יום ראשון בבוקר, מתחיל השבוע מוציא את הכלב לטיול, נותן נשיקה לילד, ונכנס לרכב. הכבישים עמוסים ואני כבר תקוע בפקק קרוב לארבעים וחמש דקות. ברדיו יש מוזיקה מעצבנת שמנסה להנעים לי את הזמן שאני תקוע ברכב. מדליק סיגריה ומסתכל על השברולט החדשה שנמצאת לפני. המאפרה מפוצצת ואני בפקק, אז זה זמן מצוין לרוקן אותה על הכביש. מישהי ברכב לידי קולטת מה אני עושה ומרימה אגרוף ליד הפנים הזועפות שלה, אני מתעלם וממשיך לעשן את הסיגריה. מצד אחד דווקא אין לי בעיה להיות תקוע בפקק כי היום אמור להגיע משלוח של ריהוט משרדי חדש וממש אין לי כוח להתעסק בזה, מצד שני הרדיו ברכב מקולקל ואי אפשר לנגן דיסקים או להעביר תחנה אז אני תקוע על גלגל"צ. שאלוהים המציא את הפקק תנועה הוא המציא את גלגל"צ שאם אנחנו סובלים כבר, אז שנסבול כפול.
בסופו של דבר משתחרר הפקק, מגיע לחניה ושוב פעם ההוא מהמשרד למעלה תפס שתי חניות בו זמנית. במדרגות בדרך למשרד מישהו שפך נס קפה וגרם לי להחליק במדרגות ולשפשף את הברך. הדבר הראשון שאני רואה ברגע שאני נכנס למשרד זה ערימה של ריהוט משרדי חדש שרק מחכה שאני אתחיל לסדר אותה בין העמדות במשרד. שלושה כיסאות מנהלים, חמישה שולחנות פינתיים, שתי קופסאות שבכל אחת יש מאה עטים, ערימה של מרקרים וחמישה שדכנים. אפילו אין לי כוח להסתכל על זה אז ישר אני ניגש לעמדת קפה לעשות לי הפוך חזק. נגמרו הקפסולות והחלב ומנהל המשרד במקום ללכת לקנות קרטון חלב חדש, הלך ובזבז כפול על הפוך בארומה.
לפחות יש קפה שחור במקפיא, אבל לצערי אני מגלה שבוס קנה קפה שחור עם הל. לא סובל הל, זה מסריח, עושה טעם מגעיל לקפה וחתיכות קטנות של הל נתקעות לך בשיניים בכל שלוק. החלטתי לוותר על הקפה ולגשת להתעסק ישר בפיזור ערימת הריהוט משרדי שניצבת מולי. אף אחד לא רצה לעזור לי אז לבד סחבתי את כל הציוד וסידרתי למרות שיעדתי מראש שברגע שאחד הבוסים יגיעו אני אצטרך לסדר הכל מחדש לפחות פעמיים עד שהם יחליטו שהדרך הראשונה שסידרתי היא הטובה ביותר.