חטיפים (אתם יודעים - צי'פס, אפרופו ביסלי וכו') מזמן הוכרזו כלא בריאים, למרות שלעיתים מנסים להציג אותם ככאלה.
ובכן, לא אקדים את המאוחר אם אומר שברור שאין חטיפים בריאים!!
לעיתים אנו נתקלים בכתבות בהן הכתבת (דיאטנית בדרך-כלל) עורכת את טבלת התכולה כפי שהיא מופיעה על-גבי האריזות ושואלת אחר-כך, ומה הכי בריא?
וכפי שאמרתי, התשובה פשוטה - אין ולו מוצר אחד בריא!
אנו עוסקים כאן בדיוק באותם מוצרים שלכל אורך "המדריך האחרון" הזהרתי אתכם מהם.
חטיפים אינם מתאימים לאכילה, לא רק בזמן דיאטה, אלא בכלל, אולם מאחר ואני יודע שמאוד קשה להמנע מהם, מצאתי לנכון לכתוב מאמר זה, אולי תשתכנעו פעם אחת ולתמיד להפסיק .
חטיפים הם מוצרי מזון מעובדים, עמוסים בקלוריות, טובעים בנתרן, לא משביעים, מלאים בשומן ובשומן רווי וללא ערך תזונתי עבורכם.
מאחר ואני לא מסתפק בנתונים שמופיעים על-גבי האריזה, בדקתי את הנתונים התזונתיים המלאים של חלק מהמוצרים, ומיד צד את עיני מינרל מסוים, מפחיד במקצת, אולי.
זרחן!!
ובכן גבירותי ורבותי, רוב החטיפים החביבים (או שלא) כוללים זרחן.
הזרחן הנו אחד מהמינרלים החשובים ביותר עבורנו ושכיחותו בגוף נמוכה רק לעומת הסידן. הוא חשוב למבנה ולתפקוד הגוף, נמצא כחלק ממולקולות ה-DNA וה-RNA, התאים משתמשים בו לשם הפקת אנרגיה, הוא מרכיב של קרום התא, חיוני להעברת אותות בין חלבונים בתא ועוד.
אנו מקבלים את הזרחן בתזונתנו, והוא נפוץ בעיקר בזרעים (גרעיני דלעת וחמנייה), סובין חיטה, זרעי פרג, מוצרי חלב ואף בחלמון ביצה.
הצריכה המומלצת לזרחן עומד על 1000 מ"ג ליום ומשתנה בהתאם לגיל, למשקל, למצב הגופני (הריון, הנקה) ולמין. בממוצע אנו צורכים 800-1500 מ"ג זרחן בתזונה וכמות זו מאפשרת לגוף לתפקד בצורה טובה.
אם נחזור לחטיפים, נגלה כי, לדוגמא, בשקית של תפוצ'יפס במשקל של 100 גרם יש כ-164 מ"ג זרחן, המהווה כחמישית מהצריכה היומית המומלצת.
במאה גרם גרעיני חמנייה קלויים ומולחים יש לעומת זאת 1093 מ"ג זרחן - יותר מהכמות היומית המומלצת!!.
עובדה זו אינה הופכת את התפוצ'יפס למוצר בריא - נהפוך הוא, אולם היא מאפשרת לכם לקבל אינדיקציה לגבי הכמות של מינרל חשוב זה במזון.
כמו מרכיבים תזונתיים חשובים אחרים, גם עבור הזרחן ישנה כמות יומית מקסימאלית שאין לעבור עליה והיא כ-4000 מ"ג ביום.
עליכם לקחת בחשבון את העובדה כי זרחן בכמות זו או אחרת נמצא ברור מוצרי המזון שאתם צורכים (וכן, גם בקולה דיאט).
בין הזרחן והסידן קיים קשר הדוק. הריכוז החוץ תאי של זרחן מושפע מריכוזו של הסידן, ושניהם מנוהלים על-ידי אותם ההורמונים.
זרחן יוצא מהגוף בשתן, כאשר כ-80% מהכמות שעוברת בכליה מוחזרת לגוף. במצבי מחלה שונים, כאשר תפקוד הכליות משתנה, לא ניתן להוציא זרחן מהגוף, הוא מצטבר ויוצר קשר יוני עם הסידן ובכך מפחית את זמינותו של הסידן למערכות הגוף השונות.
נסיים עם מה שהתחלנו - חטיפים.
כאמור, מזון מיותר לחלוטין.