חפש מאמרים:
שלום אורח
13.07.2020
 
   
מאמרים בקטגוריות של:

   
 

איך אתה מאמן להגיע למודעות עצמית עמוקה וליצור מגע מלא עם תחושותיך? מאת: ד"ר צדוק קראוס Dr. Zadok Krouz

מאת: krouz zadokאימון לאיכות חיים20/02/20113103 צפיות שתף בטוויטר |   שתף בפייסבוק

גשטלט (Gestalt) [מגרמנית תבנית או שלם] עוזר להגיע לרמת מודעות עצמית רחבה ומעמיקה יותר. מודעות לרגשותיך, לגופך, למחשבותיך ולסביבתך. מעודד להיות מודע לצרכים האמיתיים ולפתח מיומניות ולספק אותם, מבלי שאתה תפגע באחרים. עוזר ליצור מגע מלא יותר עם התחושות שלך- המאמר מגלה את טכניקות המודעות שהקו המשותף להם הוא שהמתאמן מרכז את מודעתו על ידי משפט בסיסי שמנחה אותו ואת המאמן מראשית התהליך האמוני ועד סופו, והוא: "כעת אני מודע לכך ש...". שכן, פרלס אמר "שכאשר המתאמן מודע באופן מלא למבוי - הסתום (The impasse), המבוי-הסתום יתמוטט".

טכניקת הציפייה העצמית הטהורה

כדי לעזור למתאמן להבין ולהישאר ב'עכשיו' של קיומו הייחודי, מעודד אותו המתאמן להתיחס ולתת ביטוי לכל מה שנכנס לתחום שדה המודעות העכשוי שלו. למשל, עכשיו אני מרגיש עייף, עכשיו אין לי חשק לקרוא, עכשיו אני חש מנומנם, מטושטש וכו'. המתאמן מתבקש גם לחדול מלהסביר ולעבור כאמור,לצפייה עצמית טהורה. הדאלוג הבאה בין המתאמן ולבין המאמן ימחיש את האמור:

המתאמן:    אני לא יודע מה לומר כעת.
מאמן:        אני שם לב לכך שאתה לא מביט בי.
מתאמן:     מגחך
מאמן:        ועכשיו אתה מכסה את פניך.
מתאמן:     אתה גורם לי להרגיש נורא.
מאמן:       ועכשיו אתה מכסה את פניך בשתי ידיך.
מתאמן:    תפסיק, זה בלתי נסבל!
מאמן:      מה אתה מרגיש כעת?
מתאמן :   אני מרגיש נורא נבוך. אל תביטי בי.
מאמן:      בבקשה, השאר עם המבוכה.
מתאמן:   אני חי איתה כל חיי. אני מתבייש בכל דבר שאני עושה. אני מרגיש כאילו אין לי זכות להתקיים.

טכניקת הרחבת המודעות - הניעה הלוך ושוב

מתאמן שמוצף בחרדה מתבקש להניע את תשומת ליבו מהנשימה שלו לשרירים שלו, מהשרירים שלו לנשימה שלו וחוזר חלילה עד שהקשר שבין השניים נעשה ברור והמתאמן יכול להתחיל לנשום בחופשיות.
תשומת הלב לשרירים נעשה על-ידי כיווץ השרירים הרצוניים )המניעים( והרפייתם, כגון, כיווץ אגרופנו ואחר כך שיחרורם; ההדקת לסתותנו ואז הרפייתן; עצימת העיניים והרפייתם; עיגול הפה, כפי שעושים כדי לבטא את הצליל "או", ולהרפייתו; כיווץ הלשון עצמה והרפייתה. התרגילים כוללים את שרירי הזרועות, הרגליים, בגוף הפנים ובמיוחד בעיניים. כל תרגיל כולל תנועות כיווץ חזקות, עד לסף ההתקשות והכאב. לאחר שחשים היטב במתיחת השריר, מתחילים להרפות אותו באיטיות. והכל תוך מודעות לתפקוד השרירים. בד בבד עם מתיחה והרפיית השרירים עלינו לגלות מחדש את קצב הנשימה הטבעי שלנו.
יש להקשיב לנשימה וללמוד את קצבה הטבעי; המודעות לנשימה היא המפתח לתרגילי השליטה על הנשימה. הנשימה מובילה את הנשמה, תוך ציפייה שהשלווה תהפוך לטבע שני. תרגילי הנשימה הפיסיולוגית המלאה והמודעת באים לידי ביטי בחיינו היום יומיים; לאחר ישיבה ארוכה כדאי להזדקף, ובכך להקל על הנשימה, לפתוח את החלון במשרד ולנשום במלוא הריאות, במשך שלושים שניות לפחות.
טכניקות הנשימה שאני מציעה כדלקמן, הן פשוטות ביותר:

1. הרחיבו הנחיריים בכל שאיפה והקפידו על פה סגור.

2. פרסו את כף ידכם הימינית וקפלו פנימה את האצבע ואת האמה; האגודל ישמש לסתימת הנחיר הימיני, והקמיצה והזרת-לנחיר השמאלי. סתמו את הנחיר הימיני, הניחו את אצבעות על צדי האף, בעוד אתם יושבים "ישיבה מזרחית" על הרצפה או על הכיסא.
_ נשפו לאט בלי לסתום את הנחיריים.
_ שאפו לאט דרך הנחיר השמאלי, כשאתם סותמים את הנחיר הימיני בעזרת האגודל.
_ בסוף השאיפה סתמו את שני הנחיריים.
_ כשהנחיר השמאלי סתום, נשפו דרך הנחיר הימיני.
_ כשהריאות ריקות, שאפו דרך הנחיר הימיני.
_ סתמו את שני הנחיריים, חכו למשך שנייה או שתיים, פתחו את הנחיר השמאלי ונשפו דרכו.
_ שאפו דרך אותו הנחיר, וכך הלאה.

3. שבו מול הראי על כיסא, והתבוננו בעצמכם. הניחו את הידיים מתחת לחזה. האם היד הימינית או השמאלית מתרוממת יותר מרעותה? הדבר נובע מכך שאינכם נושמים באותו אופן בשני הצדדים )לעתים קרובות הצד הימני מתרומם יותר, כתוצאה מעקמת קלה של עמוד-השדרה(. הניחו את הידיים על הצלעות התחתונות, ונסו לנשום בצד אחד יותר מאשר בצד השני. הניחו את הידיים על הבטן. אם תבליטו אותה, תוכלו לחוש בהתרחבות הצלעות ולא תוכלו עוד להכניס אוויר לריאות. זוהי נשימה עמוקה.

עבודת השרירים והנשימות מתבצעות לסרוגים עד שהקשר בניהם נעשה ברור וטבעי.

המאמן הגשטלטי העתיק את טכניקת ההנעה שבין התוכן המוצהר של החלום לבין האסוציאציה שלו בטיפול הפרויידייני, לשימוש בתחומים שונים, למשל בתחום פעילות הנשימה והשרירים. פרלס טען שניעה זו עוזרת לשבור דפוסים של המזגות; התמזגות כמו כאבי-ראש, כאבי-גב וצואר, שמירת איזון ואנרגיה, הפגת מתח עצבי שחרור מהרגלים פסולים נדודי-שינה וכו'. כשאנו מסתכלים על העתקות מסוג זה, מתברר שלא ניתן לטפל בהם במקומם העכשווי משום שאין להן שם כל משמעות טיפולית. ההעתקה חייבת לחזור לאן שהיא שייכת משום שהיא יכולה לבוא על פתרונה רק במקום שיש לה משמעות. המתאמן שסובל מכאבים בעיניים בשל עצירת הדמעות, יכול להפסיק את הכאבים שלו רק על-ידי בכי.
טכניקה זו מיושמת גם כשהמאמן מבקש מהמתאמן למקד את תשומת ליבו על היחסים שבין התנהגותו המילולית לבין התנהגותו הלא מילולית.

טכניקת ההגזמה

המתאמן עושה תנוע או ג'סטה מסויימת לחוסר-אונים למשל, בתהליך האמוני אך אינו ער לכך או שאינו מייחס לכך חשיבות. בעיני המאמן יתכן ולתנועות אלה יש חשיבות ומשמעות רבה. ג'סטות אלה יכולות להיות לא גמורות, לא מפותחות או שנולדו טרם זמנן. התנועות יכולות להיות כמו תנועה של היד או טיפוף של הרגל, הנפת הראש, הבעת פנים או מיצמוץ בעיניים. המתאמן מתבקש להגזים את התנועה שוב ושוב במטרה לעשות את המשמעות הפנימית גלויה וברורה יותר.

טכניקה זו נגזרת מההתנהגות הלא מילולית של המתאמן. בתרפיית הגשטלט, אין המאמן מבקש מהמתאמן שלו לנטוש את חוסר-האונים שלו אלא דווקא לחוות זאת ולהכנס לתכונה זו עמוק יותר. המאמן מבקש מהמתאמן שאף יגזים בכך מתוך אמונה שזהו "החלל הפורה" שממנו יבוא התנסות אורגניזמית ממשית של כוחו.

טכניקת החזרה

המתאמן יכול לומר משהו בעל חשיבות אך הוא מהר מאוד מחליק עליו או בדרך כלשהי הוא מציין שהוא לא לגמרי קלט את ההשפעה של הדברים שהוא אמר. במקרה כזה, מתבקש המתאמן לומר שוב ושוב את המשפט עד שהמשמעות של הדברים נעשית ברורה וגלויה.

טכניקה זו מיושמת על התנהגותו המילולית של המתאמן.

טכניקת "האם אני יכול להזין אותך במשפט"?

המאמן מבקש מן המתאמן לומר משפט שמוצע על ידיו כדי שיתנסה בו ויראה אם יש בו מידה של אמת. טכניקה זו מיושמת כאשר המאמן מבחין בכך שהמתאמן נמנע מלהבין את משמעות התנהגותו העכשוית והוא מעמיד פנים שהוא מבולבל ושאין הוא יודע מה עליו לעשות או לומר.
בדרך כלל מבקש המאמן מן המתאמן שיאמר את המשפט המושאל לבן או בת הזוג, לבני המשפחה, למשתתפי הקבוצה או למאמן עצמו.

טכניקת "האם אתה יכול להשאר עם רגשות אלה"?

המתאמן מתבקש להרחיב את הדיבור על המה והאיך של רגשותיו. "מה הן התחושות שלך"? "איך אתה עוצר את עצמך מלומר את שאתה רוצה להגיד"? שואל המאמן את הפצינט.

טכניקה זו מתבקשת ברגעי מפתח כאשר המתאמן מתנסה ברגש מכאיב או שהוא נקלע לסיטואציה לא נעימה והוא רוצה לברוח ממנה.

טכניקת "הכסא הריק" או "הכסא החם"

המתאמן מתבקש להביא בדמיונו את האנשים הנעדרים לחדר הטיפול כדי להתמודד עימם כאילו יושבים הם בכסא הריק שממולו - באופן ישיר תוך כדי זה שהוא משחק את התפקיד של עצמו ושל הנעדרים המוזמנים. למשל, יתכן ולמתאמן יש רגשות ודברים כלפי אביו, שנפטר לפני זמן רב, שלא נאמרו והם מוחזקים עדיין בתוכו.

טכניקה זו הינה הטכניקה בעלת העצמה הרבה ביותר בתרפית הגשטלט. היא פותחה על-ידי פריץ פרלס כאמצעי להגדלת המודעות העצמית של המתאמן וכדי להבהיר יותר את העבודה האמונית. במקום לאפשר למתאמן לרכל, משתמש המאמן בכסא-הריק כדי לעודד את המתאמן להביא את העניינים הבלתי גמורים שבחייו לפה ועכשיו. כאשר מדבר הפצינט על רגשותיו על הדברים האחרים שעדיין מעסיקים אותו קל לו יותר להמנע מלהרגיש באמת את הכאב, השמחה, הכעס או הצער. ההתנסות בהבאת ההורה לחדר ואמירת הדברים שצריכים להאמר על-ידי שניהם הינה חוויה עצומה ולעיתים קרובות היא אף עוזרת לסגור גשטלטים לא גמורים אחרים הקיימים עדיין בחייו של אותו מתאמן. כאשר הגשטלט נסגר, מתנסה המתאמן בתחושת רגיעה ושקט. הרגשה זו ניכרת היטב ובברור בפניו, בתנוחת גופו ובנשימתו של המתאמן.

טכניקת הכסא-הריק עוזרת להפוך מצבים מטושטשים לא פתורים מן העבר לחוויה ממוקדת ועמוקה בהווה. היא מבהירה פיצולים וקוטביות באישיותו של המתאמן ועוזרת לו בתהליך יצירת המרכז שהוא כה חיוני לתפקוד יעיל וטוב של אישיותו.

בטכניקה זו, העוזרת להפוך מצבים מטושטשים לא פתורים מן העבר לחוויה ממוקדת ועמוקה בהווה, צריך המאמן להיות ער ורגיש לקטביות, מפני שהאנרגיה של המתאמן יכולה להתפצל לשני ניגודים כמו ה"מנצח" וה"מנוצח", החלש והחזק, המקריב והקורבן וכדומה.
המאמן צריך לסייע למתאמן לעשות אינטגראציה של שני החלקים המנוגדים של האדם הנאבקים זה בזה בחוסר תועלת. הפיצול הקשה ביותר אצל האדם הוא בין ה"מנצח" וה"מנוצח". קולו של ה"מנצח" מטריד והוא מענה את ה"מנוצח" בביקורת בעוד שה"מנוצח" מגיב בכוח נגדי. הוא משחק את האומלל והלא יודע ובכך הוא מתחמק מדרישותיו האינסופיות של ה"מנצח". שני הניגודים האלה חיים חיים של תסכול הדדי ונסיונות ממושכים לשלוט אחד בשני. מאבק כרוני זה מונע מהאישיות לחיות חיים מלאים, אינטגרטיביים והרמוניים.
משום כך חשוב מאוד שהמאמן יהיה ער להתהוות ניגודים שכאלה והוא מסייע למתאמן להביא את השניים הללו לידי שיתוף פעולה ויצירת מרכז משותף. בניגוד למצב הקוטביות, יכול המאמן לראות שהמתאמן מתקשה ביחסיו עם הסביבה מפני שהוא תקוע בקוטב אחד של הרצף, כלומר, הוא מתנהג תמיד בבטחון גמור או שהוא תמיד נכנע. במקרה זה, עוזר המאמן למתאמן להעשות ער לקיומן של אפשרויות התנהגות נוספות אותן הוא יתרגל ויפנים במהלך הטיפול.

טכניקת "הרטרופלקציה" (Retroflection)

בטכניקה זו, מציע המאמן למתאמן לעשות בדמיונו )או במציאות האקטואלית( לאחרים מה שהוא עושה לעצמו וזאת כאמצעי לברור ולהבהרת המשמעות הפנימית של התנהגותו המוטורית.

רטרופלקציה מוגדרת כ"תהליך כללי של בלימת הדחף או איזון אימפולס המתח באמצעות מתח תחושתי מוטורי מנוגד נוסף". (Ego Hunger and Aggression 66) למשל, התכווצות בצואר העורף היא תוצאה של כעס לא מובע.
פרלס ציין שכאשר אדם מתנהג באופן רטרופלקטיבי, הוא מתיחס לעצמו כפי שהוא רצה להתיחס במקור לאנשים אחרים או לאובייקטים. הוא מפסיק לכוון את האנגיה שלו החוצה כדי לתמרן ולהביא לשינויים בסביבה שיענו לצרכים שלו. במקום זאת, הפרט מכוון את הפעילות שלו פנימה ושם את עצמו כמטרה להתנהגות במקום את הסביבה. "הוא נעשה האויב הגרוע ביותר של עצמו". (The Gestalt Approach 54)
מובן הוא, ששום אדם אינו יכול במהלך חייו לתת ביטוי חופשי לכל אחד מן האימפולסים שלו. לפחות כמה מהם צריכים להיות תחת שליטה וביקורת. עם זאת, טען פרלס, שהתנגדות מודעת לאימפולסים הרסניים שונה מהפיכתה כנגד העצמי.
האישיות המפנימה עושה מה שהאחרים רוצים שהיא תעשה. האישיות ההשלכתית עושה לאחרים את מה שהיא מאשימה אותם שהם עושים לה. האישיות הנמצאת בהתמזגות פתלוגית אינה יודעת מי עושה מה למי והאישיות הרטרופלקטיבית עושה לעצמה את מה שהיא רוצה לעשות לאחרים.
האישיות הרטרופלקטיבית אומרת: "אני מתביישת בעצמי" או "אני מאלצת את עצמי לעשות....". היא מצהירה אין סוף הצהרות מסוג זה כשכולן מבוססות על התפיסה שהיא ועצמה הן שתי הוויות שונות. כאשר מפסיק המתאמן לעשות רטרופליקציה, הוא יכול להתחיל לכוון את רגשותיו החוצה, להפסיק להרוס את עצמו באופן פיסי ולהתחיל ליצור קשר פתוח וישיר עם אחרים.

טכניקת נטילת אחריות

כדי לעורר נטילת אחריות על התנהגות, רגשותיו ומחשבותיו של החברים ויחד עם זה לבטל ביטויי אשם ודופי שלהם, מבקש המאמן הגשטלטי בחברי הקבוצה לנסות לדבר בגוף ראשון ובהתיחסם לאחר לפנות אליו בגוף שני. לפיכך הוא מבקש לשנות את המלים: "זה" ו"משהו" במלים: "אני" ו-"אתה". למשל, "זהו מצב מתוח כאשר מישהו נתפס בשקר", במקום לומר, "אני הרגשתי מתוחה כאשר אתה גילית שאני משקרת", או אתה אומר: "אני חשתי נפגע", "אני כעסתי מעט", "אני חשתי דחוי", "אני הייתי עצוב", "אני הייתי מאוכזב" ואינך אומר: "אתה פגעת בי", "אתה הכעסת אותי", "אתה דחית אותי", "מה שעשיתה דיכא אותי". כמו כן, מבקש לשנות הצהרות כמו: "אני חייב ל... להצהרה: "אני בוחר ל...", הצהרה: "אני לא יכול ל... להצהרה: "אני לא רוצה ל...", הצהרה: "אני צריך ל..." להצהרה: "אני רוצה ל...", הצהרה: "אני פוחד ש..." להצהרה: "הייתי רוצה ש...". כמו כן מבקש מהם המאמן להיות ערים לשינויים כלשהם בהתנסות שלהם. המאמן הגשטלטי מברר שוב ושוב עם החברים את צרכיהם. הוא בודק מה כל חבר רוצה לתת לקבוצה ומה הוא רוצה לקבל בתמורה ממנה. הגשטלטיסט מקפיד להדגיש שוב ושוב את עניין האוטונומיה של החברים ואת יכולתם לקבל החלטות באופן אינדיבידואלי מחד ואת ענין התלות ההדדית וההשפעה ההדדית של החברים זה על זה מאידך.
המאמן מסב את תשומת לב החברים ואת רגישותם למתח התמידי שנוצר בין הצרכים של הפרט לבין הצרכים של האחרים וההכרח התמידי למצוא את האיזון שבין השניים. כדי לחזק את תחושת האחריות והשייכות לקבוצה חוזר המאמן ומדגיש שכל פרט ופרט בקבוצה צריך לדאוג לעצמו ולרווחתו. כלומר, שיקח אחריות לדאוג לעצמו. הוא מבקש מחברי הקבוצה שלא ימתינו לקבלת רשות לדבר, אלא שכל אחד יקום וידבר, יקום ויכריז על קיומו כשהוא חש צורך בכך תוך מתן יחס של כבוד לחברים האחרים ולעבודתם.
המאמן מעורב וחלק מהתהליך האמוני. מרגע שהקבוצה מתכנסת והתהליך האמוני מתחיל, המאמן מציג, מעודד, תומך ומדגים סוגי תקשורת ופעולות העשויים להגדיל ולחזק את תחושת הבטחון, השייכות והאחריות של החברים. הוא מעודד את האנשים בקבוצה לקיים תקשורת ישירה, פתוחה, גלויה ונכונות לחשיפה עצמית. הוא מבקש מחברי הקבוצה להמנע ככל האפשר מסודיות, מרכילות ומשאלת שאלות ומהצעת הצעות.
הגשטלטיסט מאמין שכאשר שני אנשים או יותר יוצרים קשר הם גם מתחילים לשדר באופן גלוי ובאופן סמוי סדרה של ציפיות, תשוקות, צרכים ופחדים ביחס לסוג היחסים שהם רוצים לפתח. משום כך, בטיפול בזוגות ובמשפחות, מבקש המאמן שכל פרט יציין את ציפיותיו מהטיפול. הרצונות והצרכים צרכים להאמר באופן ספציפי. כאשר הצרכים נאמרים בגלוי על ידי חברי המשפחה זה עוזר לכל אחד מהם לפתח ולחזק את תחושת האני ואת תחושת האחריות האינדיבידואלית ביחס לרצונות ולצרכים של כל חבר.

ישנם אנשים המרגישים שאין הם אחראים למה שהם ולמה שהם עושים. גישה זו למעשה, מטפחת תחושת יאוש וחוסר אונים. במקום לראות את האדם כאילו הוא רק סידרה של תגובות מותנות, קורבן לקפריזות של גורל בלתי-אישי, רואה תרפיית הגשטלט באדם הוויה שיש לה אפשרות בחירה. לכן תרפיה זו, פועלת כל הזמן לקראת קידום והרחבת תחושת המתאמן לקחת אחריות לרגשותיו ולהתנהגותו. אוריינטציית ה"אני - אתה" מחדדת ומחזקת את תחושת הבעלות והאחריות של החבר למה שהוא מרגיש או חושב. כמו כן, פעלים שיש בהם מעורבות אישית ולא כללית תורמים להגברת תחושת האחריות.
יש לשים לב גם כי "מסרי אתה", גורמים לאנשים להפוך מתגוננים ועוינים, בעוד "מסרי אני", גורמים לפחות עימותים, ומעוררים עניין רב יותר בדבריהם. בדרך כלל ההתיחסות אל המאמן היא התיחסות צד שלישי המתווך ביניהם ושצריך לשפוט ולומר מי מבין החברים צודק ומי לא. הקושי של החברים להתיחס באופן ישיר נעשה אז המוקד האמוני. כדי להשיג ישירות מונע המאמן מבני הקבוצה לשאול שאלות. על ידי שאלת שאלות נמנעים חברי הקבוצה לקחת אחריות והם מעברים אותה הלאה אל החברים.
פרלס מאמין, שכל משמעות האדם הוא באחריות העשיה העצמית- אורגניזמית- ולא אדם אחר עושה זאת. יתר על כן, כל תכלית התרפיה היא להכשיר את המתאמן שלא יהא תלוי בזולת. לכן, הצלחתה של כל תרפיה היא בלקיחת אחריות לחייך, שמוכן אתה לעמוד ברשות עצמך, וזהו בשילותך. לפיכך פרלס יוצא בהתקפה גדולה כנגד הפסיכואנליזה המטפחת את הגישה "האינפנטילית", שהמתאמן אינו אחראי, אלא תסביך אדיפוס אחראי. לפיכך לא קשה לדעת מאיפה המציאה הנערה את טראומת הילדות - הצפייה לגן של שושנים, מתוך הספור: "מעודי לא הבטחתי לך גן של שושנים" מאת חנה גרין. הייתכן להצדיקה במשוגעות, בחולי של זכרון העבר?! התבל לא נבראה כדי לענות על ציפיות בני-אדם, ואף בני-אדם לא נולדו כדי לענות על ציפיותיה של תבל. המלה אחריות responsibility, אותה אפשר לאיית גם response - ability )כושר-תגובה, כושר היענות(: הכושר להגיב ולהיענות, הכושר להיות מחונן במחשבות, בתגובות, בריגושים לעת מצוא. ובכן, האחריות הזאת, יכולתו של האדם להיות אשר הנהו, אותה פרלס בטא בעזרת המלה "אני" ב"תפילת התבנית" שלו:

אני עושה את שלי, ואתה עושה את שלך

לא נולדתי כדי לענות על ציפיותיך

אף אתה לא נולדת כדי לענות על שלי

אתה - אתה, ואני - אני

אם ירצה המקרה ונמצא איש את רעהו - מה נאה!

ואם לא נמצא - עלינו להשלים עם כך.

פריץ פרלס, Gestalt Therapy Verbatim 4 נוסח עברי: אברהם קדימה

טכניקת ה"איך" וה"מה"


הגשטלטיסט מתיחס כמעט לגמרי ל"איך" ול-"מה" )לא על "המה"( ולעיתים רחוקות מאוד "למדוע". הגשטלטיסט מנסה להבין את הקיום של כל מצב באמצעות ה"איך" ולא באמצעות "המדוע". כדי שאפשר יהיה לשמוע את "האיך", חייב המאמן להקשיב לצליל, למוסיקה של המתאמן. המתאמן ממקד את תשומת ליבו על איכות הקול, התנוחות, התנועות, הנשימה, השפה הפסיכוסומטית ואחר כך על תוכן הדברים, כמו צנזור, לעג, תרוצים וכדומה.

בניגוד לטכניקה הפסיכואנליסטית המבוססת על התאוריה שמה שחסר למתאמן היא ההבנה של "המדוע" של התנהגותו, תרפיית התבנית מאמינה ששאלות ה"מדוע" מייצרות רק תשובות מתאימות, הגנתיות, רציונלזציות, תירוצים, מונעות מהתבגרות של לקיחת אחריות אישית להתנהגות העכשווית ואת האשליה שאירוע יכול להיות מוסבר על ידי גורם יחיד. לעומת זאת, ה"איך" חוקר את המבנה של אירוע וכאשר המבנה מובן כל שאלות "המדוע" מקבלות תשובה באופן אוטומטי. פרלס האמין שבתרפיית הקומוניקציה המילולית )התוכן( היא בדרך כלל שיקרית. הוא טען שכאשר המתאמן משיג מודעות למה שהוא עושה דאגתו לגבי ה"מדוע" בדרך כלל נעלמת. אם הוא נשאר סקרן לגבי זה, הוא נמצא במצב טוב כדי לעבוד על כך בעצמו. כל מה שעושה המתאמן הינם למעשה הביטויים לצרכים הדומיננטיים שלו, כלומר, לנצח, להיות טוב, להרשים. המאמן הגשטלטי מוצא את האישיות הבלתי גמורה של המטופל דווקא במה שכל כך גלוי לעין. רק הטיפול במה שהמתאמן עושה ב"איך", המסת מה שהתקשה והתאבן, ההפרדה בין הפטפוט והמלל לבין הדאגה האמיתית, ובין המיושן לבין החדש, יכול המאמן לרכוש שוב את הזרימה של התהליך המוקד והרקע. בתהליך זה, שהוא תהליך הגדילה וההתבגרות, מתנסה ומפתח המתאמן את ה"עצמי" (self) שלו.


טכניקת תרגום "פגיעה" ב-"נקמה" והחלפה "אשמה" ?ב-"כעס"


פרלס טען שקיימים שני ביטויים שצרכים להתגלות מחדש על-ידי המתאמן. ביטוי אחד הוא: "אני מרגיש נפגע". כאשר המתאמן יתרגם משפט זה לביטוי "אני רוצה לנקום" הוא יהה הרבה יותר קרוב לאמת. הביטוי השני הוא: "אני מרגיש אשם". כאשר המתאמן יחליף משפט זה בביטוי "אני כועס" המתאמן יגלה להפתעתו עד כמה הוא באמת כועס.

הביטויים "אני נפגעתי" ו"אני מרגיש אשם" מעידים על צביעות של המתאמן ולא על רגשותיו האמיתיים. לכן, הגשטלטיסט דוחה את הרעיון הבסיסי בפסיכואנליזה שאשמה הינה אחת מבסיסי הנאורוזה. לדעת הגשטלטיסט, אשמה אינה אלא נקמה הפוכה. הנקמה הינה הרגשי של הנאורוטי להמשיך ולהחזיק בסטטוס-קוו שבחייו. ההתפסות לרגש האשם שלו והכעס כלפי הוריו שהם אינם מה שהוא רוצה שהם יהיו מאפשר למתאמן להמשיך ולהחזיק אותם אשמים בבעיותיו העכשוויות ופותר אותו מן הצורך לפתח תמיכה עצמית מתוך המקורות הטבעיים שלו כדי שיוכל לחיות חיים טובים יותר ויעילים יותר.

טכניקת "הצעד הבא" השקול

כדי להתגבר על מצב החרדה, חייב המתאמן לנשום ובדמיונו להתחיל לצעוד את הצעד לקראת העתיד, להעיז לעשות את כל מה שברצונו לעשות. פרלס ציין, שהמתאמן אינו חייב להתנהג כך במציאות. המתאמן צריך לקחת בחשבון אפשרויות נוספות. עליו לשאול את עצמו שאלות כגון: "האם אני עושה את הדברים שאני רוצה לעשות, אם אני אבנה במקום זה מנגנוני הגנה, אם אני פוחד, מה יקרה לי אז" מה המחיר שאני אשלם?" רק אחרי שהמתאמן הרהר בשאלות אלה עליו לקבל החלטה לגבי הצעד שהוא ינקוט. במלים אחרות, ההחלטות נעשות מתוך שיקול דעת ובחירה ולא באופן אוטומטי.

עבור המאמן הגשטלטי, הגירוי הוא הבסיס להליכה קדימה, ליצירת הקשר ולעשיית דבר מה. המתאמן המגורה לעשות דבר מה אך אינו מעז לצעוד לקראת הבלתי-ידוע, מחניק את הגירוי ובמקום זה הוא מפתח חרדה. דוקא במצב החרדה קיימת אפשרות הבחירה לחידוש פורה, לבניית דבר מה חדש. חרדה זו מבוססת על האנרגיה הבסיסית שבנו, על הקיום הבסיסי של האורגניזם האנושי, דהיינו - להיות נרגש. לא תמיד מופיעה ההתרגשות כגירוי. לרוב משתנה הגירוי לרגשות. הוא יכול למשל להופיע תחילה כחוסר סבלנות, אחר כך כהתפרצות מינית שתיהפך לעשייה מינית. הוא יכול להופיע גם כרגש של צער.
החרדה הינה גירוי מינוס חמצן. המתאמן מתרגש אך הוא לא נושם. מאחר ואין הוא נושם נכנס הלב למרוץ כדי להזרים יותר כדוריות דם אדומות לחלקים השונים בגוף.

טכניקת המגע והנסיגה

ביסוד המגע והנסיגה קיים גם עקרון הגבולות שבין חברי הקבוצה. המאמן מלמד את חברי הקבוצה לכבד, להכיר ולהעריך את הצרכים, את הפרטיות ואת הגבולות של כל אחד מהם מחד גיסא, והוא מלמדם כיצד ליצור מגע אחד עם השני מבלי לכפות עצמם זה על זה מאידך. דברים אלה מתיחסים בעיקר למקרים שבהם חבר אחד מרגיש שחבר אחר "זקוק" לו. חבר זה צריך לאפשר לשני להחליט אם ברצונו להשאר לבד או אם לבקש או לקבל תמיכה. עקרון זה נוגע במיוחד לצורך לגעת, להחזיק או ללכת אחרי מישהו שעזב את החדר.
בדואליות הזו קיימת יכולתו של האדם להבחין בדברים שונים בסביבה ובתוכו פנימה. היכולת להבחין יכולה להיות ברורה וחדה ואז האדם מתפקד באופן נורמלי. יכולת האבחנה עלולה גם להיות מטןשטשת ולא ברורה. במקרה זה יתפקד האדם בחוסר יעילות ובחוסר ארגון. כאשר יכולת האבחנה של האדם פועלת באופן גרוע, אין הפרט יכול להתנהג באופן מתאים וכתוצאה מכך אנו מתארים אותו כנאורוטי. כאשר היכולת להבחין פועלת כראוי, המרכיבים של קבלה ודחייה, של מגע ונסיגה פועלים דרך קבע.
אם המגע נמתח יתר על המידה, הוא נעשה בלתי-יעיל או מכאיב. אם הנסיגה נמתכת יתר-על המידה, זה מפריע לתהליך התקין של החיים. מגע ונסיגה, בדפוס ריתמי, הינם האמצעים שלנו לסיפוק הצרכים שלנו ושל המשך התהליך של החיים עצמם.
באמצעות "התחושות והמוטוריקה" שלנו, נוצר מגע. עם זאת, מגע הוא יותר מסך כל התפקודים האפשריים הנוטלים חלק בכך. לראות או לשמוע אינם ערובה למגע טוב. מה שחשוב הוא לשים לב "לאיך" האדם רואה או שומע. למעשה, קובע "האיך" אם המגע שנוצר הוא טוב או גרוע. יותר מזה, מגע מתפשט לתוך אינטראקציות עם אובייקטים דוממים ועם החיים; לראות פרח או שקיעה, להקשיב למפל מים או לשקט שבמערה זה מגע. מגע יכול להעשות גם עם זכרונות ודמויים כאשר הוא מתנסה וחווה אותם באופן חד ומלא.
מגע נוצר בתחום שבו נשמרת תחושת של הפרדה, כך שאיחוד אינו מאיים להציף את האדם. התמיכה ליצירת מגע צריכה לבוא מהחלק הנמוך שבגוף. חלק זה מחזיק את האדם על הקרקע ומעניק לו את המרכז שלו, בעוד שהחלק העליון, הפנים, יוצר את הקשר, את המגע עם העולם החיצוני.
מגע נוצר על-ידי התרכזות ספונטנית על אובייקט שבו הדמות מאוד ברורה והרקע נעשה כהה. החושים דרוכים וערים לנעשה. "זהו התפקיד המאחד את הצורך לאחד ולהפריד. באמצעות המגע יש לכל אדם סיכוי לפגוש את העולם מחוץ לעצמו באופן יעיל ומספק". (Rhyne, Janie, Gestalt Art Experience Belmont, Calif.: Wadsworth Pub. Campany, Inc. 1973 104)
מגע מתהווה בהליכה מודעת לקראת חידושים שניתנים לטמיעה או לדחיה. זהו סם החיים לצמיחה, לשינוי עצמי ולהתנסות של האדם בעולם. מגע מתהווה בנקודה שבה האדם מתנסה ב-"אני" כנגד מה שאינו "אני". דרך מגע זה נחווים השניים בצורה ברורה. במגע קיים גם הסיכון של איבוד הזהות או ההפרדה.
פולסטר ציין שהאני מורכב ממערכת שלמה של תחומי מגע; מגע עם רעיונות, עם אנשים, עם ערכים, עם דימויים, עם זכרונות ועוד. תחומי מגע אלה מאפשרים לאדם להתקשר באופן מלא עם העולם שמחוץ לו והן עם העולם הפנימי. מגע זה כולל גם את התחושה של איזה סיכונים מוכן האדם ליטול על עצמו במגעו עם הסביבה, זאת משום שבהזדמנויות לגדילה אישית יכולות להופיע דרישות חדשות שיתכן והאדם לא ירצה או לא יהיה מוכן לעמוד בהן.
משום כך, הבררנות לגבי יצירת מגע שנקבעת על ידי תחום "האני" של הפרט משפיעה למשל על סוג ומספר החברים שיהיו לפרט, על העבודה שהוא בוחר לעסוק בה, על האיזור שהוא בוחר לגור בו, על הפנטזיות שלו, על אהבותיו ועל כל שאר ההתנסויות שבאופן פסיכולוגי הן חלק מן הקיום שלו. הדרך שבה חוסם האדם או מתיר למודעות להתהוות או מאפשר יצירת מגע היא הדרך שלו לתמוך בתחושה שלו לתמוך בתחושה שלו לגבי מידת הגבול שהוא רוצה ליצור בינו לבין עצמו ובינו להין העולם החיצון.
יצירת מגע טוב מחייב שמירה ואיזון בתהליך של גאות ושפל ביחסיו של הפרט עם עצמו ועם הסביבה. קיים יחס עדין של אנרגיה בין זה שיוצר מגע לבין זה שבאים איתו במגע. לפיכך, ביצירת מגע, מושם הדגש על כוחו של הפרט ליצור את החיים שלו, כלומר, ליצור את היכולת להכיר בהתאמה שלו לסביבה הנתונה.
ולבסוף נברר את אופן יצירת המגע הפיזי, במסגרת שמירת הגבולות שבין חברי הקבוצה או של יחיד בין יחיד. מתוך האוטוביוגרפיה של פרלס לומדים שלמגע הפיזי היה חלק נכבד בטכניקה האמונית שלו. פרלס מיצה מגע מסוג זה עד תומו. המדע, כמו גם האינסטינקט, אומר לנו כי המגע הגופני הוא אחת הדרכים הטובות ביותר ליצור קשר עם מה שאפשר לכנות כרוח החיים של האדם. ואחת הצורות החשובות ביותר של המגע הוא החיבוק. באמצעותו אנו מתקשרים כבני אנוש ברמה העמוקה ביותר. באמצעותו אנו חובקים את החיים עצמם.

פרלס טען שאין האדם יכול לספק את כל צרכיו בעצמו ושהוא יכול להתקיים אך ורק דרך המגע שלו עם הסביבה. טבע היחסים שבינו לבין סביבתו קובע את התנהגותו של הפרט. פרלס הניח שכאשר היחסים בין הפרט והסביבה מספקים באופן הדדי, יתנהג הפרט באופן נורמלי. אם היחסים הם בקונפליקט, יתנהג הפרט באופן לא נורמלי.
כדי ללמוד את האופן שבו מתנהג האדם בסביבתו צריך להבין ולדעת מה קורה בגבולות המגע שבין הפרט והסביבה שלו. ידיעה והבנה זו הינם חשובים ביותר מאחר והאירועים הפסיכולוגיים שקורים לאדם מתרחשים בגבולות המגע הזה.
לאורה פרלס טענה שבתחום המגע שבין האדם לבין סביבתו קיימת מידה רבה של חוסר מודעות ושל התמזגות. היא ציינה שאם מתקדם האדם בקצב שמעבר לגבול היכולת שלו כדי ליצור מגע, הוא ירגיש בחוסר תמיכה )תמיכות מסויימות הינן חיוניות וצריך להשתמש בהן(, המחסור בתמיכה הכרחית מסתיים תמיד בחרדה.(The Gestalt Journal 25) לאורה טענה שבדרך כלל חרדה מתפרשת כחוסר בחמצן. לפי דעתה, זוהי סיבה משנית. הנקודה העיקרית היא בכך שתמיכה חיונית לה נזקק האדם באותו הרגע חסרה ואין הוא מחפש אחריה. הפרט יכול להיות חרד במידה רבה כאשר הוא רעב וגופו אינו מתפקד כראוי. לפיכך, הסיקה לאורה את המסקנה שמגע נמצא תמיד במרכז ויכול להעשות באופן מלא חלק מהתהליך המתמשך של יצירת הגשטלט רק כאשר התמיכה ההכרחית ניתנת בהתמדה ובשיטתיות.

המגע עם והנסיגה מ-, הקבלה והדחייה של הסביבה הינם התפקודים החשובים ביותר של כלל האנושיות. הם האספקטים החיוביים והשליליים של התהליכים הפסיכולוגיים באמצעותם אנחנו חיים. הם למעשה הפכים דיאלקטים, שני חלקים של אותו ענין. הם האמצעים שלנו להתיחס לאובייקטים שבסביבה.
ישנם מאמןים שמתיחסים לכפילות זו של האדם כאל שני כוחות מנוגדים שיוצרים קרע בנפשו של האדם. הגשטלטיסט, לעומתם, מתיחס לדואליות זו כאל שני אספקטים של אותה האישיות.

אנו נוטים לחשוב על נסיגה כאחד מהסימפטומים של הנאורוזות. אבל זוהי אי-הבנה של התופעה. נסיגה כשלעצמה אינה לא טובה ולא רעה. היא פשוט אמצעי להתגבר על סכנה כלשהי. לשאלה אם לא ניתן להתיחס אך ורק במסגרת התשובות לשאלות הבאות: נסיגה ממה, נסיגה למה, ונסיגה למשך כמה זמן? כך גם לגבי יצירת מגע. מגע כשלעצמו אינו לא טוב ולא רע, למרות הנטיה הקיימת להעריך את היכולת ליצור מגע מעל לכל דבר. לא כל מגע הוא בריא ולא כל נסיגה אינה בריאה. אחד מהמאפיינים של הנאורוטי למשל הוא אי-היכולת שלו ליצור מגע טוב ואי-היכולת שלו לסגת כשצריך. כאשר הוא צריך להיות במגע עם הסביבה שלו, מוחו שרוי במקום אחר, ולכן אין הוא יכול להתרכז. כאשר הוא צריך לסגת, הוא אינו יכול. נדודי שינה, תלונה שכיחה של הנאורוטי, הינה דוגמא לחוסר היכולת לסגת. תופעת השעמום הינה דוגמא שניה. שעמום קורה כאשר אנו מנסים להשאר במגע עם נושא שכבר אינו תופס את תשומת ליבנו, או שאינו מצליח לענין אותנו. במקרים כאלה, מציע פרלס שהמתאמן ילמד "לסגת אל החלל הפורה ("The Fertile Void"). מונח זה מתאר את היכולת להשאר עם הרגשות של חוסר-אונים, בלבול ופחד. הנטיה החזקה של הנאורוטי היא לחפש הקלה מרגשות בלתי-נעימים אלה על ידי בריחה לתוך מצב הכרתי שמקובל כנורמלי ובר-תוקף! אך גישת הגשטלט היא לתמוך בתהליך הטבעי, לתמוך באורגניזם שיחווה באופן מלא את המציאות הסוביקטיבית.


טכניקת הפיצוץ הרגשי - תיסכול, תמיכה ורגש הוליסטי


ראשית המתאמן מגיע לשלב מוכנות לפיצוץ (The implosive) על-ידי תחושת שיתוק בעזרת כוחות מנוגדים, שמחדד את תחושת חוסר החיות והאונים שלו. המתאמן מתאמץ מאוד לגרור את עצמו ולהחזיק את עצמו על מנת שלא לסגת לאחור. הוא נעזר לשם כך, בהתערבות יעילה של המאמן המעודד את המתאמן להעשות ער למה שקורה לו: לתחושת הריקנות שלו, לתחושת חוסר-האונים שלו, למבוכה שלו, לתנוחותיו שלו ועוד. אם יש למתאמן את האומץ להשאר עם רגשותיו הלא נעימים, ולמאמן יש את הבטחון לסייע למתאמן בתהליך זה, אזי ההתנסות בשלב הפיצוץ מובטחת. לשם כך נעזר המאמן הגשטלטי בשתי טקטיקות בסיסיות לשימוש בסייעו לעבור את שלב השיתוק או מבוי-הסתום: תיסכול ותמיכה. המאמן יכול לתסכל את ההפרעות של המתאמן בתהליך המעבר של שלב התקיעות על-ידי כך שהוא עומד כנגד כל נסיון של המתאמן להמנע. הוא תומך בהתקדמותו של המתאמן על-ידי כך שהוא מעודד אותו לתת ביטוי לרגשותיו. טקטיקת התסכול מאופיינת על ידי שאלות כמו: "ממה אתה נמנע כרגע"? "מה אתה פוחד שיקרה כרגע"?
טקטיקת התמיכה מועברת על-ידי נוכחותו של המאמן והיא נאמרת על-ידי הצהרות כגון "השאר עם ההרגשה הזו", "שים לב למה שקורה לך כרגע", "תן לעצמך להרגיש זאת באופן מלא", "תן לזה לקרות", או "אתה לא צריך לעצור בעד עצמך". בשלב הבא הופך המתאמן את האנרגיה העצורה לפיצוץ (The explosive) אישי רגשי. הפיצוץ מתרחש כאשר מתיר המתאמן לעצמו להתנסות ולתת ביטוי אמיתי לרגשותיו, על-ידי צער, שמחה, אהבה, כעס, בעזרת בכי, צחוק, חיבוק, הנפת אגרוף או רקיעה ברגל. ביטוי זה הוא פעולת התמוטטותו של המבוי-הסתום המלווה לעיתים בהתפוצצות אדירה ולעיתים שקטה. המעבר בין שלב לשלב קורה במסגרת היחסים שבין המתאמן והמתאמן. תהליך זה מתרחש במסגרת שבה הן המתאמן והן המאמן יודעים שהיא מסגרת המגינה על המתאמן ושאין הוא צריך לברוח ממצב החרום אלא להשאר עם זה כדי להתחיל להתנסות ברגשות שמהם הוא בדרך כלל נמנע.

הפיצוץ הרגשי חשוב מאוד להבראתו של המתאמן מאחר והגשטלטיסט מאמין ש"הרגש הוא המודעות האינטגרטיבית של היחסים שבין האורגניזם והסביבה". (Gestalt Therapy 407) הרגש הוא למעשה ההשלמה של הגשטלט החסר. לאחר הפיצוץ הרגשי מתנסה המתאמן בתחושה של רכוז הנובע מהפיוס שחל בין הניגודים שבחייו. המתאמן מפתח תחושת שליטה פנימית משלו שתסייע לו לקבל החלטות בעצמו ביתר נכונות בעומדו בפני קונפליקט חדש בעתיד. התנסות זו תביא לאיזון ברגשותיו של המתאמן ותספק לו את התמיכה-העצמית החיונית לקיום יעיל וטוב בינו לבין עצמו ובינו ולבין סביבתו.
המאמן הגשטלטי מאמין שגדילה נפשית באה דרך תסכול ותמיכה. לכן, חייב המתאמן להשתמש בתמיכה ובתסכול באופן מאוזן. הוא חייב לקרוא תגר על אותם ביטויים שמשקפים טכניקות מניפולטיביות, דפוסים נאורוטיים ודמוי-עצמי. תהליך זה חייב להמשך עד שהמתאמן מתחיל להתנסות בצורך לשחרר עצמו מדרכי ביטוי אלה ובאותה עת עליו להעשות יותר עירני לצרכים האמיתיים שלו ולעבוד על מימושם.
הן שאלות התיסכול והן הצהרות התמיכה מבקשות מן המתאמן תשובה בדרגה שהמודעות העכשווית שלו מאפשרת. באותו זמן הן מגבירות את עירנותו. אלו הן שאלות המכוונות את המתאמן בלית ברירה לחיפוש תשובה מתוך הפוטנציאל הטבעי שלו. שאלות אלה מעודדות את המתאמן להכיר באחריות שלו למחשבותי, לרגשותיו ולהתנהגותו והן תובעות ממנו לפתח תמיכה עצמית מתוך הכוחות והאמצעים העומדים לרשותו. "שאלות אלה נותנות למתאמן תחושה של עצמיות משום שהן מכוונות אל האני שלו". (The Gestalt Approach 75)
בניגוד לרייך, שהגביל את תאוריית "מגן השריון" (character armor) לשחרור האנרגיה המינית בלבד, פרלס, לעומת זאת, כלל ספקטרום, שאני קורה לו הוליסטי, הרבה יותר רחב של התפרצות ושחרור רגשי.הוא האמין שבהתאוששות האני של המתאמן יש יותר מאשר שחרור השריר המכווץ להתרגשות מינית.

סכום

המתאמן מרכז את מודעתו על ידי משפט בסיסי שמנחה אותו ואת המאמן מראשית התהליך האמוני ועד סופו, והוא: "כעת אני מודע לכך ש...". שכן, פרלס אמר "שכאשר המתאמן מודע
באופן מלא למבוי - הסתום (The impasse), המבוי-הסתום יתמוטט".

ה-מודע מספק למתאמן את תחושת היכולת שלו והכשרונות שלו, את הציוד התחושתי, המוטורי והאינטלקטואלי שלו. זה לא ההכרה, כי ההכרה הינה תפקיד מנטלי בלבד. ההכרה בחינת התנסות שעוברת תהליך בדיקה קפדני דרך השכל ודרך המלים בלבד. לעומת זאת, "המודעות" מספקת חוויות נוספות. היא נותנת הן למאמן והן למתאמן את התמונה הטובה ביותר של המקורות העכשוויים של המתאמן. כיוון שמודעות תמיד מתרחשת בהווה, היא גם פותחת אפשרויות לפעולה.

רצף המודעות בהווה של פה ועכשיו, נעשית כלי לחשיפת אותם צרכים וכלי לגילוי מחדש של הצרכים בהם מונע המתאמן מעצמו מלממש צרכים אלה. פרלס האמין שכל תרפיה שהיא צריכה ויכולה להיעשות אך ורק בהווה, כל דבר אחר רק מפריע לשינוי האמוני לבוא. המודעות הרצופה ("The Awareness Continum") היא הטכניקה שמאפשרת לנו להבין ולהישאר במציאות ההווה, כלומר, לגלות ולהיות מודעים באופן מלא לכל התנסות אקטואלית
.
פרלס מציע לנו טכניקות העוזרות לנו למקד את המודעות למען כאמור, סיפוק תחושת היכולת, הכשרון והתחושה המוטורית והאינטלקטואלית. הטכניקות נותנות למתאמן ולמאמן את התמונה הטובה של המקורות העכשוויים, דרך טכניקת הציפייה העצמית הטהורה - כדי לעזור למתאמן להבין ולהישאר ב'עכשיו', דרך טכניקת הרחבת המודעות - הניעה הלוך ושוב - מתאמן שמוצף בחרדה מתבקש להניע את תשומת ליבו מהנשימה שלו לשרירים שלו, מהשרירים שלו לנשימה שלו וחוזר חלילה עד שהקשר שבין השניים נעשה ברור והמתאמן יכול להתחיל לנשום בחופשיות, דרך טכניקת ההגזמה - טכניקה זו נגזרת מההתנהגות הלא מילולית של המתאמן. בתרפיית הגשטלט, אין המאמן מבקש מהמתאמן שלו לנטוש את חוסר-האונים שלו אלא דווקא לחוות זאת ולהכנס לתכונה זו עמוק יותר, כמו כן, דרך טכניקות החזרה, "האם אני יכול להזין אותך במשפט"?, "האם אתה יכול להשאר עם רגשות אלה"?, "הכסא הריק" או "הכסא החם", "הרטרופלקציה" (Retroflection), נטילת אחריות, ה"איך" וה"מה", תרגום "פגיעה" ב-"נקמה" והחלפה "אשמה" ב-"כעס", המגע והנסיגה, "הצעד הבא" השקול וטכניקת הפיצוץ הרגשי .

 





 
     
     
     
   
 
אודות כותב המאמר:
 
     
   
 

מאמרים נוספים מאת krouz zadok

מאת: krouz zadokבריאות הנפש07/07/14907 צפיות
לברור יכולת התגובה של האדם כתנאי לבריאותו הפסיכולוגית - התפיסה הקוגנטיבית והתפיסה הגשטלטיאנית הפסיכולוגיה הקוגנטיבית כמו הגשטלט, מאמינה שהאדם מטבעו חפשי בבחירתו כדי שהוא יהיה אחראי באופן בלעדי למעשיו כלפי עצמו וכלפי העולם ולתת עליהם את הדין. המאמר מבקש להסביר את גורם החופש כבסיס להגשמת אנושיותו של האדם החושב את מחשבתו מחדש, כמו כן, יסביר המאמר את היחס בין חופש, בחירה ואחריות בהגדרת האדם האוטנטי ואת אחריות העשייה העצמית של האדם כביטוי למשמעות האדם המשתנה .

מאת: krouz zadokיהדות04/03/111252 צפיות
The article will discuss the dialogue between the skilled man and God continues with man’s confession. This is the final condition necessary for the meeting to take place. Man confesses because he thinks that to do so will benefit him. He believes that God can forgive him and hopes that, indeed, he will be forgiven. This hope for salvation is a fundamental of faith. The essence of the confession is the faith of the one confessing in God, for otherwise he would not confess before God at all.

מאת: krouz zadokיהדות04/03/111186 צפיות
This article Part 4, will discuss the Imperative as Expression of Love and The Subjective Aspect of the Commandment to Love.

מאת: krouz zadokיהדות04/03/111241 צפיות
The article will discuss the Commandment "You will Love" in its total construction. The discussion of the characteristics of the commandment will be divided into a number of sections: 1. Investigation of the parts of the commandment; "you will love" in its total construction. 2. Time within which the commandment is valid. 3. The subjective side of the command. 4. Its singularity in comparison with other commandments. 5. Can love be commanded?

מאת: krouz zadokיהדות01/03/111254 צפיות
The article will discuss the prior conditions to the occurrence of the meeting between man and God. Several conditions must be fulfilled before man can meet with God: b) The skilled man cannot yet meet God because he expects redemption from God. The second prerequisite for the meeting is the commandment to love God, after which God can then respond.

מאת: krouz zadokיהדות01/03/111232 צפיות
The article will discuss the prior conditions to the occurrence of the meeting between man and God. Several conditions must be fulfilled before man can meet with God: a) Only the gifted man meets with God. He must ear the meeting with god through arduous intellectual and spiritual study and discipline

מאת: krouz zadokקבלה28/02/111392 צפיות
גלגול נשמות זו אמונה, שהנשמה הנפרדת מן הגוף בשעת מיתתו של האדם חוזרת ומתגלמת בגוף אחר. מתגלמות בבני אדם, בדומם, בבעל חיים או בצומח. לשון אחרת: שהנשמות חוזרות ומופיעות בעולם הגשמי כשהן מלובשות גופים מתחלפים. המאמר מונה את העדויות על אמונה זו לאורך מאות שנים החל בפירושי התנ"ך דרך פיתגורס ועד המשורר השווצי צשוקה. האמונה הרצינית בגלגול נשמות, האומרת שהנשמה הנפרדת מן הגוף בשעת מיתתו של האדם חוזרת ומתגלמת בגוף אחר לא נכתבה בתורה. המאמר מנסה להסביר מדוע אמונה כה ממשית ומכובדת זו אין לה מקום ולו אזכור אחד בכל התורה.

מאמרים נוספים בנושא אימון לאיכות חיים

מאת: דרור אטריאימון לאיכות חיים23/01/192128 צפיות
הבנק מסרב למשכנתא? הלכתם לבנקים ולא מצליחים לקבל משכנתא? אני האיש שלכם! צריכים מומחה שייכנס לתוך הנעליים שלכם וישיג עבורכם משכנתא? שמי מרטין בוקסדורף ובעשר השנים האחרונות- אני משיג משכנתאות בנקאיות עבור אנשים שלא מצליחים לקבל משכנתא בכוחות עצמם.

מאת: דרור אטריאימון לאיכות חיים16/02/172597 צפיות
אחת הקושיות הגדולות בתורה ובדת היהודית היא שצריך להודות לשם, על כל דבר שקורה לך בין אם זה טוב או רע. כלומר הכול מגיע לאדם מהקדוש ברוך הוא וצריך להודות על זה בכל מקרה. אז המצב הזה הוא משהו שצריך להוסיף עליו שאם יש דברים מטופשים שאתה הכנסת את עצמך אליהם, אז אף אחד לא אשם לך אלא רק אתה אשם ואף אחד לא גרם לך.

מאת: shmolikאימון לאיכות חיים27/04/161708 צפיות
המאמר ילמד כיצד לנצל את הזמן לטובה ולשפר את ההישגים בצורה הטובה ביותר בהתחשב בזמן.

מאת: shmolikאימון לאיכות חיים27/04/161660 צפיות
המאמר ילמד כיצד לנצל את הזמן לטובה ולשפר את ההישגים בצורה הטובה ביותר בהתחשב בזמן.

מאת: ברסלב מאיראימון לאיכות חיים16/02/162629 צפיות
אמרו חכמינו (שם) כל שהקב"ה חפץ בו, מדכאו ביסורין ! נשמע הזוי ? אם אוהבים אותי למה מכאיבים ומייסרים אותי ? פה צריך אמונה שכל זה להמתיק מעלי דינים ולהבין שזה כדי שאני יחפש דרכים חדשות ויפשפש במעשי וכדי שאני ישתנה לטובה, וכדי שאני יבוא נקי מעוון לחיי עולם הבא - הרי שילמתי עליהם כפרת עוונות בייסורים שסבלתי פה בעולם הזה תמשיכו לקרוא תראו מאמרי חז"ל נפלאים ומחזקים לקבל את הייסורים באהבה לחחים טובים ומאושרים).

קשה להצליח, קל להצליח, להצליח להיכשל, מה רע בלהצליח, להצליח בקושי, מה טוב בלא להצליח, מאמן אישי, קואצינג מומלץ: עכשיו אני רוצה לשאול את השאלה הבאה מה רע יכול לצאת לבן אדם מזה שהוא מצליח במשהו אז אני או מציג איזו מטרה, אז אני מניח שהתשובה הקלאסית תהיה שאם זה עושה לו טוב אז הוא תלוי בזה נכון? ש: יש גם את זה. אליעד: יפה אז איזה עוד היבט נגיד יש? ש: שהוא איבד את העניין. אליעד: איבד את העניין ואיזה עוד היבט יש? אז אני רוצה לתת היבט ספציפי אוקי, כשבן אדם מצליח במשהו או נגיד שיש משהו ...

איך למכור ללקוחות, דימויים של הלקוח, באיזה מילים למכור, איך לשכנע לקוחות, שיקוף של הלקוח, טעויות של אנשי מכירות, ייעוץ אישי, קואצ'ר מומלץ: שלום לכולם הפעם אני רוצה לדבר על עוד היבט בנושא של מכירות ללקוחות ושכנוע אנשים וההיבט הוא שימוש במילים של הלקוח, בתהליך המכירה כאשר באים למכור ללקוח את המוצר את השירות את מה שלא רוצים בעצם להשתמש במילים של הלקוח ואני אסביר גם למה זה טוב וגם למה זה לא טוב ומתי לא להשתמש דווקא במילים של הלקוח. אז קודם כל בגדול צריך לזכור שתהליך של מכירה בעצם ...

 
 
 

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש  ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported

christian louboutin replica