מעל השכל האנושי, אין שכל, הפרדה בין יש לאין, שכל שמעל השכל, מחוץ לשכל האנושי, להעלים את המציאות,
אליעד: איך אפשר להבין בלי שכל? אתה רואה מולך שולחן? כן. כאשר אתה רואה משהו, אתה צריך לגלות מהיכן הגיעה המחשבה הזאת. למה אני רואה פה שולחן עכשיו? למה אני יודע שיש פה שולחן? מה אני מבין?
תקשיב טוב, כאשר אתה רואה שולחן אתה צריך להגיע לתמלול, לדוגמא, החושים שלי קולטים אינפורמציה, של פוטונים שזזים, האינפורמציה הזאת עוברת למוח, המוח שלי רואה צורה, והתודעה שלי רואה את מה שהמוח רואה, והיא מאמינה למה שהחושים רואים, ולהמשיך להכנס פנימה ופנימה ופנימה ובסוף אתה מגיע ל.. אני מבדיל בין מה שיש לבין מה שאין, ואז אם אתה מצליח לראות את הנחת היסוד הראשונה של מה שאתה יודע, אז אתה יכול לראות את הדברים ללא שכל.
שוב, אתה צריך להגיע למצב, שכאשר האינפורמציה עוברת לך בראש, אתה רואה אותה ואתה כאילו נכנס לעומק.
תחשוב שיש מחשבות, ואתה עושה חור בתוך המחשבה, ואתה נכנס פנימה, עד שאתה מגיע לשכבה הכי עמוקה של המחשבה, ואתה רואה מאיפה היא נולדה, מה מקור החיות שלה.
למשל כשאתה זוכר משהו, מה כרגע נותן למחשבה הזאת חיים. איך המחשבה הזאת קיימת?
ואם אתה נכנס עמוק לתוך המחשבות של עצמך, או רצונות, תחושות, אני, לא אני - זה הכל אותו הדבר, אתה מגיע לשכבה מסויימת שבה אתה רואה שכול המחשבות כולן מבוססות על ההפרדה בין יש לאין, ואתה רואה את זה, לא קורא בספר.
אני מדבר על מצב, שכאשר אתה רואה שולחן, או את כל המחשבות שאתה חושב, אתה רואה שהם מבוססים על הפרדה בין יש לאין. ואז אם אתה רואה זאת, אתה יכול לקחת צעד אחד אחורה ולא לראות יותר הפרדה בין יש לאין.
וזאת הדרך ואין דרך אחרת, גם לא מדיטציה. למה אני אומר? כי הם מתימרים להביא אותך לאין שכל, אבל זה אין שכל של משוגעים, ואני מדבר על אין שכל של חכמים.
שוב, יש אני שהוא במקרה אתה, מה זה אני? משהו. גודלו הכי קטן שאפשר, אחד חלקי אין סוף. לאני הזה יש כל מיני מחשבות, למשל אתה רואה שולחן, השולחן הוא רחוק רחוק רחוק מהאני, זאת אומרת כל הזמן מתווספת לך אינפורמציה ואז אתה רואה פה שולחן. אבל יש הרבה ערמות של אינפורמציה עד שראית את השולחן.
אתה צריך אינפורמציה של זיכרון, של חושים, של צבע, של צורה, של משמעויות - עד שבסוף אתה רואה את השולחן.
החוויה שאתה רואה שולחן נשענת על הרבה אינפורמציות.
עכשיו, אתה צריך להגיע לאינפורמציה הראשונה.
האינפורמציה הראשונה היא האני, אתה רואה את המחשבה של האני, ואתה קולט שהאני הזה נובע בגלל שאתה מבדיל בין משהו למשהו.
זה הכל עניין של מודעות. זה כמו אדם שמדמיין פילים והוא יודע שהוא מדמיין אותם.
אני מדבר על מצב כזה שאתה יודע, ואתה רואה את היווצרות המחשבה בשורשה. אתה רואה איך המחשבה נוצרת. רואה את המקום של היש והאין, ואז אתה יכול לקחת צעד אחד אחורה, ואז אתה לא רואה כלום.
גם כשאתה אומר אני, זה גם מבוסס על יש ואין. האני זה תחושה שמסתכלת על עצמה, ואז אתה קולט שבעצם כאשר אני מרגיש את עצמי, זה בגלל שאני עצמי מבדיל בין מה שאני לבין מה שלא אני. וזה עצמו מבוסס על ההבדלה בין יש לאין. ואז אתה יכול להסתכל אחד פנימה ואז אתה לא רואה כלום.
אתה לא רואה כלום בצורה מוגדרת, השכל רואה כלום.
מי מסתכל פנימה? השכל, אך הוא מסתכל עמוק לפני הבסיס של עצמו.
אתה מסתכל לפני ההגדרות של השכל. אין הגדרות בראיה הזאת.
ההגדרה הכי קרובה זה שאתה יכול להגיד, זה השכל ולא באמת ראית אותו.
כשאתה מסתכל לפני השכל, אתה גם רואה הכל, את הצורות, כי המהות לא שוללת את קיומן של הצורות.
אתה רואה את המחשבה מלפני שהיא נולדה.
ואז בסוף אתה גם לא יודע כלום, ואתה גם יודע דברים מוגדרים - זה הפירוש הכי קרוב.
בסוף אתה רואה גם הנה שולחן וכסא, וגם לא רואה שולחן וכסא. אתה לא רואה כלום.
שאלה: מה זה נותן?
שאלה: להיות מאושר במאה אחוז.
שאלה: למה?
אליעד: מה זה אכפת לך מה זה נותן? תגיד מה אתה רוצה?
שאלה: מה שאני רוצה כרגע, זה להבין את זה.
אליעד: יפה, מה שזה יתן לך שתבין את זה.
מצד ההגדרה זה יתן לך את הפטור להבין את זה. כי תבין את זה. וזה גם לא נכון, כי בסוף תרצה להבין את זה למרות שהבנת את זה.
מדובר פה על רמת מודעות אולטימטיבית, כמו שוודאי לך שאתה מחזיק את הכסא, אתה ממש חווה את ההפרדה של היש והאין. אתה ממש מרגיש, הנה אני מבדיל בין יש לאין.
כשאתה רואה שולחן אתה רואה אותו מההפרדה של היש והאין שלו. ורק אז אתה יכול לראות אותו גם בלי ההפרדה של היש והאין.
אמרתי לך בזמנו, לקחת כוס ולנתח מאיפה באה לי החוויה. תבדוק, למה אני מרגיש את זה, ולמה אני מרגיש את זה? עד שאתה ממש חווה ומרגיש שאתה מפריד בין יש לאין.
וכאשר אתה מרגיש שאתה מפריד בין יש לאין, זה כמו שאתה מגיע לגדר, כשאתה הבנת עד הסוף מה זה להפריד בין יש לאין, זה בעצם אומר שהבנת מה זה לא להפריד בין יש לאין.
שאלה: האם להרגיש זה יותר חזק מלהבין?
אליעד: אותו הדבר. אין הבדל.
שאלה: אז למה אמרת להרגיש?
אליעד: כי בשפה שלו להרגיש זה יותר מוחשי מלהבין.
האדם ממש מרגיש את ההפרדה, זאת התחושה הכי ראשונה שקיימת, התחושה הכי בסיסית היא שאני מפריד בין יש לאין. זאת התחושה הראשונה, אין תחושה לפניה. אם אתה לא מפריד בין יש לאין אז אין שום תחושה.
זוהי תחושה של 24 שעות רצוף, ואתה כל הזמן מפריד, ואי אפשר לא להפריד, זה סוג של מודעות על.
אתה בקצה האחרון של המודעות, אומר, עכשיו גיליתי שאני מפריד בין יש לאין, ואתה תופס אומץ, כי זה מפחיד, שאם לא תבדיל בין יש לאין אולי פתאום העולם יושמד.
למעשה כל החוויה של העולם, שאתה רואה מולך עולם, כל החוויה הממשית של העולם, זה בגלל שאתה מפריד בין יש לאין.
אם תפסיק להפריד בין יש לאין כולנו נעלמים.
אתה בחוויה שלך בטוח, שהמציאות בכל מקרה תהיה קיימת, אפילו אם תמות או תחיה. ואתה רק בא וזז בתוך המציאות עצמה. מבחינתך המציאות זה דבר מחוייב. האם יתכן שכול מה שיש יעלם פתאום, לאן זה יכול להיעלם.
שאלה: אתה אומר שאני יוצר את זה כל רגע ורגע.
אליעד: נכון, השאלה היא מי זה אני.
אני מביא אותך לחוויה, שהדבר הכי מוחשי לך, כל המציאות הזאת שקיימת, ואפילו האופציה שהמציאות קיימת גם זה תלוי בך.
אם תפסיק להפריד בין יש לאין, אפילו האופציה שהמציאות קיימת - גם זה אין, גם זה אי אפשר לדעת.
ואפילו אם כל העולם יגיד לך שזה קיים, מבחינתך זה לא קיים.
כי אם אתה לא יודע, זה לא משנה שהם אומרים לך שזה קיים.
המחשבה נוצרת במפץ של היש והאין. זה כמו שאני לוקח אותך במכונת זמן לפני המפץ הגדול ואתה רואה איך נוצר העולם.
אני רוצה להעביר מסר, שכאשר את אומר כלום, מספיק שיש דבר אחד שלא חשבת עליו באותו רגע, זה אומר שהכלום שלך מוגדר.
כשאמרת כלום, התכוונת להרבה דברים, אבל האם התכוונת גם למילה שולחן?...
המאמר מאת מאמן אימון אישי / עסקי / ייעוץ / אליעד כהן - www.EIP.co.il
הכנס לאתר ותהנה מעוד ייעוץ אישי, , אושר, שכנוע, פסיכולוג, מחשבה, תת מודע, להעלים את המציאות, אין שכל, איך... ועוד ...