עובדה, קיימת היא שבית המשפט העליון במדינת ישראל דן בכ 6000 תיקים בשנה, כאשר מנגד בית המשפט העליון בארה"ב דן בכ200 תיקים בשנה, כדי להבין את הסיבה לכך שבית המשפט העליון בישראל דן בכמות רבה יותר של תיקים מבית המשפט העליון הפדראלי בארה"ב, עלינו להכיר לעומק את השוני בין 2 המוסדות דנן. בית המשפט העליון בישראל ממלא 2 תפקידים בו זמנית, הוא בית המשפט עליון לערעורים אזרחיים ופליליים כלומר הערכאה העליונה ביותר שניתן להגיע אליה בעניינים אלו, ובנוסף, מכהן כבית המשפט הגבוה לצדק. בישראל השימוש במוסד הבג"צ עצום, אלפי עתירות מוגשות אליו, הסיבה נובעת מכך שנקבע שהגוף השיפוטי היחידי שיכול לתת צווים לרשויות הממשלה השונות ולמיני גופים ופקידים שממלאים תפקידים ציבוריים ע"פ דין הוא בג"צ. חשוב לומר שמספר הדיונים גדל בשנים האחרונות מעוד סיבות כמו: גידול בערכאות הנמוכות, גידול באוכלוסיה, גידול בעסקאות, עקב עומס העתירות בבג"צ, הוקמו לפני מספר שנים בית המשפט לעניינים מנהליים, הפועלים במסגרת מחוזית ושעוסקים בחלק מהעניינים שטופלו בבג"ץ. מערכת המשפט הפדרלית בארה"ב מורכבת מ3 רמות, ברמה הגבוהה יושב בית המשפט העליון, ומתחתיו יושבים 11 בית המשפט לערעורים שנמצאים בתווך.
עקרונית כל עורכי דין בתיק פדרלי מגיע לבית משפט מחוזי פדרלי, כל ערעור שמוגש נדון בבית משפט פדרלי לערעורים, ואם צד חושב שבית המשפט לערעורים טעה הוא יכול לבקש שבית המשפט העליון יבחן אותו, בית המשפט העליון הפדרלי, מנגד, לא מחויב לטפל בכל תיק אחת הסיבות לכך היא שתפקידו לתקן טעויות של חוק, כלומר טעויות בהגדרה, בפירוש או ביישום החוק שנעשו בערכאות נמוכות, אבל לא כל טעויות השיפוט חשובות מספיק כדי לתבוע תיקון ע"י בית המשפט העליון, בית המשפט העליון בישראל, פחות יעיל לשיטת המשפט הישראלית מבית המשפט העליון הפדראלי לשיטת המשפט האמריקאית, אין ספק כי השיטה פוגמת ביעילות ההחלטות ואינה מעניקה למדינה את מה שדרוש לה מבית משפט עליון , בהמ"ש בישראל נמצא בעמדת מצוקה ולכן אין לו ריסון ואיפוק הוא משוכנע שהוא יודע הכל על הכל ולכן ישנן תקלות לא מעטות עם הרשויות האחרות. ייתכן ובית משפט לחוקה יוכל להוות פתרון לעניין, צריך הרכב מיוחד ורחב לדון בעניינים חוקתיים, ואולי גם יש לשקול את ההסדר הקונטיננטלי של גוף פוליטי או חצי פוליטי.
העניין הגובר בחוק החוקתי בארה"ב הוא בתחום זכויות הפרט. בהסתמכו גם על 10 התיקונים הראשונים לחוקה, המכונות כתב הזכויות, כמו גם על תיקוני מלחמת האזרחים, בית המשפט העליון הפדרלי אכף מגבלות על כל הממשלות. מהיותו שומר על זכויות היחיד, הוא קובע באם לממשלה כלשהי יש הסמכות לפעול בדרכים מסוימות, הביטוי החשוב ביותר של דאגתו לזכויות הפרט בשנים האחרונות היה: הזכות לשימוע הוגן, והזכות להגנה שווה בפני החוק. יש לומר שבעקבות כתב הזכויות תוקנה החוקה בארה"ב פעמים רבות, כשהשינויים שהוכנסו מכסים טווח נושאים רחב, לטעמי יש דמיון רב בנושא זכויות הפרט בין בית המשפט העליון בארה"ב ובמ"י, בית המשפט העליון במ"י עבר רק בעשור האחרון, מהפכה שהונהגה ע"י ברק, וששינתה את פני בית המשפט העליון, העליון הפך אקטיביסטי, משמעותי ומתערב יותר בתחום חרויות הפרט, ושוויון זכויות, ח"י שנתקבלו ב92 היו צעד דרמטי, ניתן לראות זאת על פי תקדים בפסקי דין כמו מילר, שם באו לטובת הפרט ודאגו לשמור על זכויותיו. מאז ומתמיד הפגין העליון יכולת ורצון לשאוב מהחוק הגנה על זכויות הפרט למרות העדר הרשאה מפורשת בחוק, הופעת ח"י ב92, התקבלה בברכה ע"י מערכת המשפט האקטיביסטית, שמצאה פלטפורמה מעוגנת להגנה על זכויות הפרט.