אלמוג בהר. הוא סופר צעיר יחסית שסיפורו "אנא מן אל-יהוד", זכה להצלחה. הרעיון המרכזי בסיפור, מבריק. אלמוג גם כותב שירה. ונחשב לאחד המשוררים המזרחיים המבטיחים. האמנם?
שיר.
חוט מושך מן הלשון/אלמוג בהר
חוט מוֹשך מן הלשון תחתיו בִפנים הפה
מכביד את הדיבור מצֵאת ולמהר לשון צַחוּת
והמילים לאט נגנבות פנימה אל תוך הבטן
פונות אל ריבון העולמים אשר נתן
עולם והֵיעַלֶם בדיבור אחד
מתחננות.
איני בקי בשבעים לשונות אשר נתת
בין בני-אדם להפרידם ולחברם,
חיתוך לשון מִצְרַיִם בין מֵיצַרִים
צר לי, לשון אשדוד שודדת ממני
את סודה, ולשון אשקלון לשון מידה
ומשקל נכון בין שינַי הופכת קִלשון.
ירושלים לשון שלמה הופכת ירושה כבדה
להשיל מעלי אל ים, וחכמת לשון בגדאד
לשון בגד על בגד הופכת בפי לשון בגידה.
צפת בַּכֹּל צופיה מצטופפת אל תוך אוזנַיי,
חפוּת לשון חיפה יושבת על חופים
אוסרת מעלי כל חופש והופכת חרפה,
ויפו לשון יופי מתרחקת בַימים
ושוב אינה עומדת פֹה עמדִי.
שבעים לשון נתת בין בני-אדם
לחברם ולהפרידם, ואני מחובר ומופרד
בין לשוני לחִכִּי, דַבֵק ונתלש.
עולם והיעלם עומדים לפנַי וחוט משוּך
ביניהם, מן הלשון מעלה בִפנים הפה
ואין מחסֶה. חוט ארוך משוּך
ושתי ידַי אחוזות בו וסופרות הלשונות
בַאצבעות, דבֵקוֹת ונִתְלשוֹת, דבקות ונתלשות.
השיר הוא כשם ספר שירים של אלמוג. אחד משני ספרי השירה שהוציא. כלאמר אלמוג רואה בו שיר מרכזי. השיר גרוע, פרוזאי, משמים. אמנם אלמוג משתמש באמצעים אמנותיים, למשל ייצוג עדת המזרח, (הפריפריה?), על ידי הלשון. אבל האמצעי ידוע בנאלי, ומתיש. השיר לא קצר, אבל רזה מאוד. השיר בקושי משתמש באמצעים אמנותיים. בקושי משתמש בצליל. אין מוסיקה. שירה זה לא סתם, מה שיש לה להציע, כן עובד על הקורא. זו הסיבה לשירה ואמצעיים שירים, ולא כדי להגיד זה שיר וזה פרוזה. השיר לא מכיל את התכונה הבסיסית ביותר באמנות, הוא לא אטרקטיבי.
כאן הדוגמא לשיר מזרחי, ומה שאמור להיות מקור כוחו, זה עצם היותו שיר מזרחי. זה לא מספיק. שיריו של אלמוג לא ידועים בקרב בני עדת המזרח, ולא יהיו. כנ"ל לגבי כל השירה המזרחית, וגם השירה ההומוסקסאלית לא תפסה כלל את תשומת ליבם של ההומוסקסאלים, או תרמה משהו לענינם. כנ"ל לגבי כל שירת המגדרים בישראל.
מאיר ויזלטיר. הוא דווקא משורר לא רע, אפילו טוב. באקדמיה הוא נחשב למשורר קאנוני. מקובל לראות בו חלק מהדור של שנות השישים בשירה, דור וולך הורוביץ ויזלטיר. אולם בציבור הרחב ההשוואה לוולך המעולה מקוממת. ויזלטיר משורר טוב אבל בהרבה פחות טוב מוולך, זו הדעה בציבור, וזו גם האמת. הקאנון הישראלי בשירה: ביאליק, טשרחניחובסקי, פוגל, רחל, גולדברג, אלתרמן, זך , אבידן, עמיחי, וולך, סומק, ונתן יהונתן, נתפס כדי שטוח, כלאמר כל המשוררים בקאנון כשווי ערך, ולכן, ויזלטיר, איננו בקאנון כלל ועיקר..
שיר
כתובת חשמל נעה/מאיר ויזלטיר
בְּמוֹצָאֵי יוֹם-הָעַצְמָאוּת תשל"ב
עָלָה מָטוֹס קָטָן
בִּשְׁמֵי תֵּל אָבִיב עֶרֶב
וְעַל גְּחוֹנוֹ הֵרִיץ
כְּתֹבֶת חַשְׁמַל נָעָה:
לִבְרִיאוּת וְלַהֲנָאָה אֱכוֹל הַרְבֵּה בְּשַׂר עוֹף
כָּל אֲרוּחָה בּוּל עִם מַעֲדַנֵּי תּוֹצֶרֶת הַלּוּל
בְּבֵית-קָפֶה קָטָן
בְּדִיזֶנְגוֹף בֵּין שְׂדֵרוֹת נוֹרְדָאוּ
וּבֵין בִּנְיַן מִשְׁטֶרֶת הַצָּפוֹן
(שֶׁכֻּלּוֹ עוֹד שִׁבְעַת-הַקָּנִים וְסוֹלְלוֹת שֶׁל נוּרוֹת)
יָשְׁבוּ אֲנָשִׁים כְּמִנְיָן
וְצָפוּ בְּתָכְנִית טֶלֶוִיזְיָה
וּבֵין פִּזְמוֹן לְפִזְמוֹן
לָגְמוּ מִקָּפֶה אַחֲרוֹן
שֶׁלִּפְנֵי הַשֵּׁנָה.
שֶׁקֶט גָּמוּר בַּשְּׁכוּנָה.
עָבַר לוֹ הַטְּרַאסְק שֶׁל לֵיל אֶמֶשׁ,
הַכֹּל חָזַר לִמְקוֹמוֹ בַּמְּהִירוּת הַצְּפוּיָה:
הַקְּלִיֶנְטֶל לַקָּפֶה, הַיְּלָדִים הַבַּיְתָה,
הַדִּגְלוֹנִים לָאָרוֹן וְהַדְּאָגָה לַלֵּב;
שְׁתֵּי הַזּוֹנוֹת הַקְּבוּעוֹת אֶל הַכְּנִיסָה שֶׁל לֶוִינְסְקִי
וְהַשָּׁעוֹן הַמְּעוֹרֵר לְשָׁעָה שֵׁשׁ.
עַל מִרְפָּסוֹת חֲשׁוּכוֹת
עוֹמְדִים וְשׁוֹקְלִים אֶת הָעֶרֶב
אִישׁ וְאִשָּׁה בְּפִּיזָ'מוֹת, כִּבְנֵי חֲמִשִּׁים.
מֶטֶר מַפְרִיד בֵּינֵיהֶם.
וְהֵם אֵינָם מְדַבְּרִים
אוֹ מַחְלִיפִים מַבָּט,
כְּמוֹ אֵין שָׂפָה אַחַת
הַמְּדֻבֶּרֶת בָּאָרֶץ.
הוֹ, תֵּל אָבִיב הַגְּדוֹלָה,
עִיר חֲשׁוּכָה כְּמוֹ חוֹגֶגֶת
חַג מְשׁוּנֶה שֶׁל מִלְמוּל אֲנָשִׁים עִלֵּג:
הוֹ טֶלֶוִיזְיָה,
הוֹ אוֹטוֹבּוּסִים,
הוֹ מוֹנִיּוֹת,
הוֹ יְהוּדִים
בשיר יש מספר מסוים של שורות חביבות. אולם לא רק שהטון סתמי אגבי יבש, פרוזאי, ויוצר שעמום. התוכן עצמו הוא כזה. מתחשק לצעוק: אז מה?
ויזלטיר המשפיע. ויזלטיר השפיע רבות על המשוררים אחריו. לכן הוא נחשב משורר משפיע ומרכזי. אבל כמו שאנחנו רואים בדוגמא של אלמוג בהר, אלמוג מושפע ממנו, וגרוע ממנו בהרבה. ויזלטיר דוקא לא רע, ויש לו דוקא מספר שירים חביבים. אלפי המשוררים המושפעים מויזלטיר, יצרו שירה פרוזאית ומשמימה. שירה זו כן דומיננטית בשירה העברית שאחרי ויזלטיר. זהו גורם מרכזי למיאוס שחש הציבור כלפי השירה העברית של ה 40 השנה האחרונות.
נתן זך. מקובל לחשוב שנתן זך הוא היוצר המשפיע ממנו נגזרת למשל השירה של ה 40 שנה האחרונות. אולם למעשה כל מה שלא עובד לחלוטין אצל משוררי זמננו, ועובד קצת אצל ויזלטיר, עובד נהדר אצל זך. אומנם שיריותו של זך שונה מזו של אלתרמן, זו לא שירת "ורס". אבל זו שירה, והשירה שבשירה, עובדת במלא העוצמה.
שיר.
כשצלצלת רעד קולך/ נתן זך
--------------------------------------
כשצלצלת רעד קולך
ואני ידעתי שאני אבל בגללך
ולא היה לי צורך לשמוע את דברך
כי כשצלצלת רעד קולך
ואני ידעתי שאני אבל בגללי
ולא היה לך צורך לשמוע את קולי
כי כשצלצלת רעד קולך
ואני ידעתי שאת כבר אינך.
שיר מוסיקלי, כנה, מרגש, מענג, מקסים, וחדשני לזמנו. מה שלא עובד אצל אלמוג, ועובד קצת אצל ויזלטיר, עובד פה וחזק.
סיכום. ויזלטיר, משורר לא רע, אם כי לא קאנוני, הוא אולי המשורר המשפיע ביותר על השירה הגרועה של 40 שנה האחרונות. שירה לא אטרקטיבית הנתפסת בציבור ובצדק כפרוזה. אלמוג בהר דוגמא מייצגת לאחד המושפעים מסגנונו של ויזלטיר. משורר גרוע מאוד, שהדגמנו פה שיר מזרחי שלו. שיר שיוצאי עדות המזרח לא שמעו עליו ולא ישמעו.