וותיקי שוק ההון, על אחת כמה וכמה צעירי שוק ההון, עדיין משתאים לנוכח תנועות ההון שפקדו את השווקים ב-12 החודשים האחרונים. זה החל במחצית הראשונה של 2007 עם הסאב פריים ולאחר מכן כלל קריסת בנקי השקעות כגון בר סטרנס וליהמן ברדרס שזיעזעו את כל המערכות הפיננסיות בעולם ולאחר מכן את שאר מערכות החיים.
מתחילת שנת 2009 השווקים הפיננסים מראים תמונה חיובית ומדדי ניירות הערך מצביעים על עליות נאות לכל אורך התקופה מה שמעורר תהיות וציפיות אצל מרבית המשקיעים. מניות ואגרות חוב שונות עלו בעשרות ומאות אחוזים והשאירו את הסוחרים, המשקיעים והספקולנטים מאחור ללא יכולת להגיב. אפשר להבין זאת. השיתוק שאחז בשווקים בעיקר בסוף שנת 2008 גרר את כולם לסוג של מבוי סתום ומכאן ועד להחלטה להשקיע "כמו פעם" נשארה מאחור.
הרעיון המרכזי הינו להגיע להחלטות פיננסיות רציונליות ונאותות בהתאם לתנאי השווקים ולפעמים (או כמו שצעקו הכותרות-משבר 1929) כנגד המגמה השלטת תוך נקיטת עמדה ברורה הניתנת לשינוי בכל עת.
על מנת לנהל סיכונים באופן נהיר ולקבל החלטות פיננסיות רלוונטיות יש צורך בידיעת כל הפרטים הרלווטים ויכולת לנתחם בזמן אמת כאשר התוצאה המתבקשת הינה ברת השגה לצד יכולת ביצוע.
הניתוח הקר, לאלו שעסקו בכך, של מצב המערכת הפיננסית בשלהי 2008 ויכולת הרגולטור לטפל בה, הצביע על כר אפשרויות רחב שיתכן ויביא תוצאות רצויות. בדיעבד, זה בדיוק מה שקרה. בינתיים.