חיובית למשהו שלילי.

ולכן הפתרון הוא להתעלם במצב זה ואז ממילא הרגש הופך לחיובי ואז האדם הופך לחיובי יותר.

המאמר מאת מאמן אימון אישי + ייעוץ בחינם - Yeda.EIP.co.il

הכנס לאתר ותהנה מעוד מרצה הרצאות על להתעלם, יעוץ אישי, פנימיות, הערכה, הרצאה ועוד ...