בס"ד
הרי את - "אדם המגרש אשתו הראשונה, אפילו מזבח מוריד עליו דמעות" ואכן נישואים ראשונים הם בחירתו של האל- "בת פלוני לבן פלוני" עוד מרגע לידתו נקבע גורלו של אדם. כל חריגה מקביעתו של אלהים זו היא בגדר שינוי סדרי בראשית. ויש בה בפרידה מסוג זה סוג של מוות. מוות אישי.
שקט מטורף - מלים לא ייטיבו לתאר...
מחכים לחלום - האהבה אט אט הופכת להרגל (לצערי). בימינו מאוד קשה לשמר את האהבה והזוגיות. פערי ציפיות הם חלק מן הסיבות לכך. לאחר שנים יחד הרבה זוגות נותרים רק עם החלום
בריחה לילית - החיים בראיה שונה
הרי את
הרי את מגורשת לי
ואפילו מזבח הוריד דמעותיו
הרי את מותרת לכל אדם
רק לא לי , רק לא לי מעכשיו.
עוצמת המעמד
עם תפילות השלושה
על קלף מגולגל
בו רזי הקדושה.
כמו כל קרביי הומים
"והרי מעתה אתם מגורשים"
עת הוסרה הטבעת
השלמות נגדעה
ואין עוד מה לאמר
ועוד דמעה, ושוב דמעה.
שנינו באמצע הדרך
נפרדים בשתיקה מייסרת
ורק פנינו החיוורים
רומזים שאולי אפשר היה אחרת.
הרי את מגורשת לי
ואפילו מזבח הוריד דמעותיו
הרי את מותרת לכל אדם
רק לא לי, רק לא לי מעכשיו.
- קלריס -
מילים לא ייטיבו לתאר
שקט מטורף
שקט מטורף אחרי הסערה
יושבים כמו שני זרים על הספה.
עשן סיגריה מיתמר אל התיקרה.
היתה או לא היתה כאן אהבה?
הדרך אל האושר רצופה במכשולים,
ולנו כבר היו ימים קשים.
עוד יום שעובר
אל תוך החורף שבלב,
זה רק נהיה מה שיותר כואב.
שקט מטורף אחרי הסערה
ורק האהבה לא בערה.
- קלריס -
מחכים לחלום
כשהבטנו אחד בשני,
לא ידענו שיש עוד פנים
כל שראינו היה צל דמותנו,
החלום התנפץ לימים.
מלים שאמרנו אני ואתה,
נאספו לעבר שנשכח.
הכל השתנה מאותם הימים -
הימים שאהבנו כל כך.
לא עברו השנים, שנים כה רבות
ואנחנו עדיין ביחד,
מוצאים את עצמנו רבים בלילות
וחווים בנפרד את הפחד.
הצל נעלם,
נשארו שתי דמויות,
זרות ואולי רחוקות.
המלים השתנו והפכו מאיימות
החלום כבר חדל להיות.
שנינו עומדים כאן באמצע הדרך,
לא יודעים מה יוליד לו היום
עדיין שונים
ועדיין ביחד
מחכים לאותו החלום.
- קלריס -
בריחה לילית
האוטובוס של חצות
עצר בתחנה האחרונה.
יצאתי.
ובעצם, זו לא היתה התחנה שלי,
אבל יצאתי.
ולא היה לי לאן ללכת.
בין קולות אנשים שיכורים
מסתובבת,
לא שייכת,
ובכל זאת,
מרימה צווארון,
מכניסה את ידיי לכיסים.
קר.
הולכת.
כמו בריחה לילית.
יושבת ביניהם.
הם שותים לשוכרה,
עבורי.
בין הוודקה והבירה
מציתה לי עוד סיגריה אל הלילה.
כבר מאוחר,
אולי מחר
האוטובוס של חצות
יקח אותי אל עוד בריחה לילית.
- קלריס -